קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/nazir1.html
סרטן הנזיר, או הנזירן, ידוע כמי שאין לו בית משלו והוא מחליף מדי פעם כאשר צר לו את השריון בקונכיות שהוא מוצא בים, ולעיתים המקור הטוב ביותר לקונכיות כאלה הוא … סרטן נזיר אחר.
כמו שחקן קלפים מיומן, גם הסרטן הנזירן יודע מתי כדאי לו להישאר במשחק ומתי הגיע הזמן להתקפל. כך התברר במחקר באוניברסיטת קווינס בבלפאסט. המדענים מצאו שכשסרטן אחד תוקף סרטן אחר, הצד המתגונן מעריך במהירות את סיכוייו, ואם הוא מרגיש שמדובר בקרב אבוד, הוא מפסיק מיד להילחם – ונמנע מבזבוז מיותר של אנרגיה (בצורת גלוקוז וגליקוגן).
הנזירנים נלחמים זה בזה כאשר אחד מהם חומד את שריונו של אחר. הסרטן החמדן מבצע מחול קרב קצר ואז תוקף את הסרטן השני וחובט על שריונו. הסרטן המתגונן יכול להילחם או להיכנע, להרפות את אחיזתו בשריון ולאפשר לתוקף לקחת אותו.
החוקרים ערכו קרבות יזומים בין סרטנים זכרים בגדלים לא שווים ומדדו את רמות הגליקוגן והגלוקוז בשריריהם של הסרטנים לאחר הקרבות. בקרבות שבהם ניצח הסרטן המתגונן, הוא ביזבז אנרגיה רבה. לעומת זאת, בקרבות שבהם הפסיד הוא כלל לא ביזבז אנרגיה, או שהשתמש באנרגיה מעטה מאוד.
המדענים, שדיווחו על ממצ-אי מחקרם בכתב העת “Biological Sciences Proceedings of the Royal Society: The”, סבורים כי הסרטן המתגונן יודע מתי להתקפל לפי העוצמה והתכיפות של החבטות על שריונו. אם החבטות קלות ולא רציפות, הוא יודע שתוקפו חלש ומחליט להילחם בו. אבל אם החבטות חזקות ותכופות, הסרטן המתגונן מגיע למסקנה שבקרב עדיף להיות חכם מאשר אמיץ.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~785251568~~~197&SiteName=hayadan
