הלוגיקה האסטרונומית בהגותו של אפלטון

אתי דניאלי, האגודה הישראלית לאסטרונומיה

אפלטון {428-348 לפנה”ס} היה בן למשפחה מיוחסת באתונה ותלמידו של סוקרטס. הוא רכש השכלה פילוסופית רחבה בנושאים רבים כמו: מטפיסיקה, מוסר המדינה, אומנות מתמטיקה ומדע. בשנים 390-388 לפנה”ס ערך מסע למצרים ולקירני, ושם פגש את תאודורוס שהיה מתמטיקאי, ומשם המשיך לדרום איטליה לערים היווניות ששגשגו מבחינה כלכלית ונודעו בשחיתות שלהן. כאן הכיר אפלטון את ארחיטאס מטארנטון שהיה מדינאי וראש האסכולה הפיתגוראית. נראה שמכאן שאב את הידע הנרחב שלו במתמתיקה. ראוי לצין שאפלטון ניסה את כוחו במדיניות וזאת כשהגיע לסיראקוסה בו שלט דיוניסיוס. באותה עת התחוללה מלחמת אתונה ואספרטה, ודיוניסיוס שנמנה על בני אספרטה ראה באפלטון את אויבו, כי התנגד לדרך שלטונו, ולקח אותו בשבי ואניקרס פדה אותו. לאחר מותו של דיוניסיוס עלה בנו לשלטון דיוניסיוס ה-2 וזכר שאפלטון אמר שרק מי שיהיה פילוסוף יצליח למשול. אולם לאחר שדיוניסיוס ה-2 לא קלט את הפילוסופיה של אפלטון הוא ביקש ממנו לעזוב את המקום.
אין ספק שיסוד האקדמיה {ב-388לפנהס} לפילוסופיה ולמדע היה מפעל חייו החשוב ביותר של אפלטון, והתנאי ללימוד הפילוסופיה היה לימוד המתמתיקה והמדע. על שער האקדמיה כתב אפלטון: ” מי שאינו יודע גיאומטריה אל יכנס”. כמו כן דגל בכך שיש ללמד את הילדים המוכשרים מתמתיקה ואסטרונומיה, ושהחינוך יהיה תחת פיקוחם של מושלים בעלי ידע פילוסופי נרחב, מתוך כוונה שהמדע ימשול במדינה.
אפלטון הכיר בחשיבותה של המתמתיקה וראה בה אבן יסוד למדע המדויק, אשר ייצג בעיניו את עולם ההוויה השלמה והאמת המוחלטת. לעומת עולם זה, קיימות האידיאות “המראות” שהן ההוויה העצמית המוחלטת כלומר: מה שנתפס בעינינו ובהסתכלות הפנימית, זה עולם לא חומרי, ואילו העולם החומרי הוא בבואה שלו. האידאות הן המקור והסיבה לכל התופעות והעצמים. אפלטון ראה בסיבוב כדור הארץ סביב צירו תנועה מושלמת, וקיימת בכל הכוכבים.
ראוי לציין שאת התייחסותו של אפלטוןן לקוסמולוגיה אנחנו מוצאים בדיאלוגים של טימיאוס שהיה פילוסוף מדרום איטליה, אשר הושפע מהתורה הפיתגוראית, וטען שהקוסמוס סובב סביב צירו. כמו כן הושפע טימיאוס מרעיונותיו של אמפדוקלס {493-433 לפנהס} . נולד בעיר אקרגאס בסיציליה, וכיום נקראת אגריגנטו. אמפפדוקלס דגל בעקרון שאין חלל ריק, ושכל הדברים מורכבים מארבעה ” שורשים” בכמויות משתנות של: אויר, אש, מים, ואדמה, עקרון שהיה מקובל עד המאה ה-16, ואשר אותם ציין אף אפלטון והוסיף שלכל אחד מארבעת היסודות מבנה גיאומטרי מסוים: האש- שהיא פירמידה משולשת.
האדמה- קוביה
האויר- תמניון- גוף בעל 8 פאות.
המים- עשרימון- גוף בעל 20 פאות.

