האם המוח האנושי לא סיים להתפתח?

לאחר בדיקת 1,300 בני אדם (ושימפנזה אחת) קבעו החוקרים: אבולוציית המוח נמשכת, והמין האנושי לא הגיע לשיאו

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/braienevolution140905.html

מדענים אומרים כי מצאו עדות חזקה לכך שהמוח האנושי ממשיך להתפתח. זאת באמצעות השוואת האדם המודרני עם אבותנו מלפני 37 אלף שנים, גילה צוות מאוניברסיטת שיקאגו גילו שני שינויים גנטיים הקשורים לגודל המוח. אחד הוריאנטים החדשים הופיע לפני 5,800 שנה והוא נמצא היום לפחות ב-30% מבני האדם החיים היום.
“זה זמן קצר מאוד במונחים אבולוציוניים, והדבר מראה על לחץ ברירתי עצום”. הם אמרו לכתב העת סיינס.

חדשות וואלה מוסיפים כי על פי המחקר של חוקרים מאוניברסיטת שיקגו, במשך אלפי שנים היה נראה ששני הגנים האלה מייצרים גרסאות חדשות ומשפורות של עצמם – מוטציות טובות יותר, שמתפשטות במהירות בקרב האוכלוסייה האנושית כדי לשנות את קיבולת המוח ולחזק אותו.

אחד החוקרים טוען, כי “הרבה אנשים חושבים שהמין האנושי נמצא בשיא ההתפתחות שלו, ושהגענו למצב מתקדם כמין. אך לא כך הדבר. הגילוי שלנו מלמד שהמין האנושי ממשיך להתפתח, אם מסתכלים על המוח”.

במסגרת שני מחקרים, שתוצאותיהם התפרסמו בשבוע שעבר בכתב העת המדעי “סיינס”, נבדקו 90 גברים ונשים שימפנזה אחת, ולאחר מכן נבדקו 1,200 נשים וגברים, מ-59 קבוצות אתניות שונות מרחבי העולם.

החוקרים גילו את השינויים שהתרחשו בגנים השונים וזיהו תהליכי “ברירה טבעית”, שבהם היו למוטציות יתרון התפתחותי על פני המקור. “השכיחות של הגן עולה בגלל שהאנשים עם הגנים האלה חזקים יותר ויולדים יותר ילדים”, אמר ברוס ט. לאהן, המדען הראשי במחקר, “אנחנו יודעים שתהליך הברירה מעדיף את המוטציות האלה”.

לאהן וחבריו למחקר מאמינים שעם הזמן ההתפתחויות ההתנהגותיות והתרבותיות האנושיות עשויות להתרחש בדומה לברירה הגנטית הזאת. החוקרים סיכמו שההיסטוריה הגנטית הכללית של שתי המוטציות האלה הן הוכחה לכך שהמוח מתפתח הן בגודלו והן במורכבותו. “בעוד 10,000 או 20 אלף שנה המוח האנושי יהיה כנראה שונה מהיום” מסכם לאהן.

גם בעוד מיליון שנה לא נהיה יותר חכמים

צבי עצמון, הארץ (העורך המדעי של גלילאו)

חוקרים גילו כי גנים המשפיעים על גודל המוח עברו שינוי משמעותי לפני כמה אלפי שנים בלבד. מה ניתן ומה אסור להסיק מכך?

“מחקרינו מצביעים על כך שהמגמה המאפיינת ביותר את התפתחות המין האנושי – הגדלה בממדי המוח ומורכבותו – קרוב לוודאי נמשכת”, אומר פרופ' ברוס לאהן, ומוסיף: “אם המין האנושי יוסיף ויתקיים עוד מיליון שנה, אני מתאר לעצמי שמוח האדם אז יהיה שונה במידה משמעותית ממוח האדם בן ימינו”.

מדרך הטבע הצהרה כזאת, מפיו של מדען נודע, מוצאת את דרכה לכותרות העיתונים. ואכן, פרופ' לאהן זכה לחשיפה תקשורתית שמדענים זוכים לה רק לעתים רחוקות. אולם אותה הצהרה גרמה להרמת לא מעט גבות אצל מדענים אחרים.

