האיש הרע

איך נהפך המיליונר הסעודי אוסאמה בן לאדן לטרוריסט המסוכן והמבוקש ביותר בעולם

סטיבן אנגלברג , ניו יורק טיימס

פורסם במקור ב-19.9.2001

צילום: אי-פי
אוסאמה בן לאדן. חסידיו התפעלו
מנכונותו לוותר על מנעמי הכסף
ולישון לצדם על הרצפה
ב-,1987 כמה שנים אחרי שהחל לאמן
מתנדבים ערבים כדי לסייע בגירוש הכוחות
הסובייטיים מאפגניסטן, היה לאוסאמה בן
לאדן חזון. הגיע הזמן, הוא אמר לחבריו,
להתחיל בג'יהאד גלובלי. בן לאדן,
המיליונר הסעודי, השתמש במחנות שהקים
באפגניסטן כדי לאגד לוחמי קודש מארצות
שונות, לוחמים שעד אז התמקדו במטרות
מקומיות, ולהפוך אותם לרשת בינלאומית
שתילחם במטרה להכפיף את כל המוסלמים
לגרסה מיליטנטית של ההלכה המוסלמית.

כמה מחבריו לנשק הזהירו אותו שהמטרה
הזאת בלתי אפשרית. “דיברתי עם אוסאמה
יום אחד ושאלתי אותו מה הוא עושה”,
נזכר עבדאללה אנאס, אלג'ירי שנלחם
באותה עת באפגניסטן וסיפק תיאור אישי
נדיר על היווצרות הארגון של בן לאדן.

“תאר לך, אחרי חמש שנים בחור ממלזיה
חוזר לארצו. איך הוא יכול לזכור שאתה
המנהיג שלו? הוא יתחתן, יביא ילדים
לעולם, ימצא עבודה. איך אפשר להקים
מחנה אחד לג'יהאד בעולם כולו?”.

אבל הוא וספקנים אחרים ראו איך בן לאדן, שהוא היום הטרוריסט המבוקש
ביותר בארצות הברית, ניגש בדיוק למלאכה הזאת. סיפורו של אנאס, ושל
עדים אחרים, נוסף על דיווחי מודיעין מארצות הברית, מהמזרח התיכון
ומאירופה, מציירים דיוקן חי, מפורט ומעודכן של הולדתה של תנועת
ג'יהאד מודרנית.

מה שהחל כמלחמה נגד ברית המועצות לבש ממד חדש, אומר אנאס, כאשר בן
לאדן פרש והקים גיס חדש של מוסלמים מיליטנטים, ששאיפותיהם חרגו הרבה
מעבר לגבולות אפגניסטן.

את האסטרטגיה שלו מתאר היטב אחד משמות הצופן הרבים שלו: “הקבלן”.
הקבוצה שהקים לפני 31 שנה, אל-קאעדה, “הבסיס” בערבית, הפכה לנושאת
הלפיד בעיני מוסלמים מלאזים, אלג'ירים, פיליפינים, מצרים, פלשתינאים
ואפילו אמריקאים, שרואים בארצות הברית אויב, מעצמה אימפריאליסטית
שמטפחת משטרים מושחתים שאין אלוהים בלבם. בן לאדן ניסה לגשר על
הפערים בתנועה שסובלת זה זמן רב מחילוקי דעות רעיוניים, אתניים
וגיאוגרפיים.

על פי ניתוח של סוכנות הביון האמריקאית, הסי-איי-אי, מפעילה אל-קאעדה
כתריסר מחנות באפגניסטן שבהם התאמנו כ-5,000 טרוריסטים, שיצרו בתורם
תאי טרור ב-50 מדינות. אנשי ביון אומרים שהקבוצה עושה ניסויים בנשק
כימי, לרבות גז עצבים, באחד המחנות שלה.

