אם לאשה אין בעל, היא אפילו תוכל להחליט בעצמה בעד מי להצביע”
אפגניסטת אחרי הטליבאן עדיין לא השתנתה
ניקולס קריסטוף
לפני כמה ימים עמדתי בחנות למכירת בורקות ופיטפטתי עם הבעלים, כאשר נכנסו לחנות שתי נשים כדי להתבונן באופנה האחרונה (צבע כחול בהיר עם רקמת זהב). הן התבוננו בשתיקה בעוד אנחנו, הגברים, דנו בשאלה אם נשים רוצות ללבוש בורקות. המצב הזה נראה לי מגוחך מעט, אז שאלתי את הנשים מה דעתן.
נרעשות יצאו השתיים במנוסה מהחנות. בשבוע האחרון נתקלתי בתגובות דומות מצד עשרות נשים אפגניות. כדי לברר עד כמה דיכוי הנשים במדינה נבע משלטון הטליבן ועד כמה הוא פרי התרבות שבה חיו, חשבתי כי עלי להיוועץ במומחים האמיתיים – נשים מן השורה. אבל גברים כאן אינם אמורים לדבר עם נשים אלא אם הדבר הכרחי, ופנייה לאשה זרה כדי לראיינה מהווה הפרה מזעזעת של הכללים.
בעוד שהזעם האמריקאי על ההתעללות בנשים התמקד בטליבן – גם בגלל תמרון תקשורתי חכם של ממשל בוש – הרי לאי שוויון שורשים עמוקים בהרבה. חשוב להבין זאת משום שהמלחמה אולי מסתיימת, אבל המאמץ לשפר את מצבן של הנשים האפגניות הוא רק בתחילתו.
ופה יש לארה”ב אפשרות למלא תפקיד מנהיגותי. בתקופת הכיבוש האמריקאי ביפאן, לאחר מלחמת העולם השנייה, ניסחנו ליפאן חוקה שהבטיחה שוויון זכויות לנשים. לחץ דומה מצדנו יכול לסייע לאפגנים – גברים ונשים כאחד.
הטליבן כבר אינם שולטים בקאבול, אבל הנשים הן עדיין אזרחיות נחותות. הן אינן נדרשות יותר ללבוש את הבורקה, אבל הן בכל זאת לובשות אותה. כל אשה בקאבול נראית כמו רוח רפאים עטופה, וכמו ביפאן ב-,1945 הלחצים הפנימיים להנהגת שוויון מועטים.
“אנחנו מצייתות לבעלים שלנו, זו התרבות שלנו”, אמרה לי ואהידה קמילי, בוגרת תיכון בת ,23 דרך רשת הבורקה המכסה את עיניה. שאלתי אותה מה דעתה על כך, שגברים אפגנים רבים מכים את נשותיהם. “אם אשה לא מקשיבה לבעלה”, אמרה בנימה חסודה, “זה צודק שיכה אותה”. בשפת דארי מדביקים לפעמים לגבר שאינו מכה את אשתו את התואר המזלזל “טו נאדארי”, שפירושו סריס, ובשפת פשטו יש פתגם האומר כי “מקומה של אשה בבית – או בקבר”.
רבות דובר על ההזדמנויות החסומות לפני הנשים, אבל החברה האפגנית כולה משלמת מחיר גבוה מאוד. לאפגניסטן יש משאב כלכלי רב ערך: מחצית מהאוכלוסייה, שנמנע ממנה במידה רבה להשתתף בייצור הכלכלי. התרבות המערבית החלה להקדים את שאר העולם החל במאה ה-,15 גם משום שיותר נשים זכו בה לחינוך. דייוויד לנדס, היסטוריון כלכלי מהרווארד, טוען בספרו “עושרן ועוניין של אומות”, כי “העדות הטובה ביותר לפוטנציאל ההתפתחות של חברה הוא מעמדן של הנשים בה”. נשים עובדות ויודעות קרוא כתוב, המייצרות צעצועים, נעליים ובגדים, היוו את הדלק שאיפשר התפתחות כלכלית ברחבי אסיה.
עידוד יצירת הזדמנויות לנשים אין פירושו אימפריאליזם תרבותי – לא יותר מהמאמץ להביא לאפגניסטן בנק מרכזי, דרכים מודרניות או בחירות חופשיות. כל אלה הם מרכיבים של בניית אומה.
לכן, למען כל האפגנים, עלינו להשפיע בעדינות על הממשלה החדשה כדי שתשפר את החינוך והזדמנויות התעסוקה של הנשים, וגם להפנות את הסיוע שלנו בכיוון זה.
ההתחלה מבשרת טובות – בממשלה הזמנית של אפגניסטן מכהנות שתי שרות. “טוב שיש נשים שרות”, אמר וואלי מוחמד, בן ,29 שעמד בין הבניינים ההרוסים במערב קאבול. “צריך להרשות לנשים להצביע”, הוסיף בנדיבות. “ואם לאשה אין בעל, היא יכולה להחליט בעצמה בעד מי להצביע”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~315682813~~~34&SiteName=hayadan