גופים אלה נקראים גופים אפלטוניים. כמו כן אפלטון הבחין בין גופים כבדים וקלים וטען שגוף כבד שואף באופן טבעי כלפי מטה. לגבי הקוסמוס ברא אותו דמיאורגוס- בורא העולם ואת כוכבי הלכת שראה בהם ” אלים נראים”. אפלטון ראה בכוכבים אלמנט ששימש להגדרת המונח זמן, כפי שמופיע בטימיאוס{ עמ 539} ” צלם שינוע לעולם ובתנועה הנמדדת במספרים”. כלומר הזמן הוא סדרת מספרים המודדת את אופן השתנותו של היקום. הוא התהווה עם השמים הנצחיים ולשיקולו של האל ליצירת הזמן. זאת ועוד, השמש הירח וחמישה כוכבים אחרים שכונו “ניידים” שמשו לשמירה ולהגדרה של מספרי הזמן. בנוסף לכך, זה שביכולתינו לראות כוכבים, שמש ושמים ועצם ההבחנה של יום ולילה, חודשים, מחזורי שנים של תקופות החמה , המציאה את המספר שנתן את מושג הזמן.
ראוי לציין שאת מסלולי הכוכבים ראה אפלטון כעיגולים, והאל שם את שבעת הכוכבים בשבעה מעגלים, קרי- מסלולים כך שהירח נמצא במסלול קרוב לכדור הארץ, ” והשמש – השני מעל הארץ” {טימיאוס עמ 540}, ואילו כוכב השחר שהוא ונוס, וכוכב חמה שכונה בשם ” קדוש להרמיס” נמצאים במסלולים המשתוים לזה של השמש. אולם בגלל שיש להם כח המנוגד לשמש הם יכולים להקדים האחד את השני, וגם לפגר זה אחר זה ברווחים בעלי קצב אחיד. טימיאוס מדבר כאן גם על מהירות תנועתם של הכוכבים, היוצרות יום, חודש, ושנה. מחזור של יום נוצר כשהשמש נמצאת “” במסילה השניה מעל הארץ, ומאירה אותו ומטעם זה היה יום והיה לילה” {[טימיאוס עמ 541}. חודש- נעשה ” כשהירח משלים את מעגלו”, {[טימיאוס עמ 541} כלומר: כשהירח משלים סבוב אחד שלם סביב צירו ” ובהשיגו את השמש” { טימיאוס עמ 541].
שנה נעשית “בהשלים השמש את מעגלה שלה” [טימיאוס עמ 541]. אפלטון טען שהארץ עומדת במרכז היקום “ושהשמים בכללם צורתם כדורית” [טימיאוס עמ 572} . בדיאלוג של פידון {מתוך האפולוגיה של סוקרטס שבו מסופר על יומו האחרון של סוקרטס}, הוא הזהיר אנשים להמנע מלהביט ישירות בלקוי חמה, שכן הם עלולים לאבד את מאור עיניהם, ורצוי להביט ” בבואה שלה במים או כיוצא בהם”. { פידון עמ 140} . כמו כן מי שמתבונן מלמעלה על כדור הארץ יראה אותו ” כמראה כדור,והוא ססגונית בשלל צבעים.” {פידון עמ 155}. בפוליטאה- חוקי המדינה אפלטון מציין את שביל החלב אשר כינה אותו “,קו אור ישר כעמוד הנימתח לכל אורכם של שמיים וארץ”. {[[פוליטאה עמ 569}. קו האור קרי- שביל החלב הוא חישוק השמים ומחזיק את הכיפה. כמו כן קיים כוש- שהוא הציר שעליו סובב העולם, וכשמסתכלים
מלמעלה רואים שהכוכבים מסודרים בפיקות-ספירות {כלומר ההקף}, כשבתוך הפיקה הגדולה נמצאות פיקות נוספות, סך הכל שמונה פיקות, והציר שעליו סובבים הכוכבים נמצא באמצע הפיקה השמינית, ועובר דרך כולן. מלמעלה הן נראות כעיגולים, כשהעיגול החיצוני -השמיני הם ספירות כוכבי השבת, ושבעת העיגולים הפנימיים הינם ספירות כוכבי הלכת. זאת ועוד, הוא מציין את המרחקים שבין הספירות, כך שכוכבי השבת -מרחקם רב מכולם. נוגה השניה במרחקה, אחריה מאדים, ירח, שמש, מרקיורי, יופיטר וסאטורן. נוסף לכך הוא מתאר את מידת בהירותם של השמש וכוכבי הלכת. השמש היא הבהירה מכולם ומקבלת את גוון אורה מעצמה. סאטורן ומרקיורי דומים כי יותר צהובים. הירח- “לבנה שבלבנות”. מאדים ” אדמדמת” ונוגה “שניה ללובן”.זאת ועוד, כוכבי השבת סובבים ונעים באותה תנועה, ואילו כוכבי הלכת סובבית לאיטם בכוון ההפוך.
אין ספק שלאפלטון יש מקום נכבד בחקר הקוסמולוגיה, שאותו רכש באמצעות תצפיות בלבד. בקיאותו במתמתיקה ועיסוקו בפילוסופיה יצרו מירקם מיוחד של תצורת מחשבה והסקת מסקנות לגבי היקום בכלל וכדור הארץ בפרט, השמש, הירח וכוכבי הלכת.
ממצאיו היו בבחינת אבן יסוד לדורות שבאו אחריו.

ביביולגרפיה
1.אפלטון-משפטו ומותו של סוקרטס. תרגום יג ליבס.
2.אפלטון- כתביו כרכים 3,2
3.יוחנן גליקר- עליתה של הפילוסופיה היוונית.
4.האינצקלופדיה העברית.
5.שמואל סמבורסקי-חוקות שמים וארץ –הקוסמוס של היוונים.
6.שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב- פילוסופיה יוונית לפני סוקרטס.
7.שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב- פילוסופיה יוונית סוקרטס ואפלטון.

מתוך חוברת אביב של כתב העת “אסטרונומיה” בהוצאת האגודה הישראלית לאסטרונומיה
האגודה הישראלית לאסטרונומיה
ידען אסטרונומיה עתיקה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~504487149~~~203&SiteName=hayadan