פרופ' לאהן, ממכון הווארד יוז למחקר ביולוגי והמחלקה לתורשת האדם באוניברסיטת שיקאגו, עמד בראש צוותי חוקרים שפירסמו בסוף השבוע שעבר שני מאמרים בכתב העת המדעי “Science”. שני המחקרים שפורסמו מבוססים על ניתוח של שני גנים שפגיעה בהם גורמת למצב גנטי נדיר בשם מיקרוצפליה אמיתית (Microcephaly Vera), שבו נפח המוח הוא כ-400 סמ”ק בלבד, פחות משליש מהנפח הרגיל באדם.

עד כה זוהו שישה גנים שפגיעה בהם גורמת למיקרוצפליה אמיתית. אחד מהם מכונה מיקרוצפלין ושוכן בכרומוזום 8; גן נוסף מכונה ASPM ושוכן בכרומוזום 1. ואולם המחקרים שפורסמו אינם נוגעים, למעשה, למיקרוצפליה: מן העובדה שהפגיעה בגנים האלה גורמת להקטנת המוח, החוקרים מסיקים כי במצב התקין לגנים השפעה על גודל המוח ואולי על תפקודו.

המוח הגדול ביותר בעולם החי לא שייך לאדם – ללווייתנים הגדולים מוח שנפחו עולה על שישה ליטרים, נפח מוחו של פיל כחמישה ליטרים, בעוד שהאדם “מסתפק” ב-1,300-1,400 סמ”ק. האדם גם אינו מחזיק בשיא היחס בין המוח לגודל הגוף: באדם המוח מהווה כ-2% ממשקל הגוף, ואילו מוחם של קופי הסנאי הקטנים 3% ממשקל גופם. אולם, האדם אכן מחזיק בשיא: מקדם המוח שלו (היחס בין גודל המוח בפועל לבין גודל מוח ממוצע ליונק בגודל דומה) הוא הגדול ביותר בעולם החי. בשימפנזה ערכו 2.3, ואילו באדם ערכו 7.6 – שיא עולמי.

אך בקרב אוכלוסיית האדם הקשר בין גודל המוח ליכולותיו הוא חמקמק מאוד. מצד אחד נמצא מתאם מסוים, אמנם חלש, בין גודל המוח (יחסית לגוף) לבין מנת המשכל, ומצד שני לאיינשטיין היה מוח רגיל בגודלו, אולי אפילו מעט קטן מהממוצע.

מסקנות המחקר: שני הגנים “טריים” יחסית

נשוב לשני הגנים, מיקרוצפלין ו-ASPM. מבדיקת הבדלי המבנה של גנים אלה באדם וביונקים אחרים – שיטה מקובלת לניתוח ולשחזור של תהליכים אבולוציוניים – הסיקו החוקרים כי גנים אלה עברו שינויים מהירים יחסית במסלול האבולוציוני שהוביל אל האדם.

במחקרים הנוכחיים בחנו לאהן ועמיתיו את הגירסאות השונות של שני הגנים האלה בקבוצות אוכלוסייה שונות.
המסקנות: אחת הגירסאות הנפוצות מאוד של מיקרוצפלין “טרייה” מאוד בקנה מידה אבולוציוני – האדם המודרני הופיע לפני כ-200 אלף שנה, ואילו גירסת מיקרוצפלין זו היא נוצרה הרבה אחרי, רק לפני עשרות אלפי שנים בודדות, ומאז נעשתה כה נפוצה באוכלוסיית האדם, עד שלדעת החוקרים מתבקשת ההנחה שהיא הקנתה לנושאים אותה יתרון אבולוציוני. הם מצביעים על חפיפה מבחינת זמנים בין התפשטות גירסת הגן הזו לבין התפתחות השפה האנושית והאמנות.

