ברוכים הבאים לספלינטר-נט: הרשת השבורה והמפוצלת לרסיסים. עכשיו, כשהעולם מוצף במידע כוזב וכשרוסיה, סין, וארצות-הברית נכנסות למלחמה פושרת חדשה, אנו צופים בו מתממש למול עינינו
מה אם היינו יכולים לקחת את כל הטרולים, כל האידיוטים, כל האנשים שלא מסכימים עם דעותינו ההגיוניות והצודקות-בבירור, ולתקוע את כולם באינטרנט… אחר? מקום בו לא נצטרך לשמוע מהם יותר לעולם – אלא אם דעותיהם יסוננו בקפידה כדי שלא יציקו לנו?
ומה אם היינו יכולים לעשות את זה למדינה שלמה? או לכל שאר המדינות חוץ מאיתנו?
ברוכים הבאים לספלינטר-נט: הרשת השבורה והמפוצלת לרסיסים. ברוכים הבאים לחזון אחרית-הימים של האינטרנט העולמי. החששות ממנו הועלו לראשונה כבר לפני יותר מעשרים שנים, אבל עכשיו, כשהעולם מוצף במידע כוזב וכשרוסיה-סין-ארצות-הברית נכנסות למלחמה פושרת חדשה, אנו צופים בו מתממש למול עינינו.
בתחילת שנות האלפיים, הפוטנציאל של רשת האינטרנט הגלובלית כבר היה ברור: פלטפורמה אחת, בה יוכלו כל המדענים, כל המהנדסים, כל תושבי כדור-הארץ, לפעול בדו-קיום. הם יוכלו להחליף רעיונות זה עם זה, ליצור קשרים, להכיר בני ובנות-זוג פוטנציאליים ממדינות אחרות. ורשת האינטרנט אכן אפשרה לאנשים לעשות כל זאת, אבל כבר אז החלו הבעיות והקשיים. הרשת הצעירה אפשרה גם הפצת פורנוגרפיה, הימורים מקוונים, הלבנת כספים, הורדת סרטים וקבצי מוזיקה מבלי התייחסות לזכויות היוצרים, ועוד ועוד.
הפתרון המיידי והברור ביותר היה זה של חקיקה. ואכן, מדינות ניסו לפתח חוקים שיגבילו את זכויות האזרח ברשת, שיהיו מקבילים לאלו הקיימים בעולם הפיזי. התנועה בכיוון זה לא מצאה חן בעיני רבים, בלשון המעטה. האינטרנט נחשב למרחב הקיום החדש והחופשי: מערב פרוע בו יכלו למצוא מקום כל אלו שלא היו מרוצים מהמצב הקיים ומהכוחות שאכפו אותו. כלומר, חופשי מהממשלות ומהחברות הגדולות. זו הייתה ראייה אידילית מאד של הדברים, אבל לפחות בראשית האינטרנט, מעמדן של הממשלות והחברות באמת התערער בעולם הדיגיטלי.
בשנת 2001 הציע קלייד וויין קרוז פתרון חדש: לשבור את האינטרנט. קרוז היה מנהל מחקר הטכנולוגיות החדש במכון קאטו – מכון מחקר ליברטריאני. במילים אחרות, הוא לא היה חסיד גדול של שליטה ממשלתית. במאמר שפרסם קרוז בפורבס, הוא העלה קונספט חדש אותו כינה בשם “ספלינטרנט” – מהמילה “ספלינטר” שמשמעותה רסיס באנגלית. הרעיון היה ‘לנפץ’ את האינטרנט הגלובלי לרסיסי-רשתות, שכל אחת מהן תנוהל בנפרד על-ידי חברה מסחרית אחרת.
“מה לגבי עוד רשתות, לא עוד רגולציות?” שאל קרוז רטורית[1].
הרעיון אינו מוזר כפי שהוא עשוי להישמע לנו בראשונה. האינטרנט הגלובלי מורכב כבר היום ממספר עצום של שרתים ונתבים המתקשרים זה עם זה. המידע חוצה יבשות ואוקיאנוסים כשהוא נישא לאורך סיבים אופטיים, שידורי רדיו ולעתים גם יוני דואר[2]. כשהוא מגיע למדינות אחרות, הוא עובר שוב דרך נתבים אינספור שמפרקים אותו לחבילות קטנות ומרכיבים אותו מחדש ביעד. סין כבר הדגימה היטב שאפשר לסנן מידע העובר ברשתות התקשורת הלאומיות. מדובר במאמץ לא-קטן, אבל בהחלט אפשר לעשות זאת.