בן לאדן ותומכיו משתמשים בשיטות מודרניות מתוחכמות כמו שדרים באי-מייל

מוצפן, מתכונים לבניית פצצות מאוחסנים
על סי-די רום, טלפונים סלולריים
ותקשורת לוויינית. הקבוצה מתכננת
מתקפות חודשים ושנים מראש, אומרים
חוקרים. סמל לשעבר בצבא ארצות הברית,
עלי מוחמד, שעבד בשביל בן לאדן ומשמש
עתה עד מדינה, סיפר לתובעים שבאל-קאעדה
מאמנים “חפרפרות”, סוכנים רדומים
הקרויים לעתים “צוללות”, לחיות חיים
רגילים בהמתנה לצו ההפעלה.

פקידים אמריקאים האשימו את בן לאדן
בתכנון הפיגועים בשתי שגרירויות של
ארצות הברית באפריקה, שגרמו למותם של
200 בני אדם, וחושדים במעורבותו בהתקפה
על המשחתת “קול” באוקטובר בתימן, שבה
נהרגו 17 מלחים. ארבעה אנשים הועמדו
החודש (ינואר) לדין במנהטן בקשר

לפיגועים באפריקה.

פקידים בארצות הברית ובמזרח התיכון, אומרים שבן לאדן הבטיח את המשך
קיומו של ארגונו במקרה שיילכד או ימות, וקבע לעצמו יורש: עוזרו
הוותיק, עבד אל-עזיז אבו סיטה, מצרי שידוע בשמות מוחמד עאטף או
אבו-חופס אל-מסרי.

בשבוע שעבר, אומרים בערוץ הלוויין הערבי אל-ג'זירה, התחתן בנו של בן
לאדן עם בתו של אל-מסרי בקנדאהאר שבאפגניסטן.

המטרה
מלחמת אפגניסטן מושכת לוחמים ערבים צעירים

אל-קאעדה צמחה מתוך הג'יהאד שהוכרז בהשפעת חכמי האיסלאם כדי להילחם
בפלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב-.1979 אחד מהראשונים שנענו לקריאה
היה אלג'ירי צעיר, בוג'מה בו-נואר, ששמו המחתרתי היה עבדאללה אנאס.
בראיונות שנעשו אתו לא מזמן בלונדון, שם הוא חי היום, סיפר אנאס איך
יצא בן לאדן לאפגניסטן להילחם בסובייטים ונשאב לתוך קבוצת מצרים שרצו
לפתוח במלחמת קודש גלובלית.

אנאס, שעומד היום בראש מפלגה איסלאמית אלג'ירית, אינו משקיף אדיש. הוא
אומר שהתנגד לבן לאדן, שתוכנית הטרור שלו הכתימה, לדבריו, את
המוניטין של אלפי ערבים שלחמו בכבוד למען אפגניסטן. אבל הדיווח שלו,
מהתנסות אישית, מספק תיאור נדיר נוסף על התפתחותו של בן לאדן כמנהיג
מיליטנטי.

שני האנשים הושפעו במידה רבה מאותם כוחות. אנאס אומר שדרכו ממורה
לקוראן ללוחם קודש החלה ב-,1984 כשהיה בן 25 וחי עם משפחתו במערב
אלג'יריה. בביקור בספרייה המקומית קרא בעיתון על פסיקה דתית שקובעת
שחובתו של כל מוסלמי לצאת למלחמה בסובייטים. “אחרי כמה ימים כולם
שמעו על הפתווה הזאת והתחילו לדבר”, הוא נזכר. “איפה זה אפגניסטן?
איזה מין עם הם? איך אפשר להגיע לשם? כמה עולה כרטיס?”

