מדענים מזהירים: מגיפת הסארס היא רק ההתחלה * באופק מסתמנות התפרצויות של מגיפות קשות יותר
אלכס דורון
נגיף הסארס, שהרג מאות, שלח אלפים לאישפוז והחריד מיליונים – והכל בתוך שבעה חודשים בלבד – הוא רק בגדר “חזרה כללית”. ארגון הבריאות העולמי קבע בשבוע שעבר: “ההתפרצות הזאת נבלמה”. שר הבריאות האמריקני הוסיף: “אבל היא תחזור בסתיו ביתר עוצמה”. מדענים רבים אחרים מזהירים: “התפרצויות מגפתיות אחרות, חמורות עוד יותר, של מחלות זיהומיות, כבר נראות באופק”.
בין החששות – על- פי “לוס אנג'לס טיימס” – נגיף השפעת הכל- כך מוכר לאחר שיעבור שינוי, מוטאציה: הוא “ישאיל” מידע גנטי מנגיף אחר – למשל נגיף שפעת העופות – וייעשה מאיים וקטלני יותר.
או: נגיף לא- מוכר עדיין, המתפתח עכשיו ב”חשאי” במקום שכוח- אל בעולם, ממתין להזדמנות שלו להתפרץ, ולהתפשט במהירות.
בין הסיבות למצב: כדור הארץ המאוכלס הרבה יותר מבעבר, משמש בגדר “צלוחית- פטרי” מעולה – מצע מושלם
לתרביות סוערות, מהירות, של נגיפים.
בתחילת המאה ה- 20 חיו בעולם רק 1.5 מיליארד בני- אדם – ועתה, מעל 6 מיליארד. הצפיפות, התנועה הרבהממקום למקום, מארץ לארץ, במטוסים, רכבות, אוטובוסים דחוסים – מסיעה גם נגיפים כמו הסארס, או השפעת ויתושים שנידבקו בנגיף כמו קדחת מערב הנילוס, או קדחת דנגי.
גם העובדה שהמוני בני- אדם עודם חיים במגע קרוב לנגיפים המתאחסנים בבעלי- חיים וחיות- משק, תורמת לשגשוג הנגיפים ולסכנת המחלות. וכן התפתחות תעשיית המזון שבה מאחסנים במיכלאות צפופות, בעלי- חיים לשחיטה ועיבוד, ואלה מעבירים ביניהם נגיפים – ומהם, לאנשים המטפלים בהם. בלימה מוחלטת וחיסול המיקרובים – שם כולל לחיידקים ולנגיפים – איננו אפשרי.
פעילות אנושית כחיסון וטיפול יעיל בשפכים ובמים, אמורה לסייע במלחמה המתמדת במחוללי המחלות. אבל בה- בעת בני- אדם תורמים לשגשוגם והפצתם, בעזרת מין לא בטוח, שימוש במזרקי- סמים, עירויי- דם לא מבוקרים.
מגיפות היו תמיד – ויהיו. הן אינן זרות לאדם. במאה ה- 14 השתולל “המוות השחור”, הדבר הבובוני: פרץ בסין, התפשט לאירופה, המית בה 25 מיליון בני- אדם, כשליש מאוכלוסייתה. אבעבועות שחורות, “המפלצת המנומרת”, חצתה את האטלנטי לאמריקה במאה ה- 16, עשתה שמות באצטקים ובאינקה. השפעת היכתה ביוונים וברומאים הקדמונים, וב- 1918 גבתה חיי 20 מיליון בני- אדם בעולם, מבין 100 מיליון שחלו.
בין מחוללי המחלות החמורות, המאיימות- יותר, ש”נמצאים על הכוונת” עתה, תודות לאמצעים ביו- רפואיים חדישים: נגיף Sin Nombre. עד 1993 איש לא שמע עליו. התאחסן בגוף עכבר- שדה אמריקני Deer Mice(). נדבקו בו רק מי שבאו במגע מקרי עם רסיסי שתן, רוק וגללים שלו. כמה חורפים חמים ולחים מהרגיל, הביאו שפע מזון לבעלי החיים הללו, שהתרבו מאד – והפיצו את הנגיף. באזור נידח יחסית בדרום- מערב ארה”ב, “ארבע הקרנות” שמו, פרצה ב- 93' מחלה מיסתורית של מערכת הנשימה. כך נתגלה הנגיף ומאז, עוד 25 מקרובי- משפחתו. הוא סומן עתה כמאיים.
וכמוהו גם נגיף Nipah, שלא היה ידוע עד לפני חמש שנים. מתאחסן בעטלף, מזנק ממנו לחזיר – וממנו לאדם. מפיץ דלקת קרום- מוח קטלנית. משגשג במאלזיה. ב- 1999 המית שם 100 בני- אדם.
אבל השפעת עודנה האיום העונתי, הגדול. ממיתה מדי שנה אלפים (ובארה”ב בלבד, 36 אלף חולים!). בין הסיבות להיות הנגיף הזה בעייתי: הגנום שלו איננו עשוי דנ”א, חומר גנטי כמו שלנו, אלא רנ”א, שבתהליך השיעתוק שלו, חלים “טעויות” רבות. התוצאה: הנגיף צובר שינויים גנטיים רצופים. מוטציות. לכן, מדי שנה, סוג החיסון הניתן לשפעת – אחר.
גנום וירוס השפעת מחולק ל- 8 מיקטעים, סגמנטים, נפרדים כשכל- אחד אחראי על חלבון אחר מבין החלבונים המרכיבים את הנגיף. לכן: אם שני זני נגיף שונים, מדביקים תא כלשהו בגוף, הם למעשה מתערבבים שם ביניהם. התוצאה: מתהווה זן חדש לחלוטין, אולי אפילו כמה זנים, של הנגיף.
כשחלקי נגיף שפעת העופות מתערבבים בחלקי הנגיף האנושי – לעתים קרובות הדבר מתרחש בגוף חזיר, שבו שניהם “חיים באושר ועושר” – חלים שינויים גדולים בתכונות הנגיף. זנים חדשים לא מוכרים לאדם ולמערכת החיסונית שלו, מתחילים לתקוף, לגרום למוות ולמגיפה המתפשטת.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~538456914~~~124&SiteName=hayadan
