מחקרים שנערכו בקנדה מצאו כי חלק ממוצרים אלו מכילים על-ופולי-פלואורואלקילים (PFAS), חלקם אסורים לשיווק, בריכוזים גבוהים משמעותית מהסף המוצע בתקנים. שימוש תדיר במוצרים אלו תואם לריכוזים גבוהים של החומרים הללו בגוף ובחלב אם
מאת: Amy Rand, פרופסור לכימיה סביבתית וטוקסיקולוגיה מאוניברסיטת קרלטון (Carleton University)
[תרגום מאת ד”ר משה נחמני]
משפחת החומרים על- ופולי-פלואורואלקילים (PFAS) נפוצים במוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי ומהווים מקור ראשי לזיהום סביבתי בשל עמידותם בפני פירוק. מחקרים שנערכו בקנדה מצאו כי חלק ממוצרים אלו מכילים על- ופולי-פלואורואלקילים, חלקם אסורים לשיווק, בריכוזים גבוהים משמעותית מהסף המוצע בתקנים. שימוש תדיר במוצרים אלו תואם לריכוזים גבוהים של החומרים הללו בגוף ובחלב אם, עובדה המציבה חשש בריאותי בשל עמידותם של חומרים אלו בגוף, ובסביבה
נתונים מאירופה מצביעים על כך כי קיימים כמאה ושבעים מרכיבים ממשפחת חומרים זו בתוך מוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי. מדי שנה, מעריכים המומחים בתחום, משתחררים לסביבה כשמונים אלפי ק”ג מחומרים אלו לאחר השימוש בהם למי התהום ולזרמי פסולת מוצקה, מקור משמעותי המגיע בסופו של דבר לסביבה.
על- ופולי-פלואורואלקילים מהווים מזהמים סביבתיים עמידים. התכונות שהופכות אותם לשימושיים מבחינה מסחרית, במיוחד היציבות ארוכת הטווח שלהם, משמעותן שלא קיים בטבע מנגנון סביבתי לפרוק שלהם, ולפיכך, הם מצטברים שם. חומרים אלו נמצאו ברחבי העולם כולו, לרבות באזורים מרוחקים כמו האוקיינוס הארקטי. חומרים אלו מצטברים גם בגוף. מוסד בריאות בקנדה (The Canadian Health Measures Survey) דגם דם של אלפי אנשים ומצא בכל הנבדקים מספר חומרים ממשפחה זו. מקורות משמעותיים של חומרים אלו עבור בני האדם הם תזונה, באמצעות שתייה של מים מזוהמים או עיכול דברי מזון מזוהמים, כגון דגים או בשר. שדות חקלאיים עלולים להכיל חומרים כאלו שמקורם בבוצות ממתקני טיפול בשפכים (Biosolids) של דשנים, מאחר ומתקנים לטיפול בשפכים לא מסוגלים להרחיק אותם. לפיכך, חומרים אלו עוברים דרך הבוצות ליבולים ולבעלי חיים הניזונים מהם. באופן דומה, חומרים אלו מוספים למוצרי טיפוח ובסופו של דבר נשטפים החוצה ומגיעים למתקנים לטיפול בשפכים, מנגנון התורם לבעיה הסביבתית הכלל-עולמית.
מחקר קנדי בדק את הנוכחות של חומרים כאלו במוצרי טיפוח שונים כגון פודרה משזפת (bronzers), קונסילרים, צבעי יסוד, קצפי גילוח, קרם הגנה וקרם לחות. החומרים מוצו מתוך כל אחד מהמוצרים והריכוז שלהם נמדד בעזרת מכשירי ספקטרוסקופיית מסות. מכשירים אלו מזהים כל אחד מהחומרים הללו הנמצאים במוצרים, בכמויות של מיליגרמים רבים, או בחלק הטריליוני של הגרם. הבדיקות מצאו כי הרכיבים השכיחים ביותר הם: על-פלואורו אתיל זרחות בעלי 16-6 פחמנים, על-פלואורו אוקטיל טריאתוקסיסילאן וכן על-פלואורובוטיל אתרים. הממשל הקנדי אסר על הכנסתם של חלק מהעל- והפולי-פלואורואלקילים לתוך מוצרי טיפוח, לרבות על-פלואורו-חומצה אוקטנואית (PFOA), וכל חומר כימי אחר המתפרק ליצירת חומר אסור זה.
תקנות קנדיות חדשות אודות על- ופולי-פלואורואלקילים תיקבענה רמות סף של מיקרוגרם אחד לכל גרם של מוצר. כלומר, השיווק של חומרים בריכוז זה, או נמוך ממנו, לא ייאסר. יחד עם זאת, מחקר מצא כי חלק מהמוצרים המכילים את החומרים הללו – לרבות אלו האסורים לשיווק – נמצאים ברמות העולות פי אלף מרמות הסף שנקבעו, מה שמצביע על היעדר פיקוח בכל הנוגע לאסדרת על- ופולי-פלואורואלקילים בתעשיית מוצרי הטיפוח.
מחקרים אפידמיולוגיים מראים כי ריכוזי על- ופולי-פלואורואלקילים בגוף תואמים שימוש תדיר במוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי. מחקר אמריקאי מצא רמות גבוהות יותר של על- ופולי-פלואורואלקילים בדם בנשים המשתמשות בצבעי יסוד באופן שכיח. מחקר קוריאני מצא קשר בין שימוש במוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי לבין רמות גבוהות יותר של על- ופולי-פלואורואלקילים בחלב אם. מחקרים נוספים הראו על קשר דומה באנשים המשתמשים בקרם הגנה. שלא כמו חומרים כימים אחרים, חלק מהעל- והפולי-פלואורואלקילים הם חומרים עמידים לפרוק, כלומר שחשיפה אפילו לכמויות קטנות שלהם עלולה לגרום להצטברותם בגוף לאורך זמן. זמן מחצית החיים של החומר על-פלואורו-חומצה אוקטנואית הוא כשנתיים. כלומר- אפילו לאחר שנתיים מחצית מהכמות המקורית נותרת בגוף, ונדרשות מספר שנים נוספות על מנת להרחיק את כל החומר.
בקנדה, השימוש בחומרים על- ופולי-פלואורואלקילים הנמדדים תכופות בסביבה וידועים כבעלי השפעות בריאותיות שליליות, אסורים לשימוש. חומרים אלו כוללים ביו היתר את החומרים PFOA, PFOS וכן PFCAs, וכל תרכובת אחרת המתפרקת לחומרים אלו. מדינות אחרות נוקטות בגישה נוקשה יותר: האיחוד האירופי מציע איסור השיווק של אלפי על- ופולי-פלואורואלקילים; מדינת קליפורניה מתכננת לאסור באופן מעשי כל על- ופולי-פלואורואלקילים המשמשים במוצרי קוסמטיקה עד שנת 2025.
למצב הנוכחי יש פתרון פשוט: איסור מוחלט של השימוש בעל- ופולי-פלואורואלקילים במוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי. חברות קוסמטיקה מסוימות, למשל חברת ספורה (Sephora), לא כוללת על- ופולי-פלואורואלקילים כלל ברשימת המוצרים “הנקיים” שלה, כך שהלקוחות יכולים להימנע מהם מראש.
ארגונים סביבתיים, מנהלים בתחום והתעשייה צריכים לשתף פעולה על מנת למנוע את השימוש בעל- ופולי-פלואורואלקילים במוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי, ולהשתמש ברכיבים חלופיים אחרים שאינם רעילים.
עוד בנושא באתר הידען:
