הגבול האחרון של האהבה

הבמאי האמריקאי סטיוון סודרברג יצר גרסה משלו ל”סולריס”, ספרו של סטינסלב לם, שכבר עובד לסרט בבימויו של אנדרי טרקובסקי. הבסיס לסיפור הוא מדע בדיוני, אבל סודרברג שם את הדגש על הנפש האנושית

ג'ון רוקוול

ג'ורג' קלוני ונטשה מקלהון ב”סולריס”. בספר ובסרט הראשון האשה מתה כדי להציל את הבעל; סודרברג מספק פרשנות אחרת

האם אפשר להפוך סיפור מתח על קשר בלתי אפשרי עם חייזרים לסיפור אהבה אנושי גדול? סטיוון סודרברג סבור שהתשובה חיובית. במאי “ארין ברוקוביץ” ו”טראפיק” משווק את סרטו החדש, “סולריס”, כסיפור אהבה. “נושא הסרט הוא סיכוי שני לאהבה”, אומר אחד המפיקים. מי שצופה בתשדיר הפרסומת לסרט בטלוויזיה יתקשה להבחין שהעלילה מתרחשת בתחנת חלל.

“סולריס” מבוסס על שני מקורות, על ספרו של סופר המדע הבדיוני סטניסלב לם מ-1961 ועל סרטו של הבמאי הרוסי אנדריי טרקובסקי מ-.1972 לשניהם קוראים “סולריס”, ושניהם משמשים תת-טקסט מרתק הפועל מול סרטו של סודרברג. לכל שלוש הגרסאות קווי עלילה בסיסיים משותפים, אבל הסיום שונה מאוד והמשמעות החמקמקה החבויה בסיפור שונה עוד יותר.

סטניסלב לם נולד ב-1921 והוא ממשיך לחיות ולכתוב בקרקוב שבפולין. טרקובסקי מת ב- .1986″סולריס”, בכל שלושת גלגוליו, הוא סיפורו על אסטרונאוט-פסיכולוג ושמו כריס קלווין, שיוצא אל תחנת החלל המקיפה את הכוכב הימי סולריס, לאחר שהתקבל הרושם שקורה שם דבר מה מוזר. בהגיעו לתחנה מגלה קלווין שראש הצוות התאבד ושני חברי הצוות הנותרים מתנהגים בצורה משונה ביותר.

מתברר שלכל אחד מחברי הצוות יש “מבקר”, המגלם באופן כלשהו משאלה, חלום או פחד בסיסי שלו. עד מהרה מגיע גם המבקר של קלווין, בדמות אשתו המתה, רייה. על כדור הארץ שקעה רייה בדיכאון והתאבדה. כאשר מתחוור לה שאיננה אמיתית לגמרי, נתקפת גם רייה “המבקרת” דאגה ובלבול.

בסופו של הספר, קלווין לוקח ספינת סיור מהתחנה, נוחת על אי, יושב על החוף ומתבונן בפליאה בשלוחה של גל ים המסתחררת בהיסוס סביב כף ידו. המשפט האחרון בספר הוא: “לא ידעתי דבר, ודבקתי באמונה שעידן הנסים האכזריים טרם חלף מן העולם”. מספרים ששנה תמימה נדרשה ללם כדי להחליט כיצד יסתיים הספר.

טרקובסקי פותח את סרטו בסצינות המתרחשות על כדור הארץ, שם רואים את קלווין סובב בתוגה בבית הנופש של אביו. בסוף הסרט, אחרי שקלווין שוקע בהזיות טרופות, הסרט חוזר לאותו מקום. קלווין כורע ברך לפני אביו בגשם סוחף והמצלמה מתרחקת ומגלה שהבית ניצב על אי בתוך אוקיינוס אין-סופי, על הכוכב הזר.

סודרברג, שאף כתב את התסריט, משאיר את תמונות הגשם של טרקובסקי בכדור הארץ, אבל אצלו הן מתרכזות ביחסיהם של קלווין ורייה. בסיום שלו מתברר לקלווין שיש לו הכוח לייצר את עצמו מחדש כמו כל שאר ה”מבקרים”. רייה שוב מופיעה, חזקה ומודעת, ועכשיו הם מתפנים לאהבת הנצח המושלמת שלא ניתנה להם על פני כדור הארץ.