מגבלות כאלו קיימות בכל מדינה, בכפוף לחוק. אזרחים במדינות מסוימות במזרח התיכון, למשל, המנסים להתחבר לאתרים של מדינות אויב, עשויים לגלות שאלו חסומים בפניהם. אבל מה קורה כשמדינה מחליטה לנתק את תושביה לחלוטין ממידע המגיע מבחוץ – אלא אם זה עבר צנזורה קפדנית? מה קורה בסין כאשר אזרחים המנסים להיכנס לגוגל, לפייסבוק, או לטוויטר, מגלים שהשירותים האלו חסומים עבורם, ולכן הם נאלצים להשתמש בשירותים פנים-מדיניים המבוקרים על-ידי הממשלה?
במקרה זה, אפשר לומר שהרשת ‘נשברה’ לשני רסיסים: הרסיס שמשרת עדיין את שאר העולם, והרסיס הסיני.
אבל מה עם האינטרנט בצפון-קוריאה, שם התושבים מנותקים לגמרי מהעולם החיצון?
והרי לכם רסיס נוסף.
הספלינטרנט, במילים אחרות, כבר כאן, ורק ממשיכה להתפשט. היא כבר מבוססת היטב בסין, אבל בחודשים האחרונים נהיה ברור שרסיס חדש מתייצב גם במדינה אחרת ששמענו עליה הרבה בחדשות.
רשת האינטרנט מאפשרת חופש מחשבה ודיבור – ואלו דברים שרודנים, דוגמת ולדימיר פוטין, אינם רחוקים מלאהוב. לרוסיה יש היסטוריה של ניסיון להחנקת אלו ברשת, עוד ב- 2018 כאשר החליטה להעלים את טלגרם משטחה. כדי לעשות זאת, היה פוטין מוכן לעצור חלק משירותי הענן מהם נהנו אזרחי רוסיה, ולחסום אתרים רבים רק כדי לבלום את הרשת החברתית החופשייה[3].
בסופו של דבר, רוסיה לא הצליחה לעצור את התפשטות טלגרם בשטחה, אך היא הדגימה כיצד ממשלה – גם לא סינית – יכולה לבלום שירותי רשת קריטיים בלחיצת כפתור. ומפחיד לא-פחות: היא הראתה כמה היא נכונה לעשות זאת.
פוטין הפיק לקחים מהמלחמה הנואלת בטלגרם, ושנה לאחר מכן העביר חקיקה הידועה בשם “הרשת הריבונית”. זו אמורה להגן על המדינה מאיומים מבחוץ, באמצעות התקנת טכנולוגיות שמאפשרות לשליט רוסיה – יהא זה אשר יהא – לעקוב אחר המידע שזורם באינטרנט במדינה ולשלוט בו באופן מוחלט. למעשה, רוסיה יצרה רשת חדשה – רונט (Runet) – שמשותפת לרוסים בלבד. והיא הראתה סימנים ברורים לכך שהיא מוכנה ואפילו רוצה להשתמש בה.
באמצע השנה האחרונה החלה רוסיה לבדוק האם רונט יכולה לפעול מבלי שתהיה מחוברת לאינטרנט העולמי, ואפילו הריצה ניסויים בקנה-מידה לאומי. נראה שהתשובה הייתה חיובית. החברות הרוסיות לא התמוטטו, ואתרי הממשלה לא קרסו, והמשיכו לספק שירות-בקושי לאזרחים כרגיל.
מאז פרוץ המלחמה, חברות רבות זנחו את רוסיה לאנחות. דווקא חברות האינטרנט הגדולות – פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר – רצו להישאר, אך הורחקו מהמדינה בכוח. רוסיה חסמה את שלושת אלו, ולצדן גם הגבילה מאד את יכולת פעולתן של ענקיות-רשת אחרות כמו אפל, מיקרוסופט, נטפליקס ובייטדנס (שעומדת מאחורי טיקטוק). המשמעות היא שאזרחי רוסיה אינם יכולים לתקשר באופן חופשי זה עם זה, להעביר ידיעות שאינן תואמות להלך-רוחו של פוטין, או להחליט ביחד שהגיע הזמן להחליף את הממשל.
