האמינות המפוקפקת של זיכרונות הילדות

וכאן נשבר הזיכרון
אקונומיסט

איך היתה הילדות שלכם? האם אהבתם את בית הספר? האם אחיכם הקטן היה האהוב ביותר על אמכם? האם אביכם היה מחמיר מדי? האם העדפתם ספרים על פני ספורט? גם אם נדמה לכם שהתשובות לשאלות האלה ברורות לכם, יש סיכוי גדול שאתם טועים. למעשה, לזר שיציע ניחוש פרוע יש סיכויים דומים לשלכם לענות תשובה נכונה.

כך לפחות טוען ד”ר דניאל עופר, מרצה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת נורתווסטרן בשיקגו. ד”ר עופר איתר 67 גברים שריאיין ב-,1962 כשהיו נערים בני ,14 כחלק ממחקר על בני עשרה אמריקאים. 34 שנים מאוחר יותר הוא ביקש מנבדקי המחקר, שהיו כעת בני ,48 להיזכר בשנות נעוריהם ולענות על אותן שאלות שעליהן ענו אז. ההבדלים בין התשובות היו גדולים מאוד. ד”ר עופר הסיק שכאשר בני אדם מתבגרים, ראייתם את העבר משתנה שינוי דרסטי. ממצאיו מתפרסמים החודש בכתב העת “Journal Psychiatry .”of Child and Adolescen

הבעיה אינה בפרטים הביוגרפיים. מי שגדל בנוחיות של המעמד הבינוני בסנט לואיס, למשל, לא יחשוב, כמה עשורים לאחר מכן, שהתבגר בחווה במינסוטה. הבעיות מתחילות כשאנשים מנסים לשחזר תחושות שלהם כלפי אירועים שונים בילדות – אפילו אירועים הקשורים ליחסים בתוך משפחה, שיש להם בדרך כלל תהודה רגשית גדולה.

כבני עשרה, רק %14 מהנערים אמרו שהם הילדים האהובים ביותר על אמותיהם; כגברים בגיל העמידה, %30 זכרו שהיו האהובים ביותר. כשנשאלו בגיל 14 מה היה הדבר הגרוע ביותר בחייהם בבית, ציינו %40 את תנאי החיים הקשים. אבל כשהביטו אחורה כמבוגרים, זכרו רק %15 שחשו אי נוחות פיסית בבית, ו-%50 התלוננו שהחיים בבית היו לא נוחים מבחינה רגשית.

אפילו שאלה אובייקטיווית לכאורה – “האם הוריכם היכו אתכם כעונש?” – הניבה תשובות סותרות. כנערים, אמרו %82 מהנשאלים שקיבלו עונשים גופניים. אבל רק %33 מבני ה-48 זכרו שהוריהם היכו אותם. לעומת זאת, %23 מההנשאלים טענו בבגרותם שכילדים היו “תולעי ספרים”, בעוד שבגיל 14 אמרו רק %5 מהנשאלים שהם קוראים הרבה ספרים.

מחקרים רבים מראים שפעולת הזיכרון היא תהליך אקטיווי ומתמיד, שבו זיכרונות ישנים ממשיכים להיבנות כל הזמן. אמונות, דעות קדומות וחוויות מאוחרות יותר משפיעות על הזיכרון. פסיכיאטרים ופסיכולוגים רבים מתייחסים בחשדנות – במקרים רבים מוצדקת – כלפי “זיכרונות משוקמים” של אנשים המדווחים על התעללות מינית וגופנית בילדותם. המחקר החדש ראוי לציון משום שבוצע על נבדקים שאינם סובלים ממחלות נפש. היו בקבוצת הנשאלים גברים שסבלו מבעיות נפשיות, אך הם לא צברו פחות, וגם לא יותר, תשובות נכונות מהנשאלים האחרים.

בעקבות הממצאים עופר ממליץ לרופאים ומטפלים – שלא לומר ביוגרפים – להיות זהירים יותר, להתייחס לכל הזיכרונות כאל “שחזורים אקזיסטנציאליים” ולקחת כל מה שאומר נבדק בערבון מוגבל.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~302159128~~~58&SiteName=hayadan