מיכל לוינשטיין, האגודה הישראלית לאסטרונומיה
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/bh161005.html
חורים שחורים ידועים בכך שהם קורעים כוכבים לגזרים, אך תצפיות חדשות במרכז גלקסיית שביל החלב שלנו מוכיחות שהם דווקא עוזרים להם להיווצר.
עד עתה, היו חילוקי דעות בין המדענים בדבר מוצאם של כוכבים סופר-מסיביים המקיפים את החור השחור המרכזי של הגלקסיה שלנו (הנקרא Sagittarius A*) במרחק של לא יותר משנת אור אחת. הכוכבים נתגלו לראשונה ע,י טלסקופים של אינפרא-אדום.
הממצאים החדשים – המבוססים על תצפיות שנעשו במצפה Chandra X-ray Observatory – מאשרים את התיאוריה שחורים יכולים לעזור ביצירת כוכבים מסיביים ואף תורמים תרומה משמעותית להיווצרות גלקסיות.
“באחד המקומות הפחות מסבירי פנים בגלקסיה שלנו, הכוכבים הצליחו לנצח” אומר מנהל המחקר סרגיי נייקשין Sergei Nayakshin מאוניברסיטת לייקסטר. ” מסתבר שהיווצרות כוכבים היא הרבה יותר עקשנית וחזקה ממה שחשבנו”.
המסתוריi נשאר
האסטרונומים צריכים עדיין להבין איך מתרחש התהליך. רבים מהם חשבו שהתנועות החזקות של החומר ליד החור השחור ימנעו היווצרות כוכבים. יכול להיות שדיסקת הגז האדירה המקיפה את החור השחור מספקת את הדלק ליצירת כוכבים – מה שהמדענים מכנים “מודל הדיסקה” (The Disk Model), או שהיא מספקת מעין בית גידול לצביר כוכבים אבודים – מה שמכונה “מודל הצביר הנודד” (The Cluster Migration Model).
במודל הדיסקה, הכבידה בדיסקת הגז בדחוסה המקיפה את החור השחור מסיחה את כוח המשיכה האדיר מהחור השחור עצמו ומאפשרת לכוכבים להיווצר. כשהתפרצויות אדירות של סילוני גז יוצאות מהחור השחור החוצה – הן שולחות גלי הלם סופר-סוניים דרך ענן הגז, אשר דוחסים ומחממים את הגז. הן גם מייננות את הגז, על ידי כך שהן לוקחות ממנו אלקטרונים.
לאחר שההלם עובר, הענן מתכווץ בחזרה והאלקטרונים מתחברים ויוצרים קרינה ואנרגיה היוצאות ממנו החוצה. ההתקררות גורמת לענן להתכווץ יותר- וכשכדור גז נעשה דחוס מספיק, הוא יכול להתמוטט וליצור כוכב.
במודל זה, המזון ליצירת כוכבים חדשים נגנב למעשה מהחור השחור – רעיון המתריס נגד המודלים השמרניים של חורים שחורים האומרים שדיסקת ספיחה היא המנוע המזין את החור השחור.
שום נדידה
במודל הנדידה, הכוכבים נוצרים בצביר הרחק מהחור השחור ונודדים עד שהם יוצרים טבעת מסביבו. התסריט חוזה שעשויים להימצא מיליון כוכבים בעלי מסה נמוכה המלווים את הכוכבים המסיביים.
“הבעיה היחידה הנראית כאן היא, שצביר כוכבים צריך להיות כבד מאד – בערך מסה של מיליון כוכבים” אומר נייקשין. “מה שגילינו הוא שאינך יכול להסתיר יותר מ-10,000 כוכבים צעירים בעלי מסה נמוכה במקום מיליון – ואז ברור שמודל הצביר נשלל”.
גם הסתמכות על מודל הדיסקה מעלה אוסף של בעיות. ברוב צבירי הכוכבים, כוכבים בעלי מסה נמוכה מהווים 90% ממסת הצביר, כשאלפי כוכבים צעירים בהירים מקיפים כמה כוכבים מסיביים נדירים. כיוון שהצביר מסביב לחור החור שלנו חסר כוכבים קטנים כאלה, יצטרכו מדענים לחשוב שוב על תיאוריות היווצרות צבירי הכוכבים.
“בדרך כלל כוכבים סופר-מסיביים הם נדירים מאד, כמו לווייתנים באוקיינוס – לעומת כוכבים בעלי מסה נמוכה, שהם כמו טונה באוקיינוס ויש מהם הרבה יותר. מה שמעניין כאן – שניתן לראות בבירור את הלווייתנים, כיוון שהם בהירים מאד, אך לא נראים כל כך הרבה טונה כפי שהיינו מצפים” אומר נייקשין. “לכן, כל תיאוריה שתרצה לבנות כדי להסביר על פיה את מכניזם היווצרות הכוכבים – תצטרך להיות כזו שתחזה היווצרות של פחות כוכבים בעלי מסה נמוכה ליד כוכבים סופר-מסיביים”.
ידען החורים השחורים
להודעה של נאס”א כפי שפורסמה באתר יוניברס טודיי
האגודה הישראלית לאסטרונומיה
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~179130797~~~202&SiteName=hayadan
