הלווינים המשמשים לשיפור החקלאות יכולים לשמש גם לריגול

תוכנית החלל ההודית משווקת כמיזם סיוע לאזרח הקטן. כך, תוצאות של בדיקות הרפואיות, צילומי רנטגן והדמיות של הלב נשלחים באמצעות הלוויין מבתי החולים הכפריים לבית החולים בבירת המחוז ולוויין אחר מסייע בשיקום קרקע חקלאית. אבל האמריקאים טוענים שכמה מהמהנדסים הבכירי

דייויד רוד ניו יורק טיימס

יו”ר תוכנית החלל ההודית והשר לענייני החלל עם דגם של טיל הלוויין ששוגר באוקטובר 2003. לטענת כמה פרשנים התוכנית מתחילה לקבל אופי פוליטי
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/indiaspacenyt.html

באחד הימים האחרונים, בשעות אחר הצהריים, הגיחו 40 סטודנטים להנדסה מסיור במפעל ההודי לייצור לוויינים שבעיר בנגלור, מרכז טכנולוגי משגשג. היה זה ערב רב של גברים מיוזעי ידיים, עם משקפיים עבי עדשות וחולצות מכופתרות. כולם כאחד נראו חדורי שאיפה, חזון וביטחון עצמי.

כל משתתפי הסיור הביעו אותה תקווה: לעבוד בשירות תוכנית החלל היוקרתית של הודו. כולם דחו בבוז שאלה אחת פשוטה: מדוע צריכה מדינה כהודו, שבה חיים עניים רבים כל כך, להשקיע מאות מיליוני דולרים בתוכנית חלל, במקום להשתמש בלוויינים של אירופה או ארצות הברית? “אנחנו לא נהיה תלויים באחרים”, הכריז ראג' שקר בן ה-21, סטודנט להנדסה. “זו פשוט תחושה שיש לנו כהודים”.

ארבעים שנה לאחר שהושקה בצנעה, בשיגור רקטה קטנה מתוצרת אמריקאית, תוכנית החלל ההודית משווקת את עצמה כיום כמיזם חסכני שמטרתו לעזור לאזרח הקטן. בתקציב זעום של 450 מיליון דולר לשנה – החלק השלושים של תקציבה השנתי של נאס”א, העומד על 15.5 מיליארד דולר – מחזיקה הודו 13 לוויינים לחלל, מייצרת כמה מלווייני ההדמיה-מרחוק הטובים בעולם ומתכננת לשגר לוויין לירח עד שנת 2007 או 2008. אך בניגוד לתוכניות החלל של מדינות מתפתחות אחרות, בהן ברזיל, העלויות הנמוכות לא גרמו לכישלונות שיגור. רק ששה מתוך 37 שיגורי הלוויינים שביצעה הודו כשלו.

החודש פירסם מגזין החדשות ההודי “Week The” כתבת שער נמלצת שהמחישה את ההתאהבות של המדינה בתוכנית החלל שלה ואת דימויה העצמי כמעצמה עולה. “כל מעצמות החלל מנסות כעת לפתח רכבי שיגור וחלליות במטרה ליישב את הירח”, מצהירה הכתבה. “גם הודו דוהרת קדימה”. באוקטובר שעבר, פחות משבוע לאחר שסין הפכה למדינה השלישית בעולם ששיגרה אדם לחלל, שיגרה הודו לוויין למסלול הקפה סביב כדור הארץ, וראש הממשלה אטאל ביהארי ואג'פאי הכריז כי הודו היא מובילה עולמית “ביישום טכנולוגיות חלל לפיתוח”.

טיוב אדמות בכפרים נידחים

במטה תוכנית החלל בבנגלור שופעים המשרדים אופטימיות המזכירה את האווירה ששררה בנאס”א בתור הזהב שלה בשנות ה-60. המהנדסים ההודים מתארים בהתלהבות כיצד הם משתמשים בטכנולוגיית החלל כדי לשפר את חייהם של עשרות מיליוני אזרחים הודים מן השורה. הלוויינים מסייעים, לדבריהם, בטיוב אדמות חקלאיות, בהבאת טיפול רפואי לכפרים נידחים, בניבוי אסונות טבע ובפיקוח על התפשטות הערים.