פוטין, כפי שאפשר להבין, מאד מרוצה מהמצב. למעשה, לפי דיווח של בכיר ממשרד החוץ של ארצות הברית, התנועה לכיוון הספלינטרנט משיגה את “כל מה שפוטין אי-פעם רצה… הוא רצה מסך ברזל חדש… הוא פשוט מצא דרך קלה לעשות זאת, בה כולם עוזרים לו.”[4]
וזה צריך להפחיד את כולנו מאד.
בזמן שהעולם כולו מזועזע מהמלחמה שפתחה רוסיה נגד אוקראינה, חלק גדול מאזרחי רוסיה בוחרים לתמוך דווקא בפוטין. לפי סקר בלתי-תלוי שנערך במדינה באפריל, כשמונים אחוזים מהרוסים תומכים בפעולות הצבא באוקראינה[5]. זאת בזמן שרוב תושבי המערב משוכנעים באותה המידה בצדקת דרכם.
אחת הסיבות לאמונתם האיתנה של הרוסים היא העובדה שפוטין כבר השתלט מזמן על גופי התקשורת הרוסים. הטלוויזיה הרוסית משדרת את מה שהוא מכתיב לה מגבוה. העיתונות הרוסית מפרשת כל מאורע בדרך בה הוא מעוניין. ברדיו מהולל שמו ככובש ומנצח בשם העם הרוסי. רק בפייסבוק אפשר עוד למצוא ביקורת רצינית כנגדו.
כלומר, עד שפייסבוק הורחקה מרוסיה.
זוכרים? ספלינטרנט.
זוהי משמעותה הראשונה של הספלינטרנט: רודנים מקבלים כוח גדול עוד יותר על בני-עמם. הם אינם צריכים להילחם על לבם כנגד המידע (והפרופוגנדה) המגיעים ממחוץ לגבול. המדינה הופכת אטומה לביקורת מן החוץ – והאזרחים אינם מודעים אפילו אליה, או שהם נחשפים אליה רק לאחר שרוככה והוצגה כמגוחכת ונטולת-היגיון.
כתבתי לפני כמה פסקאות שתושבי המערב משוכנעים גם הם בצדקת דרכם. מדוע אני סבור שהם הצודקים והרוסים הם המוטעים? מכיוון שאנו במערב נהנים מאינטרנט גלובלי פתוח, ולפיכך אנו יכולים ליהנות ממידע המגיע ממספר רב של מקורות מתנגשים ומסוכסכים. כן, גם מתוך רוסיה עצמה. באינטרנט הגלובלי יכול להתנהל רב-שיח אמיתי. ברסיס-האינטרנט הרוסי? כבר לא.
עם כל הרעות והחולות של האינטרנט, היא עדיין מאפשרת לאנשים להביע את דעותיהם בפומבי ויוצרת שוק שוקק של רעיונות המסוגלים לחצות גבולות במהירות האור. החלוקה לספלינטרנט תעצור את תהליך שיתוף המידע הגלובלי שהפך את כולנו לאזרחי אותו עולם בעשורים האחרונים. כאשר כל מדינה נהנית מבעלות מוחלטת על רסיס מהספלינטרנט, השליטים יוכלו לוודא שנתיניהם יקבלו רק את המידע ‘הנכון’. כלומר, זה שהם מסכינים עמו.
העולם מלא כיום בכלים מקוונים המאפשרים לאזרחי מדינות שונות לרכוש, למכור ולהחליף ביניהם סחורות. קשה למצוא בישראל אדם שלא עשה הזמנה מאיביי, אמזון, עלי אקספרס, אצי (Etsy), פייבר, איירבנב, או כל שירות-רשת דומה אחר.
בספלינטרנט, אתם עשויים לגלות שכל אלו חסומים בפניכם. להוציא, כמובן, השירותים שהממשלה בוחרת עבורכם כראויים לשימוש.