באותה שנה יצא אנאס לחאג', העלייה לרגל למכה. במכה, הוא מספר, האנשים
שניהלו את התפילות דיברו בהתרגשות על הג'יהאד באפגניסטן. הוא עמד
ברחבת השיש הענקית של המסגד הגדול בתוך קהל של 50 אלף, כשחבר הצביע
על מלומד פלשתינאי רדיקלי שאירגן את התמיכה הערבית באפגניסטן. שמו
היה עבדאללה עזאם, וכתביו, שהיו עתידים לדרבן את התחדשות תנועת
הג'יהאד במאה העשרים, אך זה החלו להתפרסם ברבים.

אנאס הציג את עצמו ושאל אם נכון הדבר שמנהיגי הדת קבעו שהמלחמה
באפגניסטן היא חובתו של כל מוסלמי. “כן, הוא אמר, זה נכון. טוב,
אמרתי, אני רוצה לצאת לאפגניסטן. מה לעשות עכשיו?”

עזאם נתן לו כרטיס ביקור עם מספר טלפון באיסלאמבאד שבפקיסטן, שם היה
פרופסור באוניברסיטה. כעבור שבוע עלה אנאס על טיסה מערב הסעודית
לפקיסטן. לא היה לו מושג לאן הוא הולך ומה יעשה. הוא חייג למספר
הטלפון היחיד שהכיר בפקיסטן, והגיע לעזאם, שהציע לו ללון בביתו –
סלון הומה סטודנטים ומרצים. שם ראה בראשונה את בתו הצעירה של עזאם,
שאותה נשא לאשה חמש שנים אחר כך. שם הציג אותו עזאם לאורח סעודי:
אוסאמה בן לאדן.

שני הגברים החליפו מלות נימוסין. שמו של בן לאדן היה מוכר היטב. הוא
היה, כך אמרו, הבן הצעיר מתוך 42 בנים במשפחה שניהלה את אחת מחברות
הבנייה הגדולות ביותר בעולם הערבי. בן לאדן לא נראה שונה משאר
המתנדבים הערבים שהחלו להתאסף בפקיסטן, נזכר אנאס. השיחה נסבה על
האופן שבו יוכלו לעזור לאפגנים לנצח במלחמת הקודש שלהם, וללמד אותם
יותר על האיסלאם.

לכוחות הסובייטים היה יתרון ניכר במלחמה באפגניסטן. מסוקי הקרב שלהם
שלטו באוויר, וכוחותיהם החזיקו בדרכים הראשיות. אבל למורדים היו
חברים רבי עוצמה. ארצות הברית וערב הסעודית מימנו הזרמת נשק במיליוני
דולרים לאפגנים באמצעות השירות החשאי של פקיסטן.

אנאס החל ללמד את הלוחמים האפגנים שיעורים בקוראן. הם לא ידעו ערבית,
ולמדו את השורות בעל פה. הוא גם ניהל תפילות ב”בית הארחה” שהוקם
בפקיסטן למען המתנדבים הערבים. באותה עת היו רק כמה עשרות ערבים
באפגניסטן שעבדו עם המורדים. איש מהם לא ידע מלה בשום שפה מהשפות
המדוברות באפגניסטן.

אחרי כמה חודשים, מספר אנאס, הוא צעד ברגל לתוך אפגניסטן כדי להצטרף
ליחידה לוחמת. הוא היה אחד משלושה ערבים שצעדו בשיירה של 600 לוחמים
אפגנים. הוא למד פרסית והחל לתווך בין מחנות המורדים השונים, שהיו
מסוכסכים בינם לבין עצמם. אנאס נהפך לעוזר בכיר של אחמד שאה מסעוד,
שכוחותיו שלטו בצפון אפגניסטן ועכשיו לוחמים נגד שלטון הטליבאן,
התומך בבן לאדן. כמוסלמים אחרים שהצטרפו למורדים, אנאס ציפה למות
במלחמת הקודש ולזכות במעמד המיוחד שנועד בקוראן למי שנהרגו בצורה זאת
– מחילה על כל החטאים וחיים בגן עדן של בתולות יפהפיות. “זה לא
הרעיון העיקרי להיות שהיד”, הוא אומר, “אבל זה חלק מהתוכנית שלי”.