“התוכנית שלנו ממוקדת ביישומים המשרתים את הפיתוח הלאומי”, אמר מדהוון נאיר, יו”ר תוכנית החלל ההודית, “יישומים אלה כוללים ניהול של מאגרי המים, אספקת טלוויזיה בלוויין, שיפור קשרי טלפון ומתן שירותים רפואיים באמצעות מערכות טלקומוניקציה”.

אחת הדוגמאות הבולטות לאופן שבו מועילה התוכנית לחיי ההודי הממוצע מצויה בכפר מאג'גאוון קראן שבצפון מדינת אוטאר פראדש. טכנאים השתמשו בהדמיית לוויינים כדי לסייע ל-175 חקלאים לאתר ולטייב כ-160 דונם של אדמה צחיחה באזור שבו הרעב הוא איום תמידי. אלוק מאתור, מנהל פרויקט במרכז ליישום טכנולוגיות חישה מרחוק, אמר כי ניתן לטייב אדמות חקלאיות על ידי הצפתן בגבס. לדבריו, הגבס גורם לתגובה כימית עם הקרקע, המכילה כמות גדולה מדי של נתרן. אדמות חקלאיות צחיחות נהפכות בשיטה זו לאדמות פוריות, וחייהם של האיכרים משתנים לטובה.

מטה פרסאד, השייך לקסטת המנודים בהודו, עמד לצד חלקתו הקטנה אך הירוקה שבה הוא מגדל חיטה ואורז. הוא היה מרוצה. במשך שנים היתה האדמה צחיחה, לדבריו, ודאגתה העיקרית של משפחתו היתה נתונה להשגת מזון. כיום המצב שונה. “פעם, הדאיגה אותי בעיית המזון”, אמר פרסאד. “כעת אני מודאג משאלת חינוך ילדיי”.

כשישים קילומטרים צפונית-מזרחית משם מצויה דוגמה נוספת למעלותיה של תוכנית החלל. הרופאים במרתף בית החולים הציבורי הראשי בעיר לוקנאו, בירת מדינת המחוז, שוחחו באמצעות טלפון לווייני עם רופאים בבתי חולים כפריים במרחק של מאות קילומטרים. ד”ר ס. ק. מישרה הסביר בגאווה כיצד הוא וצוותו בודקים מדי יום עשרות חולים בפינות נידחות בהודו באמצעות הלוויין. מסכים צבעוניים מאפשרים לנהל שיחות פנים-מול-פנים עם החולים. תוצאות הבדיקות, צילומי רנטגן ואפילו הדמיות אולטרא-סאונד של הלב, המגיעים מבתי החולים הכפריים, מועברים באופן מיידי ללוקנאו.

אך אפילו ליוזמות הללו, המוצגות לראווה, ישנן מגבלות. גורמים רשמיים בתוכנית החלל מעריכים כי מיזם החקלאות סייע לכחצי מיליון חקלאים לטייב קרוב לשלושה מיליון דונם של אדמות חקלאיות בכ-3,100 כפרים. באוטאר פראדש, מדינה בה מתגוררים 160 מיליון איש, זוהי טיפה בים.

לדברי הרופאים היכולת לבצע אבחון רפואי באמצעות לוויין סייעה לעשרות אלפי אנשים. אך הם מודים כי ציוד מאות אלפי בתי חולים כפריים בהודו בצלחות לוויין יהיה יקר מדי. הם מנבאים כי בסופו של דבר, חיבורי האינטרנט הזולים באזורים הכפריים – ולאו דווקא צלחות הלוויין יקרות – הם שיחוללו מהפכה בתקשורת שבין בתי החולים. “כדי שהטכנולוגיה תיכנס לשימוש רחב יש להוזיל אותה”, אמר אחד הרופאים. “לא כל בית חולים קטן יכול לרכוש לוויין”.

ישנם גם המסתייגים מתוכנית החלל. בחמש השנים האחרונות, הצליחו הרקטות ההודיות לשגר שני לוויינים גרמנים, לוויין אחד דרום קוריאני ולוויין בלגי. אך בעקבות הצפת שוק החלל ברקטות חזקות מארה”ב, אירופה ובעיקר רוסיה, לא הצליחה תוכנית החלל ההודית, בעלת הרקטות הקטנות יותר, למשוך לקוחות רבים, והכזיבה את התקוות שתהפוך לעסק מכניס. בשיחות פרטיות מודים גורמי ממשל בהודו כי התוכנית עדיין תלויה ברכיבים מחברות זרות. הלוויינים ההודים מורכבים בהודו אך רוב הרכיבים האלקטרוניים ממשיכים להגיע מארה”ב, אירופה ומקומות אחרים.