זוהי אינה הגזמה. אזרחי סין אינם יכולים להשתמש בקלות בחלק מהשירותים שציינתי. לא מכיוון שחברות מסוימות אינן מוכנות לשלוח חבילות לסין, אלא מכיוון שהממשל עצמו אינו מעוניין שהאזרחים ייחשפו אפילו לאפשרות להזמנות מסוג זה. רוסיה כבר חסמה – בטעות או בכוונה – את TripAdvisor בפני אזרחיה בשנת 2018[6].
רשת האינטרנט מאפשרת את יצירתה של הכלכלה הגלובלית, מבוססת-האזרחים. כזו שאינה נסמכת רק על כוחן של חברות גדולות לחצות גבולות, אלא מעניקה כוח גם לאדם הקטן לסחור בפרי עמלו בכל העולם. הספלינטרנט עלולה לפגוע אנושות בכלכלת ההמונים הזו.
אה, וגם בביטקוין. מטבע דיגיטלי גלובלי הוא דבר נהדר – אבל הוא עדיין מבוסס על מידע, ומדינות יכולות לבחור לחסום את כניסת או יציאת המידע הרלוונטי לשטחיהן. גם אם לא, הרי שמדינות כמו סין כבר הוכיחו יכולות מתקדמות בזיהוי ובסיכול ממוקד של משתמשים אנונימיים ברשת. אפילו ההצפנה המתקדמת ביותר לא תעזור לרוב האנשים שירצו להשתמש במטבעות הדיגיטליים שהמדינה אינה חפצה ביקרם.
בשנת 2017 החלה נוזקה להתפשט באוקראינה, וממנה הגיחה למדינות רבות אחרות בעולם. שמה של הנוזקה היה פטיה (Petya), ומומחי-סייבר משוכנעים היום שמדובר באחת ממתקפות הסייבר הגדולות בעולם, ישירות מטעם רוסיה. זו הייתה, למעשה, הכרזת מלחמה בזעיר-אנפין מטעם רוסיה על אוקראינה, אך מבלי הצורך במטוסים, טנקים או חיילים רגליים.
הנוזקה פגעה בעיקר במערכות פיננסיות וממשלתיות באוקראינה עצמה, אך היא הצליחה להמשיך ולהשתרשר דרכן גם למדינות אחרות. קרוב לוודאי שזו לא הייתה כוונתו המקורית של פוטין, שגם מדינתו נפגעה כאשר פטיה עשתה סיבוב-פרסה והדביקה גם את המחשבים ברוסיה.
ברור כיום שאנו נמצאים בעידן לוחמת-הסייבר, בו מעצמות תוקפות אחת-את-השנייה דרך רשת האינטרנט. למעשה, הן משגרות כלי-לחימה אוטונומיים – תולעים, וירוסים ומרעין בישין אחרים – שאינן יכולות בקלות לשלוט בהן מרגע שהגיחו לאוויר העולם. במצב זה, רק המדינות חסרות-האחריות ביותר ישיקו מתקפות סייבר שעלולות לפגוע גם בהן בצורה משמעותית. כל עוד העולם מחובר לרשת אינטרנט אחת גדולה, המעצמות מבינות היטב שנשק שהן משחררות היום, יכול להסתובב דרך הרשת ולפגוע בהן מחר.
הספלינטרנט יכולה לשנות את החשש הזה.
בעולם בו לחלק מהמדינות יש רסיס אינטרנט משלהן, ובמיוחד כזה המופרד מהרשת הגלובלית באמצעות תשתיות פיזיות שאחראיות על סינון המידע, קשה יותר להחדיר למדינה גורמים זדוניים כמו נוזקות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנוזקות שהמדינה מוכנה אליהן, מכיוון שהיא זו ששחררה אותן מלכתחילה. לכן, הספלינטרנט מגדיל את הסיכוי שמדינות כמו רוסיה, סין או צפון-קוריאה, ישחררו לרשת האינטרנט נוזקה הרסנית שתמשיך להתפשט בעצמה ולהסב נזק לעולם. הן לא יצטרכו לדאוג שאותה ישות זדונית תחזור אליהן בסיבוב. אחרי הכל, הן נהנות מגבולות דיגיטליים ברורים מסביב לרסיס האינטרנט הפרטי שלהן.
