הופסקו נסיונות בבני אדם חולי פרקינסון

טיפול בפרקינסון מוקפא לעת עתה

גילת סיימון

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/haltparkinson.html

אחד הטיפולים הניסויים המבטיחים ביותר למחלת פרקינסון עלול להיות מופסק לאחר שמדענים חשפו היום שניסויים קליניים הופסקו עקב חשש לפגיעה במטופלים.

במהלך הטיפול, חלבון הקרוי פקטור נאורוטרופי נגזר- גליה (GDNF) מוזן בטפטוף למוחות מטופלים עם פרקינסון. הרעיון הוא שהחלבון יזין תאי מוח מייצרי דופמין, אשר מצטמקים ומפסיקים לתפקד במוחות של חולים בפרקינסון.

התקוות לטיפול המריאו בשנה שעברה, כאשר פורסם שחמשת המטופלים הראשונים אשר טופלו ב- GDNF הראו שיפור דרמטי בתנועתיות שלהם. מדעים חושבים שהטיפול מלהיב במיוחד משום שהוא אחד הטיפולים הבודדים שמנסה לשמר או לדרבן את תאי המוח המתנוונים, ולא רק מטפל בסימפטומים של המחלה.

אולם לאחרונה, אנטוני לנג מבי”ח ווסטרן בטורונטו שבקנדה חשף את תוצאות הניסוי הקליני השני, הנרחב יותר, של GDNF. לדבריו הניסוי הופסק משום הטיפול בתרופה הראה סימנים קלים בלבד לכך שמשפיע מחד, ומאידך התגלו כמה השפעות לוואי בעלות פוטנציאל סיכוני. לאנג, אשר היה אחד ממובילי המחקר, הציג את התוצאות בכנס השנתי של האיגוד הנוירולוגי האמריקאי בטורונטו.

הכישלון כאן דומה לתוצאות המאכזבות מטיפול ניסיוני מבטיח אחר, שנוסה בשנת 2003, כאשר מדענים מצאו ששתלים של רקמת מוח עוברית הראו השפעה קטנה מאד בנסיונות בקנה מידה גדול. “GDNF היווה את התקוה המיידית היחידה שנותרה לנו” אומר וויליאם לנגסטון, נשיא מכון פרקינסון בסניוייל, קליפורינה. “זהו עיכוב ומכשול מאד משמעותי”.

סימני סכנה

חברת התרופות אמיגן, אשר נתנה חסות לניסוי הקליני, הודיעה ביוני ש- GDNF לא הועיל למטופלים לאחר ניסוי שארך שישה חודשים. אולם רופאים ממשיכים לעקוב אחרי מטופלים אשר קבלו את התרופה, ולאנג הוא המדווח הראשון על התוצאות המפורטות של הניסוי.

מתוך 34 המטופלים שהשתתפו בניסוי, ארבעה התחילו לייצר נוגדנים לחלבון GDNF , אומר לאנג. למרות שהמטופלים נראו בריאים, הדבר מעלה חששות שהנוגדנים יפעילו תגובה חיסונית מסוכנת לו היה הטיפול ממשיך.

בנוסף, מחקרים בקופים הראו שתאי מוח בשתי חיות להן ניתן GDNF התחילו להיהרס ולהתפרק. כתוצאה מכך, הרופאים הורידו את כל המטופלים בניסוי מהתרופה מוקדם מהמתוכנן. “התוצאות הללו הן פגיעה קשה בתחום” אומר לאנג.

יהיה לכך אפקט דומינו על כמה עשרות קבוצות מחקר בעולם, אשר מפתחים דרכים חלופיות להעברה של GDNF למוחות המטופלים, תוך שימוש בריפוי גנטי או ע”י השתלת תאים אשר מפרישים את החלבון, לדוגמה.

הדאגה העיקרית היא שאמגן, חברת התרופות, תאבד לחלוטין עניין ב-GDNF. משום שהחברה מחזיקה בפטנטים על GDNF, מחקר על המולקולה עלול להפסק. “אם המחקר יופסק או יצומצם, דברים רבים אחרים ינבעו מכך” אומר קלייב סונדסון מאוניברסיטת ויסקונסין, מדיסון, אשר היה מעורב בניסוי המקדים, עם חמשת המטופלים.

המדענים עוד צריכים להסביר את חוסר ההתאמה שבין התוצאות של הניסוי המקדים, עם חמשת המטופלים, אשר נערך בבריטניה, ובין תוצאות הניסוי הרחב יותר, שנערך בצפון אמריקה. ייתכן שהשיפור שחל בחמשת המטופלים הראשונים היה פשוט אפקט פלסבו, משום שכולם ידעו שהם מקבלים את הטיפול הניסיוני. לעומתם, אלו שלקחו חלק בניסוי השני, נבחרו אקראית- חלקם קבלו אינפוזיה עם GDNF ואחרים קבלו פלסבו- ואף אחד מהם לא ידע מהו הטיפול שקיבל.

סונדסן טוען שייתכן ויש הסברים נוספים להבדל בתוצאות. לדוגמה, הניסוי של לאנג עשה שימוש בכמויות קטנות יותר של GDNF ובמבחנות פלסטיק גדולות יותר כדי להזין את החלבון למוח, דבר שאולי גרם יותר נזק לחלבון. “קשה להשוות בין שני הניסויים” הוא אומר.

בנוסף, סריקות מוח שנעשתה בשני המחקרים מראה שתאי מוח מייצרי דופאמין הראו יותר סימני חיים מאשר לפני הטיפול. החוקרים בשטח מתכננים כעת להפגש ולדון בצעד המחקרי הבא.

עד אז, מוקדם מדי להוציא גזר דין מוות על טיפול ב-GDNF, אומר לנגסטון, במיוחד כאשר יש טיפולים נסיוניים מועטים מאד אשר יכולים למלא את מקום GDNF. “לא הייתי רוצה לראות את החוקרים נוטשים את הטיפול בשלב זה” הוא אומר.
לידיעה בנייצ'ר
ידען חידושים ברפואה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~974431509~~~238&SiteName=hayadan