חומרי ההדברה והחיטוי, אריזות הפלסטיק ואפילו הטפלון משאירים בטבע תרכובות שאינן מתפרקות. כעת התברר שהן גם נמצאות במי הגשמים
בימים טרופים אלה כאשר הבצורת מכה באזורים נרחבים ובו בזמן אזורים אחרים סובלים משטפונות, אני זוכר איך כאשר יורד גשם בימים חמים רבים מרימים ראשם ומנסים לשתות את מי הגשם, כילדים ידענו כי מי גשם הם הנקיים והטהורים ביותר. מסתבר כי לא עוד.
במדינות רבות אנשים תלויים במי גשם כמקור לשתיה כמו גם לצרכים חיוניים אחרים. כך בעיקר בארצות מדבריות וחצי מדבריות (כמו גם אצלנו), אלא שמסתבר כי יש ספק בנקיונם של מי-גשם ועד כמה הם ראויים לשתיה. מעט אבק מהסביבה, אפר משריפות ושרידי מתכות-כבדות מגגות, מי הגשם מכילים כימיקלים עמידים שאינם מתפרקים ובגלל עמידותם נקראים ״כימיקלים לעד״ ( “forever chemicals”.) שמרכיביהם העיקריים הם : (פלואורין אורגני ופלואור בסיסי) organofluorine ו polyfluoroalky, חומרים מלאכותיים שקיבלו את השם הכללי PFOS. כך על-פי מחקר של סוכנות הסביבה של ארה׳׳ב (EPA)
המומחה הסביבתי Ian Cousins וצוותו שמזהירים כי מציאותם של חמרים אלו במי-גשם הופכת את המים לאסורים לשימוש. ה-PFOS מצויים בכל מקום: באוויר, בקרקע, במים, בבעלי החיים, באנשים ובצמחים, הם נמצאו בהרים, בעומק האוקינוסים ובשני הקטבים.
מחקרים עכשווים הראוי את נוכחות ה- PFOS במי גשמים במקומות מרוחקים כמו רמת טיבט או באנטארקטיקה, ולכן על פי יועצי בריאות מי גשמים נחשבים ללא ראויים לשתיה בכל מקום.
גם הטפלון חומר עמיד
על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה יש בשימוש יותר מ 12000 כמיקלים ממשפחה זאת שיוצרו לשימוש בתעשיה מאז סוף מלחמת העולם השניה. השימושים הידועים הם בקצף לכיבוי שריפות, כלי בישול (טפלון), נייר וחומרי אריזה למזון ועוד מאות שימושים
האופן בו נחשפים לחומרים והשפעתם הבריאותית לא ברורה, למעט ארבעה כימיקלים שמוגדרים PFOS לגביהם יש מידע על פיו חשיפה להם גורמת לבעיות בריאותיות כולל : סרטן, פגיעה בפוריות, כולסטרול גבוה, כיבים, פגיעה בכבד ובבלוטת התריס. מאחר שהתגלתהה מציאותם של חומרים אלה במי גשמים התפרסם היעוץ להימנע משתיית מי גשם.
השימוש ב PFOS נמשך זמן רב אבל המחקר לבדיקת השפעתם החל רק בשני העשורים האחרונים ומאז המידע על רעילותם גדל. עם גידול המידע הלכה וירדה ההמלצה לגבי רמת החשיפה הבטוחה המותרת.
החשיפה הבטוחה במזון ובמי שתיה כה נמוכה שאינה ניתנת לישום מאחר והמדדים המומלצים קרובים ואפילו נמוכים מרמת ה-PFOS בסביבה ועל פי הסוכנות להגנת הסביבה של ארה׳׳ב ריכוז ה- PFOS במי גשמים גבוה מהמותר גם באזורים המרוחקים ביותר בעולם.
החוקרים מציינים כי רמת ה- PFOS בסביבה לא השתנתה ב-20 השנים מאז החלו המדידות כלומר כבר מאז הם ברמה מעל לזו המוגדרת כבטוחה ברוב מקורות מי השתיה,
מה שמרמז כי רמה זו תישאר לזמן ארוך מאוד שכן הדרך היחידה לסלק את ה- PFOS מהסביבה, מהאוכל וממי השתיה היא ע”י המסה איטית בעומק האוקינוסים תהליך שימשך עשרות ואולי מאות שנים, כלומר עד שיהיו מי הגשמים ראויים לשתיה יעבור זמן רב…
מאחר והחשיפה (הידועה) לחומרים מגיעה מאבק, ממים ומאוכל, מאחר וה- PFAS כוללים אלפי חומרים שהשפעתם ותפוצת רובם לא ידועה, ומאחר שלא ניתן לסלקם מהסביבה, נראה כי נצטרך ללמוד לחיות עם ה- PFAS כדי למתן את הפגיעה. החוקרים מציעים להגביל את הייצור והשימוש רק למקרים הכרחיים אחרי בחינה ובדיקת הצורך.
בחזרה לראשית הרשימה נשאלת השאלה מה הסיכון בשתיית מי גשמים. החוקרים טוענים כי בגלל הריכוז הנמוך של ה- PFOS״ במי גשמים לא ברורה רמת הפגיעה לשותים, ״אין אפשרות להיות בטוחים״ והם ״מקווים כי פגיעה בקנה מידה גדול לא תקרה״ ,
נו טוב, כמי שגר באזור לוהט (אילת) בכל פעם שירד גשם אני אמשיך להרים ראשי ולנסות ללגום מלוא הפה.