באמצע שנות השמונים, אומרים מקורות ביון אמריקאיים ומזרח תיכוניים,
עבר בן לאדן לפשאוואר, עיר פקיסטנית השוכנת ליד גבול אפגניסטן. בעיר
היו הכנות למלחמה בסובייטים: סוכני ביון אמריקאים, צרפתים ופקיסטנים
רקמו מזימות והתחרו ביניהם מי יצליח להפיק מהעימות באפגניסטן רווח
לממשלתו.

הונו של בן לאדן, שנאמד במאות מיליוני דולרים, קנה לו פופולריות
מיידית. “הוא היה אחד הבחורים שבאו למלחמת קודש באפגניסטן”, אומר
אנאס, “אבל שלא כאחרים, היה לו הרבה כסף. הוא לא מתוחכם מאוד מבחינה
פוליטית או ארגונית. אבל הוא אקטיוויסט עם המון דמיון. הוא אכל מעט
מאוד. הוא ישן מעט מאוד. נדיב לב מאוד. הוא יכול לתת לך את בגדיו, את
כספו”.

אנאס, שחזר בכל שנה משדות הקרב באפגניסטן לפקיסטן, אומר שבן לאדן ישן
בתחילה בבית ההארחה בפשאוואר על מזרן שהונח על הרצפה. הוא נזכר שעזאם
אהב לומר: “אתה רואה, לאיש הזה יש הכל בארצו והוא חי עם כל העניים
האלה בחדר הזה”.

בערך בזמן הזה, ,1984 הקים עזאם את הארגון שהיה עתיד למלא תפקיד מרכזי
בג'יהאד העולמי בעשור שלאחר מכן. הוא נקרא “מכתב אל-חדמאת”, משרד
השירותים, ומטרתו היתה לגייס ולאמן מתנדבים מוסלמים לחזית האפגנית.
עזאם גייס כסף לארגון בארצות שונות, לרבות ארצות הברית, ונשא נאומים
נלהבים בזכות העניין האפגני. בן לאדן אימץ את הרעיון מהרגע הראשון
והפך לשותפו של עזאם, סיפק לו תמיכה פיננסית וטיפל בעניינים
הצבאיים.

בן לאדן היטיב לעבוד עם קבוצות קטנות, אומר אנאס. “כשאתה יושב עם
אוסאמה, אתה לא רוצה לעזוב את הפגישה”, הוא אומר. “מתחשק לך להמשיך
לדבר אתו, כי הוא רגוע מאוד, קולח מאוד”.

מטרה מרכזית של משרד השירותים, אומר אנאס, היתה למנוע מהמספר הגדל של
מתנדבים מבחוץ לנקוט צד במאבקים הסיעתיים בקרב המורדים. “אנחנו
נמצאים באפגניסטן כדי לסייע לג'יהאד ולכל העם האפגני”, אמר לו עזאם.
אבל בקרב המוסלמים הצעירים גדל והלך התסכול לנוכח התעקשותו של עזאם
שמשרד השירותים יתמוך רק במאבק האפגני, בעוד שרבים מהם היו ערים
למצוקת ארצותיהם שלהם.

כמה מהם פנו לבן לאדן.

“הם אמרו לו, אסור לך להישאר עם עבדאללה עזאם. הוא לא עושה דבר בעניין
המשטרים – הסעודי, המצרי, האלג'ירי. הוא מדבר רק על אפגניסטן”, אומר
אנאס. “האנשים האלה תמיד אמרו לאוסאמה, אתה צריך להקים משהו, שיהיה
לך רעיון ברור מה לעשות עם האנשים האלה אחרי אפגניסטן, במלחמות
אחרות”.

