מדידות בירי קרני לייזר, מאפשרות כיום לחוקרים לברר פרטים על הירח
ד”ר נח ברוש
למרות שהירח נחקר ביסודיות עשורים רבים, יש עדיין לא מעט נושאים לא מובנים לחלוטין לגבי גוף שמימי זה, שבו אנחנו מרבים לצפות בלילות.
בסוף שנות ה-60 של המאה שעברה (ה-20), נחתו האסטרונאוטים על הירח, במבצע “אפולו” – והביאו משם דגימות סלע. הם השאירו על הירח מכשירים שונים, שמדדו, למשל, את “רעידות הירח” וכן את תגובת הירח כשגופים שמיימיים אחרים פגעו בו.
אלו היו בעיקר מטאורים – והחשוב בהם היה זה שפגע בחלק הרחוק של הירח, המוסתר מכדור הארץ, בשנת 1972.
הפגיעה גרמה לזעזוע ניכר. הגוף שפגע בירח היה בגודל של מטר אחד. האירוע איפשר לחוקרים לבצע שיחזור של פני הירח, עד לעומק של 1100 ק”מ. מתברר שחלק מהירח נמצא עדיין בצורה מותכת (לבה).
ניסוי אחר מסוג זה נעשה כשאחת הרקטות ממערכת אפולו כוונה כדי להתנגש בירח. זה היה ניסוי מבוקר, שבו אנרגיית ההתנגשות היתה ידועה מראש למדענים.
מערכת הגלאים, הססמו-מטרים, שהושארה על-פני קרקע הירח, הפסיקה לפעול לפני כ-25 שנה. מאז אין לנו מידע על זעזועי ירח.
בימים אלה, החלה סידרת מדידות חדשה – תוך שימוש ברכיבים שהושארו בעבר על הירח בידי האסטרונאוטים ממב צע אפולו. כך אושררה הקביעה לפיה חלק מהירח הוא עדיין במצב מותך.
המדידות בעניין זה התמקדו בתגובת פני הירח לכוח המשיכה של כדור הארץ והשמש. כוחות אלה מוכרים היטב על כדור הארץ. יוצרים את תופעת ה”גאות ושפל” בימים. פני הים עולים ויורדים בקצב קבוע, פעמיים ביממה.
הגאות והשפל על כדור הארץ נוצרים עקב השוני שחל בכוח המשיכה של השמש והירח, בין הנקודה שנמצאת מתחת לאחד הגופים הללו, לבין הנקודה הנגדית להם, מעברו השני של כדור הארץ, יחסית לגוף המושך. ככל שהנקודה הנגדית מרוחקת יותר מהגוף המושך – הכוח המופעל עליו, קטן יותר מאשר בנקודה שמתחת לגוף, משם נראה הגורם המושך, “מעל לראש”.
ההבדל בין כוח המשיכה, בנקודה הקרובה לבין הכוח הזה בנקודה הרחוקה, מורגש על כדור הארץ ככוח שמנסה “למתוח” אותו לאורך הקו המחבר בין מרכזו של הכדור, לבין הגוף המושך.
התופעה הזאת מקבלת ביטוי שנראה בקלות כשהמשטח החיצוני יכול לשנות את מצבו
בקלות – וזה מה שמתרחש במיוחד באוקיאנוסים.
קיימת גם תופעה של “גאות ושפל” בסלעית: פני כדור הארץ המוצקים, מתרוממים מעט כשהירח או השמש עוברים מעל לנקודה מסויימת, והם יורדים במקצת, כשהגופים מתרחקים מאותה נקודה.
המדידה החדשה בוחנת אותה התופעה, לגבי פני הירח. כשהגופים היוצרים גאות ושפל בסלעים הם כדור הארץ והשמש. המדידה מבוצעת על-ידי ירי של פעימה קצרה ביותר של קרן לייזר, לעבר המקומות בירח שם השאירו האסטרונאוטים ממבצע “אפולו” לוחות מיוחדים שבהם הותקנו מחזירי קרינת לייזר.
מדידת הזמן החולף מביצוע הירייה ועד לקבלת החזר האור, קובעת את המרחק שבין המתקן על הירח, לבין תחנה הקרקעית.
מדידה זאת מבוצעת בימים אלה, בדיוק של סנטימטרים בודדים. מתוך סדרת המדידות ניתן לפענח תנועות שמתרחשות על פני הירח, באותו סדר גודל כפי שנגרמות עקב כוח הגאות שמפעילים הארץ והשמש.
המדידות הללו אישרו את קיומו של האזור המותך בתוככי הירח. הן אמורות להשתפר
בדיוקן במהלך השנה, כאשר אפשר יהיה להתחשב, למשל, בהשפעות של עיוות שחלים באטמוספירת כדור הארץ בהשפעת קרינת השמש.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~330425059~~~264&SiteName=hayadan