האביב הערבי נפתח כאשר משתמשים בפייסבוק התאגדו כדי לתאם עמדות, פעולות והפגנות. מצרים לא ידעה להתמודד עם המצב החדש ולא ידעה להחניק ולהדחיק את הרשת במקומות המתאימים כדי לרסן את השיח הציבורי. היא לא הצליחה לעצור את הדעות המגיעות מן החוץ, או את התמיכה המוסרית שקיבלו המצרים מאזרחי העולם הערבי שצפו מהצד במתחולל וסיפקו ייעוץ ותמיכה מן החוץ.
בקיצור, היא לא הייתה בשליטה באינטרנט של עצמה.
בעולם הספלינטרנט, דבר שכזה לא יקרה בשנית. השליטים במדינות הטוטליטריות – נקרא להן “ממלכות הספלינטרנט” – יהיו בשליטה מלאה על האינטרנט בשטחיהן. אזרחי אותן מדינות לא יוכלו לקבל תמיכה, סיוע או מידע מבחוץ. למעשה, הם עשויים שלא ליהנות בכלל משירותי אינטרנט, ויצטרכו לנסות ולהתאגד ולתאם פעולות באמצעים פרה-היסטוריים-כמעט. באותו הזמן, השליטים וכל צבאם ייהנו משירותי האינטרנט, התיאום והפיקוח המתקדמים ביותר של המאה ה- 21.
המשמעות היא שבעולם הספלינטרנט, קלושה תהיה תקוותם של אזרחים במדינות טוטליטריות לישועה מבפנים. הם לא יוכלו לבצע הפיכות או לשנות את הממשל. מרי אזרחי יהיה בעל יעילות אפסית. הפגנות יתקיימו רק כל עוד הן לא יפריעו לשלטונות. על כל הדברים הללו כתבתי כבר ב- 2016 בספרי “השולטים בעתיד”, שאפשר לראות רבים מהניתוחים בו – לצערי – מתממשים מדי שנה.
אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם שהספלינטרנט הוא אחד האיומים הגדולים על הכלכלה והחברה הגלובלית שהצלחנו לבסס בעשרים השנים האחרונות.
אז מה עושים?
העתידן-המתלהב שבי רוצה לענות מיד שהפתרון הוא כמובן “עוד טכנולוגיה!!”. טכנולוגיית הצפנה, או סופר-מגה-בלוקצ’יין, או רשתות אינטרנט על בסיס ממשקי מוח-מכונה ומדפסות בתלת-ממד, ועוד כהנה וכנה באז-וורדס.
האמת העגומה היא שהבעיה אינה טמונה בטכנולוגיה, אלא בבני-האדם.
בסופו של יום, ההחלטה לפצל את הרשת מתקבלת על-ידי בני-אדם. פוליטיקאים, נכון, אבל עדיין בני-אדם. במדינות טוטליטריות, רמת ההשפעה של האדם הקטן על ‘נציגי הציבור’ קרובה לאפס. פוטין לא יתרגש אם יקומו קריאות ברוסיה מצד הציבור על הפרישה מהאינטרנט העולמי. כלומר, הוא יתרגש, אבל אז הוא יזרוק את המפגינים לכלא, ולא יצטרך לדאוג לגביהם יותר.
פוטין ושליטים דומים מוטרדים יותר לגבי תמיכתם של אילי-הון ואנשי עסקים גדולים שתומכים בהם מהצד. לאלו יש יכולת השפעה גדולה על ההחלטות המתקבלות ברמת השלטונות, והם צריכים להיות מודעים לסכנה שהספלינטרנט מציבה לעסקים הגלובליים שלהם ולכלכלה ולבטחון העולם באופן כללי. אפשר לקוות שהם ידעו לרסן את השליטים במדינות טוטליטריות. הפעולה שלהם קריטית במיוחד בשנים אלו, מכיוון שמהרגע שהשלטון מציב תשתיות רשת חדשות שתומכות בספלינטרנט, אלו יכולות להיות מקובעות לעתיד שאינו-מוגבל-בזמן. עסקים חדשים יקומו מסביב להקמת ותחזוקת הרשתות הפנימיות הללו, ויהיה קשה מאד להיפטר מהן – אלא במקרה של משבר קיצוני, כמו כיבוש המדינה.