בין אלה שחיזרו בדבקות אחרי בן לאדן היתה קבוצת רדיקלים מצרים, שנקראו
“הג'יהאד האיסלאמי המצרי”, וסייעו בהתנקשות בנשיא סאדאת ב-.1981
הקבוצה המצרית צידדה בהפלת ממשלות באמצעות טרור ואלימות, ואחד
מדמויות המפתח בתוכם, ד”ר איימן אל-זווהירי, מצא מקלט באפגניסטן.
אנאס אומר – ומוסדות ביון מערביים מסכימים עמו – שלזווהירי היתה
השפעה גדולה על בן לאדן. לטענת אנשי מודיעין, הוא משתייך כיום להנהגת
אל-קאעדה.

לדברי אנאס ומקורות ביון מערביים ומזרח תיכוניים, ב-1986 החל בן לאדן
לשרטט לעצמו מסלול נפרד. הוא הקים מחנה אימונים משלו לערבים מהמפרץ
הפרסי, כחמישים איש שחיו באוהלים בנפרד משאר הלוחמים האפגנים. בתוך
שנה התפצלה הקבוצה, ובן לאדן והקבוצה המצרית הקימו את אל- קאעדה,
“הבסיס”, כדי לפתוח באמצעותו בג'יהאד עולמי.

במלחמת אפגניסטן החלה לחול תפנית. טילי סטינגר שסיפקו האמריקאים במבצע
חשאי אילצו את המטוסים הסובייטיים לטוס גבוה מעל לשדה הקרב. אפגניסטן
נהפכה לווייטנאם של מוסקווה. בפברואר 1989 הסובייטים נסוגו. פקיד
בסי-איי-אי אמר שסוכנות הביון, שהיתה מודעת לטבע המשתנה של הג'יהאד,
נקטה כמה צעדים שהוא לא הסכים לפרטם כדי להיאבק באיום. אבל מילט
בירדן, מי שהיה ראש משרד הסי-איי-אי באיסלאמבאד ותיאם את המהלכים
האנטי-סובייטיים של הסוכנות באפגניסטן, חולק עליו. “ברית המועצות,
חמושה עד מעל לראש, החלה להתפורר”, הוא אומר. “מלחמה פרצה אז במפרץ
הפרסי. אפגניסטן ירדה ממרכז העניינים. כשהמלחמה נגמרה, הסתלקנו משם
במהירות”.

מלחמת המורדים האפגנים נמשכה, תחילה נגד הממשלה שנתמכה על ידי
הסובייטים, ואחר כך בינם לבין עצמם. ב-24 בנובמבר 1989 נהרגו עזאם
ושניים מבניו בפיצוץ בפשאוואר כשנסעו לתפילת יום השישי. הרצח מעולם
לא פוענח.

אנאס אומר שהוא ניסה להשתלט על הנהגת משרד השירותים. לטענת
הסי-איי-אי, הקבוצה התפצלה. הסיעה הקיצונית השתלטה על העניינים
והתייצבה לצד בן לאדן. “הם אהבו את הרעיונות של אוסאמה ואת האישיות
של עבדאללה עזאם”, אומר אנאס במרירות. “הם לא אוהבים אותי”.

הבסיס
מארצות רבות, תחת דגל אחד

מעודדים מניצחונם על הסובייטים, הערבים שלחמו באפגניסטן חזרו הביתה,
להוטים ליישם את עקרונות הג'יהאד בארצותיהם. הקוראן קובע מגבלות
נוקשות ביחס למקום ולאופן שבו יש לנהל מלחמת קודש, אבל “הם היו
שיכורים מהניצחון המוסלמי באפגניסטן”, אומר ז'יל קפל, מומחה צרפתי
לאיסלאם המודרני. “הם האמינו שאפשר לשכפל אותו בכל מקום, שכל העולם
בשל לג'יהאד, וזה מנוגד למסורת האיסלאמית”. הם קראו לעצמם הערבים
האפגנים. החלטתו של מלך סעודיה פאהד להתיר לכוחות אמריקאיים לצאת
למלחמת המפרץ מבסיסים בערב הסעודית, הארץ שבה שוכנים שני האתרים
הקדושים ביותר לאיסלאם, הרתיחה את בן לאדן. הוא החל למקד את זעמו
בארצות הברית ובממשל הסעודי. אחרי שהמלחמה במפרץ הסתיימה הוא עקר
לאפגניסטן.