הסתייגויות מבית ומחוץ

כמה פרשנים הודים טוענים כי חללית המחקר המתוכננת לירח, שעלותה אמורה להגיע לכדי 84 מיליון דולר, היא הסימן הראשון לכך שתוכנית החלל מתרחקת מיסודותיה המעשיים ומקבלת אופי פוליטי. דיווחים שהגיעו בחודשים האחרונים על תוכניות לשיגור משימות מאוישות יקרות רק הגבירו את הדאגות.

למרות העובדה שהכלכלה ההודית צפויה לצמוח ב-8% השנה, בהודו מצוי ריכוז גדול ביותר של תושבים עניים. 300 מיליון מתוך מיליארד תושבי הודו חיים בעוני. גופאל ראג', עיתונאי ומחבר הספר “לגעת בכוכבים” המציג את ההיסטוריה של תוכנית החלל ההודית, מפקפק בערך המדעי של חללית המחקר לירח. חללית זו תבצע במשך שנתיים מיפוי תלת-מימדי של פני הירח ותעסוק בחיפוש מינרלים באדמתו. “בכנות, אני חושב שזה קשור יותר ליוקרה מאשר לכל דבר אחר”, אמר ראג'.

מומחי חלל אמריקאים מזהירים אף הם מפני בעיות. הם מאשימים את המנהלים ההודים של התוכנית בכך שאינם משקיעים את סכומי הכסף הדרושים ביוזמות. לטענתם, התוכנית ההודית גם משאירה בחלל פסולת רבה מדי. בנוסף, עולות שאלות בדבר כוונותיה של הודו להציב כלי נשק בחלל. בעקבות שיגורו של אסטרונאוט סיני לחלל בסתיו שעבר, צוטט ראש חיל האוויר ההודי באומרו כי הודו מפתחת כלי נשק שיוצבו בחלל. בתוך ימים אילצו אותו מנהיגי השלטון האזרחי לחזור בו.

למעשה במשך שנים רבות התייחסה ארה”ב אל התוכנית ההודית כאל סיכון ביטחוני, למרות הפיקוח האזרחי שהוטל עליה. לוויינים לחישה מרחוק, שביכולתם לאתר שחיקת קרקעות ויבולים חקלאיים, יכולים לשמש גם כלווייני ריגול. ההודים דוחים נחרצות טענות אלה, אך פרשנים אמריקאים אומרים שטכנולוגיית הרקטות המיוצרת בתוכנית החלל האזרחית, וכן כמה ממהנדסיה הבכירים הגיעו בסופו של דבר לתוכנית הטילים הבליסטיים של הצבא ההודי. “תוכנית חלל ותוכנית טילים הולכות בדרך כלל יד ביד”, אמרה תרזה היצ'נס, סגנית נשיא המרכז למידע הגנתי בוואשיגנטון. “הטכנולוגיות זהות. טיל הוא טיל הוא טיל”.

אולם נראה כי באחרונה שככו דאגות אלו. בתחילת ינואר הכריז ממשל בוש על כוונתו לטל את איסור היצוא להודו של חלק מהיישומים האזרחיים של טכנולוגיות החלל. גורמים רשמיים בתוכנית החלל ההודית אומרים שלא ידוע להם אילו איסורים יבוטלו או מהי משמעותו המלאה של צעד זה.

בשל הסנקציות האמריקאיות, והשאיפה לעצמאות לאחר 300 שנות שלטון קולוניאלי בריטי, גורמים רשמיים בתוכנית החלל ההודית פעלו במרץ בכדי לוודא שהתוכנית שלהם לא תהיה תלויה בטכנולוגיה זרה. במובנים רבים הם הצליחו. בשנת 1992 לחצה ארה”ב על רוסיה שלא למסור להודו את הטכנולוגיה לבנייתו של טיל קריוגני. ב-10 בינואר הכריזו מדענים הודים כי ביצעו בהצלחה ניסוי של מנוע קריוגני מתוצרת הודו.

רבים שותפים לתחושת הגאווה ביוזמות העצמאיות הללו, בכללם מהנדסי העתיד הצעירים שביקרו במפעל לייצור לוויינים. “זה יועיל לנו”, אמר סרינאת הנאג'י, סטודנט להנדסה בן 21. “אנחנו לא נהיה תלויים באחרים”.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~753777944~~~212&SiteName=hayadan