ומה איתנו, במדינות הדמוקרטיות? לנו יש עדיין יותר שליטה על הנציגים שלנו במסדרונות השלטון. אנחנו יכולים לבקש מהם בנימוס שלא להתדרדר או להיכנע לדרישות כוחניות להרחקת רוסיה מרשת האינטרנט, כמו זו של זלנסקי ממרץ 2022[7]. יתכן שעוד יגיע הזמן ‘לשבור’ את הרשת ולהרחיק מתוכה את הרוסים, אבל אנו חייבים להיות מודעים להשלכות החמורות ארוכות-הטווח של צעד שכזה.
ואחרון חביב: כן, אולי גם טכנולוגיה יכולה לעזור.
בציוץ אחד, שינה אלון מאסק את העולם.
כמובן, כשמדובר במאסק צריך להיות יותר ספציפי.
בסוף פברואר 2022 עלה לאוויר הציוץ הגורלי: “שירותי סטארלינק פעילים עכשיו באוקראינה. טרמינלים נוספים בדרך.”
סטארלינק היא רשת האינטרנט הלוויינית החדשה שהשיק אלון מאסק. היא מבוססת על יותר מאלפיים לוויינים במסלול, שביחד משדרים וקולטים גלי רדיו ומסוגלים לספק אינטרנט אלחוטי לחלקים נרחבים מפני כדור-הארץ. הרשת עדיין אינה מושלמת – יידרשו עוד אלפי לוויינים כדי להפוך את השירות לזמין בכל העולם – אבל הפוטנציאל שלה לשנות את כללי המשחק הבינלאומיים כבר ברור. הסיבה פשוטה: היא יכולה לספק לאזרחים אינטרנט בכל מקום, בכל זמן, בלי שיצטרכו להסתמך על תשתיות שבשליטת המדינה.
הטרמינלים של מאסק אינם מסוג מגדלי השידור הענקיים, או אפילו האנטנות הגבוהות שאפשר למצוא כיום בכל מקום. מדובר בצלחות לוויין קטנות, בקוטר של שישים סנטימטרים, שאפשר להזיז בקלות ממקום למקום. למרות גודלן המזערי, הן שינו את פני המלחמה באוקראינה. צבא רוסיה יצא מגדרו להכחיד את כל רשתות התקשורת הפיזיות במדינה, אך הוא לא הצליח להתמודד עם הצלחות הקטנות.
“סטארלינק היא מה ששינה את המלחמה לטובת אוקראינה.” אמר חייל אוקראיני עלום-שם לעיתונאי דיוויד פאטריקאראקוס. “רוסיה התאמצה לפוצץ את כל מערכות התקשורת שלנו. עכשיו הם לא יכולים. סטארלינק עובדת תחת אש קטיושות, תחת אש ארטילריה.”[8]
בזכות סטארלינק, הכוחות האוקראינים יכלו להמשיך לשלוט בכלי-טיס בלתי-מאוישים, שהיו אחראים לחיסול טנקים, ג’יפים ויחידות בקרה ניידות של צבא רוסיה. בזכות סטארלינק יכלו הגנרלים האוקראינים להמשיך להעביר פקודות לחייליהם – שבכל מלחמה אחרת היו מוגדרים כפרטיזנים המנותקים משרשרת הפיקוד. בזכות סטארלינק יכלה ממשלת אוקראינה להמשיך לתפקד אל מול יותר מ- 590 בתי-חולים ומרפאות, לספק שירותים ממשלתיים לאזרחים וכמובן – לגבות מיסים. כי יש רק שני דברים קבועים בעולם, והאוקראינים כבר חוו מספיק מוות.
הרוסים ניסו לעצור את השידורים של סטארלינק, ללא הצלחה. הם תקפו את הרשת באמצעי לוחמה אלקטרוניים, אך סטארלינק עברה שדרוג ברמת התכנה תוך שעות ספורות – וחזרה לפעול. מאז ועד היום, היא מספקת שירותי רשת בכל אוקראינה.