שהותו שם היתה קצרה. בתוך כמה חודשים הוא ברח, וסיפר לחברים שהממשלה
הסעודית שכרה את השירות החשאי הפקיסטני כדי להתנקש בחייו. אין אישור
לקיומה של מזימה כזאת. למרות זאת, ב-1991 עבר בן לאדן לסודן, שבה
עלתה לשלטון ממשלה מוסלמית קיצונית.

בחמש השנים הבאות הקים בן לאדן קבוצה ששילבה עסקים חוקיים עם תמיכה
במלחמת קודש עולמית. הוא גם החל להגשים את מטרתו העליונה, לאחד את
הקבוצות האיסלאמיות הקיצוניות תחת דגל אחד. לדברי פקידים במזרח
התיכון, בן לאדן ושליחיו נפגשו עם רדיקלים מפקיסטן וממצרים כדי להציע
להם להקים חזית איסלאמית בינלאומית, בהנהגת ותיקי אפגניסטן, שתילחם
באמריקאים וביהודים.

אל-קאעדה החלה לאמן אנשים משלה. עלי מוחמד, עד המדינה האמריקאי, אמר
שאירגן את מעברו של בן לאדן לסודן וסיפר לחוקריו שהדריך את חברי
הקבוצה במחנות באפגניסטן ובסודן להשתמש בכלי נשק, חומרי נפץ, חטיפות,
לחימה בשטח בנוי, ביון נגדי וטקטיקות אחרות. הוא אמר שהראה לכמה מן
החניכים איך להקים תאים “שאפשר להשתמש בהם במבצעים”.

משלוח כוחות אמריקאיים לסומליה בסוף 1991 וב-,1993 כחלק ממשלחת האו”ם,
היה עוד מהלומה לבן לאדן. מקורות אמריקאיים אומרים, שעריק מקבוצת
אל-קאעדה סיפר להם שהקבוצה ראתה בחיל המשלוח התרחבות מסוכנת של
ההשפעה האמריקאית באזור וצעד לקראת ערעור הממשלה האיסלאמית של סודן.

אל-קאעדה הוציאה פתוות פנימיות שהורו לחבריה לתקוף חיילים אמריקאים
בסעודיה, בתימן ובקרן אפריקה. כך טוענים התובעים האמריקאים. לדבריהם,
בן לאדן גם שלח את המפקד הצבאי שלו, מצרי שהיה בין מקימי אל-קאעדה,
למצוא את נקודות התורפה של כוחות האו”ם באפריקה. מוחמד העיד שבן לאדן
שלח אותו לניירובי בסוף 1993 כדי לבדוק מטרות אמריקאיות, צרפתיות,
בריטיות וישראליות אפשריות לפיגוע, לרבות השגרירות האמריקאית. הוא
צילם תמונות, שירטט תרשימים וכתב דו”ח, שהגיש לבוס שלו בחרטום. “בן
לאדן הסתכל על התצלום של השגרירות האמריקאית והצביע אל המקום שאליו
יכולה להתקרב משאית בפיגוע התאבדות”, אמר מוחמד.