לגן ASPM מופע נפוץ “טרי” עוד יותר – בן כמה אלפי שנים בסך הכל. את מאמרם בנושא גירסת הגן הזו מסיימים החוקרים במשפט שנראה כי מטרתו היא לרמוז רמז עבה ואולי גם לקרוץ לכותרות העיתונים הפופולריים, בלי לעורר ביקורת חריפה מדי בקרב מדענים: “הגם שגילה של גירסת הגן שהתפשטה באוכלוסיית האדם והפיזור הגיאוגרפי שלה באירו-אסיה חופפים פחות או יותר לשני אירועים מרכזיים בהתפתחות התרבות באירו-אסיה – הופעת הביות והתפשטותו מהמזרח התיכון לאזורים אחרים לפני כעשרת אלפים שנה, וגדילה מהירה של האוכלוסייה יחד עם התפתחות הערים והופעת הכתב לפני 5,000-6,000 שנה באזור המזרח התיכון – חשיבותה של קורלציה זו טרם התבהרה”.

אבל האם, באמת, המוח עתיד לגדול?

הגנטיקאי הבריטי כריס טיילר-סמית הגיב מעל דפי “Science” באומרו: “עובדה היא כל בני האדם (הבריאים) משתמשים בשפה והם בעלי יכולת להבעה סימבולית”. לדעתו, הדבר מצביע על כך שלגירסאות הגנים הללו לא יכולה להיות השפעה דרמטית. הוא מוסיף וטוען כי הניסיון לקשר הופעת גירסאות גנים לאירועים מרכזיים בהיסטוריה האנושית הוא “מאוד ספקולטיבי”. ראוי אולי גם לתהות אם במקביל להופעת גירסת הגן ולהשפעתה על היכולות המוחיות, לא היתה צפויה קפיצה גם בגודלו של מוח האדם לפני כמה אלפי שנים. לקפיצה כזאת אין כל עדות ארכיאולוגית-אנתרופולוגית.

ואולם נדמה כי הטענה שאם קיימות גירסאות גנים “טריות” מבחינה אבולוציונית שהן נפוצות באוכלוסיית האדם הרי שיש בהן משום עדות לתהליכים אבולוציוניים המתרחשים בעצם ימינו אלה, ומכאן גם צפיית העתיד האבולוציוני (“אם המין האנושי יוסיף ויתקיים עוד מיליון שנה, אני מתאר לעצמי שמוח האדם אז יהיה שונה במידה משמעותית”), היא ספקולטיבית אף יותר. אולי עד לרמה לא סבירה.

תהליך אבולוציוני פירושו שינוי בגירסאות הגנים הרווחות באוכלוסייה, ובהתאם – שינוי בתכונות האופייניות לפרטים באותה אוכלוסייה. הדבר קורה כשגירסאות גנים חדשות מקנות לנושאים אותן יתרון בהעמדת צאצאים פוריים. הצאצאים הללו נושאים את גירסאות הגנים של ההורים, כך שגם להם יתרון בהעמדת צאצאים. באופן זה גירסאות הגנים הללו נעשות נפוצות מדור לדור. וכאן עולה תהייה: האם בימינו יש יתרון בהעמדת צאצאים למי שניחן בתכונות קוגניטיביות גבוהות, כאלה שאפשרו בהיסטוריה האנושית התפתחות שפה, טכנולוגיה, תרבות?

נדמה שהתשובה שלילית. לאנשים חריפי שכל, סקרנים, בעלי רעיונות חדשניים, יש במקרים רבים פחות ילדים מהממוצע באוכלוסייה. המסקנה המתבקשת היא שגם אם תהליכים אבולוציוניים של הגדלת המוח ושיפור כישוריו פעלו רק לפני דורות ספורים, וגם אם אכן הושפעו משני הגנים שנחקרו, הרי שכיום, בחלק ניכר מאוכלוסיות האדם, הם פסקו. נדמה שחברת השפע ומדינת הרווחה, כמו גם אמצעים יעילים למניעת הריון, שינו באחת תהליכים אבולוציוניים באדם. ובניגוד לכותרות שהופיעו בכמה כלי תקשורת, אם ניפגש עוד מיליון שנה, המוחות של צאצאי צאצאינו לא יהיו גדולים יותר ולא מתוחכמים יותר מאלה שלנו.

ידען האבולוציה האנושית
לידיעה בבי.בי.סי

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~265458634~~~51&SiteName=hayadan