היזכרות בעבר ותחזיות העתיד

כאשר אנו מדמיינים מה תהיה תגובתנו הרגשית לאירוע עתידי אנו נוטים להסתמך על זיכרוננו על אודות אירועים דומים בעבר. אבל מה קורה כשהזיכרון שלנו מוטה?

ד”ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/hizachrut0905.html

עד כמה תשמחו אם מישהו יארגן לכם מסיבת הפתעה לכבוד יום הולדתכם הקרוב? כאשר אנו מדמיינים מה תהיה תגובתנו הרגשית לאירוע עתידי אנו נוטים להסתמך על זיכרוננו על אודות אירועים דומים בעבר. למשל, אנו עשויים להיזכר במסיבת ההפתעה הנהדרת של חבר קרוב ועד כמה הוא שמח בה, ולכן נחשוב שגם אנו נשמח אם יארגנו לנו מסיבת הפתעה.
אולם, מהלך מחשבתי זה אינו חף משגיאות, שכן ממחקרים קודמים עולה כי אירועים מיוחדים ולא טיפוסיים נזכרים טוב יותר מאירועים טיפוסיים ושגרתיים. אם בבואנו לחזות את תגובתנו הרגשית העתידית אנו מסתמכים על אותם אירועים הנגישים ביותר לזיכרון – כלומר, האירועים הפחות מייצגים מן העבר – הרי שניטה לדמיין את התרחשותם של אירועים עתידיים תוך הסתמכות על אלה דווקא. ניזכר דווקא במסיבת יום ההולדת המוצלחת ולא בתריסר מסיבות משעממות אחרות בהן נטלנו חלק. לכן, הערכתנו את תגובתנו הרגשית למסיבה שיארגנו לנו – שמחה גדולה – עלולה להיות מוטית ולכן מוטעית.
במחקר המתפרסם בכתב העת Psychological Science בודקים החוקרים ווילסון, גילברט ומורוודג' האם כאשר אנשים מנסים לחזות את תגובתם הרגשית לאירוע עתידי הם: א. אמנם נזכרים יותר באירועים קיצוניים ופחות מייצגים; ב. האם הם מתחשבים יותר באירועים הקיצוניים, במיוחד אם אינם מודעים לכך שאירועים אלה למעשה אינם מייצגים.
בניסוי הראשון נטלו חלק 62 נוסעים ברכבת התחתית בקיימברידג' שבמסצ'וסטס. כל משתתף התבקש להיזכר באירוע שלילי מהעבר: החמצת רכבת. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות. כל נוסע בקבוצה הראשונה – קבוצת הזיכרון החופשי – התבקש “לתאר אירוע בו החמצת רכבת”. בקבוצה השנייה – קבוצת הזיכרון המוטה – התבקש הנבדק לתאר את “הפעם הגרועה ביותר בה החמצת רכבת”. ואילו בקבוצה השלישית – קבוצת הזיכרון המעורב – התבקש הנבדק לתאר “שלושה מקרים בהם החמצת רכבת”. לאחר תיאור המקרה דירגו המשתתפים את הרגשתם בעקבות החמצת הרכבת בעבר על סולם הנע מ”מאוד לא שמח” ל-“שמח מאוד”. לבסוף, המשתתפים התבקשו לדרג את תחושתם “אם יחמיצו את הרכבת כעת”.
מן הניסוי התברר כי משתתפים שהתבקשו להיזכר במקרה בו החמיצו רכבת (קבוצת הזיכרון החופשי) תיארו מקרה שהיה זהה במידת השליליות שלו למקרה שתיארו משתתפים שבאופן מפורש התבקשו להיזכר בפעם הגרועה ביותר בה החמיצו את הרכבת (קבוצת הזיכרון המוטה). עוד התברר כי משתתפי קבוצת הזיכרון החופשי ציפו לחוש תחושות שליליות יותר מאשר משתתפי שתי הקבוצות האחרות לו היו מחמיצים את הרכבת כעת.
בניסוי השני נטלו חלק 46 אוהדי קבוצת הכדורגל של אוניברסיטת הרווארד שהתבקשו להיזכר באירוע חיובי מהעבר: ניצחון של הקבוצה. כבניסוי הראשון חולקו המשתתפים לשלוש קבוצות. משתתפי קבוצת הזיכרון החופשי התבקשו להיזכר במשחק כדורגל כלשהו בו קבוצתם ניצחה; משתתפי קבוצת הזיכרון המוטה התבקשו להיזכר במשחק הכדורגל הטוב ביותר בו קבוצתם ניצחה; ואילו משתתפי קבוצת הזיכרון המעורב התבקשו להיזכר בשלושה משחקי כדורגל בהם קבוצתם ניצחה. כל המשתתפים התבקשו לדרג את הרגשתם בעקבות ניצחון הקבוצה בעבר כמו גם את תחושתם “אם הקבוצה תנצח במשחק הנוכחי”.
מתברר כי האירוע שתיארו אנשים שהתבקשו להיזכר במשחק כלשהו בו קבוצתם ניצחה (קבוצת הזיכרון החופשי) היה זהה במידת החיוביות שלו לאירוע אותו תיארו אנשים שהתבקשו להיזכר במשחק הטוב ביותר בו קבוצתם ניצחה. כמו כן, משתתפי קבוצת הזיכרון החופשי ציפו שהמשחק בו יצפו יהיה טוב, אולם משתתפי קבוצת הזיכרון המוטה לא ציפו שהמשחק יהיה טוב יותר מאשר ציפו משתתפי קבוצת הזיכרון המעורב. לסיכום, מתוצאות שני הניסויים עולה כי בין אם אנשים מתבקשים להיזכר באירוע חיובי ובין אם שלילי, משתתפי קבוצת הזיכרון החופשי נזכרו באירוע לא שיגרתי, ולכן גם ניבויי העתיד שלהם היו קיצוניים יותר.
לממצאי המחקר גם השלכות יישומיות. למשל, בשלהי שנת 2001 חלה ירידה של כ-18% במספר הנוסעים בטיסות בארה”ב מאחר שהפחד מהתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר עדיין היה טרי במוחם של נוסעים רבים, שהעדיפו דרכי תחבורה חלופיות. אולם, מאחר שלפי נתונים סטטיסטיים נהיגה במכונית מסוכנת יותר מאשר טיסה, הרי ייתכן שאנשים שהסתמכו על אירוע לא מייצג כדי לחזות את מידת ביטחונם העתידית, למעשה הציבו את עצמם בסכנה גדולה יותר.
ידען המוח
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~268815178~~~58&SiteName=hayadan