האם ההבדלים האלה חשובים? האם גרסה אחת “טובה יותר” מרעותה? סודרברג וג'יימס קמרון, שהוא אחד השותפים בהפקה (לצד פוקס אינטרנשיונל), מבקשים להציג את ספרו של לם כמין כתם במבחן רורשך, הפתוח ל-100 פרשנויות שכל אחת מהן לגיטימית. סודרברג אומר שהכיר בנעוריו את סרטו של טרקובסקי וגם קרא את הספר, ותמיד ראה בהם סיפור אהבה.
אפשר להאשים את הספר ואת הסרט הראשון בתפישה רומנטית של האשה המקריבה: האשה מתה כדי להציל את הבעל, תפקידה הוא “לגאול” את הגיבור. בסרט החדש מציגה נטשה מקלהון דמות חזקה יותר אל מול קלווין, בגילומו של ג'ורג' קלוני. בתחילה גם היא נראית כדמות מקריבה, אבל זרועותיה השריריות והשליטה שלה בסיום, שבו היא מופיעה כיודעת דבר, מרמזות על כוח פעיל בהרבה.

הספר והסרט הראשון מעבירים את הסיפור באמצעות רבדים של ספרות ומיתולוגיה: אורפיאוס המחפש את אורידיקה שלו, פאוסט של גתה, דון קיחוטה, טולסטוי, סוריאליזם, קפקא וברויגל – כולם מבליחים לרגעים. סודרברג, המתאר את עצמו כ”אתאיסט אופטימי”, ניגש לסיפור בכלים שונים לגמרי.

סוגיה נוספת היא התרגום של תיאורים ספרותיים לדימויים קולנועיים. אצל לם האוקיינוס של סולריס יורק מבנים וצורות מעוטרים ומקושטים להדהים, העולים ונעלמים מפני הים כלהבות השמש, ועמודים רבים מוקדשים לתיאורי צורות פנטסטיות בנימה של חזונות אפוקליפסה.

אולפני מוספילם, שבהם נאלץ טרקובסקי לעבוד, בתקציב נמוך, לא יכלו להתמודד עם הניסיון לגלם תיאורים כאלה בתמונות. גם סודרברג לא משחזר את תיאוריו של לם, אבל הוא יוצר עולם דימויים חללי משל עצמו, פשוט יותר, מופשט יותר ויפה עד למאוד. קמרון – במאי “שליחות קטלנית” ו”טיטאניק” – התעניין בעיקר ביכולת של הטכנולוגיה המודרנית ליצור תמונות שיהלמו את הפרוזה של לם. בהפקת “סולריס” החדש הושקעו כ-47 מיליון דולר.

“סולריס” של טרקובסקי תואר, בין השאר, כתשובה הרוסית ל”:2001 אודיסיאה בחלל” של סטנלי קובריק. ייתכן ש”סולריס” של סודרברג הוא מועמד מתאים יותר לתפקיד. “תמיד חשבתי על כוכב הלכת הזה כעל מקבילה של המונוליט ב'אודיסיאה'”, הוא אומר. “אני חושב ש''2001 הוא אחת היצירות החשובות ביותר של במאי אמריקאי. שום אדם שמתעסק בקולנוע וראה את הסרט הזה לא יכול שלא להיות מושפע ממנו”.

עם זאת, ולמרות המראה המשכנע של תחנת החלל בסרטו של סודרברג ויופיו של כוכב סולריס, קמרון מספר שהבמאי “לא ממש מתעניין בצד הזה של ההפקה”. “בעיניו, זה כמו מחזה עם חמש דמויות. הוא מעוניין בסוגיות הפסיכולוגיות והרוחניות שלו”, אומר קמרון.

“הן הספר והן הסרט של טרקובסקי התייחסו לדברים שבהם טיפלתי בכל הסרטים שלי”, אומר סודרברג. “אשמה, אובדן, קשר וחוסר קשר, חוסר האפשרות להכיר אדם אחר כפי שאתה מכיר את עצמך”. טרקובסקי כבר התחיל בהעברת הדגש של “סולריס” מהמישור הרעיוני לנושאים של אהבה ויחסים בין בני אדם. האהבה קיימת גם אצל לם, אבל העניין האמיתי שלו הוא בשאיפתו של האדם לקשר עם העולם החיצון, שאיפה שנדונה לכישלון.

גם סודרברג מחפש את את האדם, אבל אין לו אשליות: די ברור לו שסטניסלב לם, שרב עם טרקובסקי על כל שינוי זעיר בעלילה ועל מתן גוף וצורה לרעיונותיו, וכל חייו התפלמס עם הוליווד ותקף את הניוון שלה, לא ימצא חפץ בגרסה שלו. “אני מקווה שהוא יהיה בקו הבריאות כשיצפה בסרט”, אומר סודרברג.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~397669992~~~73&SiteName=hayadan