סטארלינק היא דוגמא לדרך בה ניתן יהיה לספק אינטרנט מבלי תשתיות מצד המדינה. היא אינה לבדה במערכה. שתי חברות אחרות – אמזון ו- OneWeb – מנסות גם הן לייצר תשתיות דומות לרשת אינטרנט לוויינית חובקת-עולם. אחת מהשלוש, או שתיים, או כולן, בוודאי תצלחנה. תוך פחות מעשור יוכלו תושבי כל העולם להתחבר לאינטרנט הגלובלי בעלויות שיתחרו באלו של ספקי האינטרנט המקומיים.
התוצאה תהיה מכה לספלינטרנט. מדינות יכולות לנסות להקים רסיסי-רשת משלהן, אך כאשר האזרחים יכולים לבחור להשתמש באינטרנט הגלובלי בקלות רבה כל-כך, הרסיסים מאבדים מכוחם. זו אינה מכת-מוות לספלינטרנט, מכיוון שבמדינות טוטליטריות יכולים השלטונות גם לעקוב פיזית אחר אנשים שבוחרים להתחבר לרשת הבינלאומית, ולהעמידם לדין על פשעם. ועדיין, אם האינטרנט הגלובלי יהיה זמין לכולם כברירת מחדל מהשמים, תיפגע יכולתה של המדינה לכפות על האזרחים רסיס-אינטרנט משלה.
מי יודע? אולי באמת הטכנולוגיה תציל אותנו מהספלינטרנט אחרי הכל.
אלון מאסק עומד, כאמור, מאחורי ולפני סטארלינק. זוהי רשת אינטרנט גלובלית תחת שליטתו של אדם אחד. מאסק מבין, כפי הנראה, את הצורך הקריטי להימנע מפירוק האינטרנט לרסיסים. הוא מגדיר עצמו כ- “חסיד מוחלט של זכות הדיבור”, וסירב בפומבי לנתק את רוסיה מהרשת שיצר. כל זה טוב ויפה, אבל בסופו של דבר יש לזכור שעדיין מדובר בכוח עצום בידיו של אדם אחד או חברה מסחרית אחת. אותו אדם שגם אמור לשלוט עכשיו בטוויטר – אחת מהרשתות החברתיות החשובות ביותר[9].
מה עדיף? רסיסי-רשת, שכל אחד מהם מנוהל בפני עצמו כדי לנתק את האזרחים מהעולם החיצוני, או רשת אחת בינלאומית, שנמצאת תחת אצבעה של חברה אחת? או אולי המצב כפי שהוא היום, עם רשת אינטרנט גלובלית, מלאה בתוהו-ובוהו ורסיסים-בהתהוות, ובה מדינות וחברות רבות כל-העת על שליטה וכוח? איזה מהמודלים הללו יקרב אותנו יותר למטרות הסופיות של שלום בינלאומי, זכויות אדם גלובליות והגשמה עצמית לכל אדם?
את התשובה המדויקת אין איש יודע עדיין. נגלה ביחד, בעתיד.
ורק נקווה שנוכל לקרוא עליה ברשת, גם אם הממשלה תעדיף שלא.
[1] https://web.archive.org/web/20120901184102/http://www.wired.com/politics/law/news/2001/04/43216
[2] https://spectrum.ieee.org/carrier-pigeon-beats-internet-
[3] https://www.forbes.com/sites/forbestechcouncil/2018/07/12/beware-the-splinternet-why-three-recent-events-should-have-businesses-worried/?sh=2499d562c00e
[4] https://www.bloomberg.com/news/articles/2022-03-21/russia-s-invasion-is-accelerating-splinternet-french-envoy-says
[5] https://www.npr.org/2022/04/18/1093282038/russia-war-public-opinion-polling
[6] https://www.forbes.com/sites/forbestechcouncil/2018/07/12/beware-the-splinternet-why-three-recent-events-should-have-businesses-worried/?sh=2499d562c00e
[7] https://www.techspot.com/community/topics/icann-rejects-request-by-ukraine-to-kick-russia-off-the-internet.274136/
[8] https://twitter.com/dpatrikarakos/status/1519303470192410624
[9] https://www.theguardian.com/technology/2022/apr/14/how-free-speech-absolutist-elon-musk-would-transform-twitter
