הסכנות שבחלל

תורגם ע”י עמית אורן

כתובת ישירה לדף זה:
https://www.hayadan.org.il/spacehazards0704.html

החלל ברובו ריק, אך נטול סיכונים? ממש לא. החלל הוא מבין האיזורים הקיצוניים ביותר שקיימים.
מעל השכבות האטמוספריות המבודדות של כדוה”א, חלליות כפופות לטמפרטורות קיצוניות, חמות וקרות, ובאופן מובהק – מפגעי קרינה.

התנאי הקיצוני הראשון שעל החללית לשרוד הוא השיגור; הטיל שיוציא את החללית מן האטמוספירה ירעיד אותה בצורה אלימה, ועלול כתוצאה מכך וכתוצאה מגלי קול והדף חזקים לסדוק אותה ולפגוע בה.

בחלל חללית תושפע ממגוון רחב מאוד של טמפרטורות; מאות של מעלות מתחת לקיפאון, עד מאות מעלות מעל, במיוחד בקירבה לשמש.

למרות שאין אוויר בחלל, אנרגיה נישאת על-גבי קרינה, אשר לרוב מגיעה מן השמש.
אותה אנרגיה גורמת לחימום החללית.

על מנת לקרר את החללית, בונים המהנדסים מערכות קירור או מערכות בידוד לחללית, זאת בהתאם למשימה.

קרינה קוסמית נחלקת לשני סוגים:
1. לכודה – החלקיקים הלכודים הינם תת-אטומיים, לרוב פרוטונים ואלקטרונים, הנלכדים בשדה המגנטי של כדה”א ויוצרים את “חגורות הקרינה של ואן אלן” (Van Allen radiation belts).
2. ארעית – לרוב מורכבת מפרוטונים וקרניים קוסמיות שזורמים בקביעות בחלל וכוחם מוגבר בסופות וסופות מגנטיות על-גבי השמש.

כאשר אחד מסוגי הקרינה האלה באים בדרכם של מעגלים אלקטרונים, הם יכולים לשנות את תוכנם ולהשמיד תאי-זיכרון ושבבים, ולפגוע בסדר הזרימה במעגל.

שיטת בניית מעגלים מוכללים אשר דוחים את השפעות הקרינה נקראת גם “הקשחה חללית”. בד”כ שיטה זו כוללת עיצוב מחדש של השבבים בצורה בה תוכנם הרגיש מוגן מפני קרינה.
גישה שונה היא איתור הבעיות הנגרמות מקרינה קוסמית ותיקונן.

גם מטרי מטאורים יכולים להזיק לחלליות. חלקיקי האבק הקטנים שבעקבותיהם אנו רואים “כוכבים נופלים” נעים בחלל במהירות של מס' קילומטרים לשניה, ויכולים לכסות קולטני-שמש או ליצור שיבושי קשר עם הצוות על האדמה.

תורגם על ידי:
עמית אורן

הכתבה ביוניברס טודיי
הידיעה לעיתונות של ה-ESA
ידען האדם והחלל
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~909647262~~~8&SiteName=hayadan