התובעים האמריקאים אומרים שלאל-קאעדה היו תוכניות גרנדיוזיות יותר:
חבר בכיר בקבוצה, עיראקי שלדברי אנאס התקרב לבן לאדן עוד באפגניסטן,
ניסה לקנות אורניום מועשר באירופה. עיראקי זה, מהדו מחמוד סלים, יצר
קשרים בין קבוצתו של בן לאדן לקבוצות אחרות שנתמכו על ידי איראן.
סלים נפגש עם איש דת איראני בכיר בחרטום, וזמן קצר לאחר מכן, לטענת
התביעה האמריקאית, קיבלו אנשי אל-קאעדה מחיזבאללה הדרכה בהכנת
מכוניות תופת. לדברי פקידים אמריקאים, זה היה ציון דרך, מפני
שבראשונה היה כאן שיתוף פעולה בין בני המיעוט השיעי באיסלאם לבין
קיצונים מהזרם המרכזי, הסוני.

היוזמות העסקיות של בן לאדן בסודן – בהם מצבעת עורות, חברת הובלות
ותאגיד בנייה – סיפקו כסף ושימשו כיסוי למסעותיהם של סלים ושל אחרים,
כך טוענים פקידים אמריקאים. החברות שלו השתלטו על היצוא הסודני של
גומי ומוצרי חמניות ושומשום, והוא השקיע 50 מיליון דולר מכספי משפחתו
בהקמת בנק איסלאמי חדש בחרטום.

הרשת
בעולם כולו, כמו באפגניסטן

חוקרים אמריקאים נתקלו בסימנים הראשונים לקיומה של תנועה עולמית חדשה
ב-,1993 כשהחלו לחקור את הפיצוץ במרכז הסחר העולמי ב”מגדלי התאומים”
בניו יורק. הם גילו שלארבעת האנשים שביצעו את ההתקפה, שבה נהרגו שישה
בני אדם ונפצעו יותר מאלף, היו קשרים עם שייח עומר עבד אל-רחמן,
שאותו האשימו בהנהגת תנועת ג'יהאד עולמית שהחלה לתכנן הרג של
אמריקאים עוד ב-.1989 בשנים שלאחר מכן החלו אנשי ביון אמריקאים
להאמין שהטרוריסטים שביצעו את הפיגוע במרכז הסחר העולמי היו קשורים
לאל-קאעדה, אם כי הראיות לכך אינן חד משמעיות.

תנועת הג'יהאד השתרשה גם באירופה. באוגוסט ,1994 שלושה מוסלמים צרפתים
צעירים ממוצא צפון אפריקאי, לבושים בברדסים וחמושים באקדחים
אוטומטיים, פתחו באש על תיירים בלובי של מלון במרקש שבמרוקו, הרגו
שני ספרדים ופצעו אחד. המשטרה הצרפתית שחקרה את ההתקפה מצאה כי
מתכנניה היו שני מרוקאים ותיקי מלחמת אפגניסטן. חוקרים אירופים
שהתחקו אחר הרשת האפגנית בצרפת, בלגיה וגרמניה מצאו רישומים של שיחות
טלפון בין קיצונים מקומיים לבין משרד השירותים בפקיסטן.

במארס 1995 נתקלו חוקרים בלגים בעוד קצה חוט: סי-די רום במכוניתו של
אלג'ירי שהתאמן באפגניסטן ב-.1992 התקליטור כלל גרסאות שונות של
מדריך לטרור שהחל להסתובב בקרב קיצונים איסלאמים בתחילת שנות התשעים.
המדריך המקיף כלל עניינים שונים, מ”לוחמה פסיכולוגית באיסלאם” דרך
“המבנה הארגוני של המודיעין הישראלי” ועד “גיוס על פי השיטה
האמריקאית”. המדריך גם סיפק תרשימים מפורטים להכנת פצצות, כולל
הוראות מתי לנער את החומרים הכימיים ואיך להשתמש בשעון יד כמנגנון
השהיה. בנוסף היו שם הנחיות כיצד להרוג באמצעות רעלים, גזים וסמים.
במבוא הופיעה הקדשה לגיבור החדש של מלחמת הקודש: אוסאמה בן לאדן.
לגרסאות של המדריך היתה תפוצה נרחבת והן נתפסו בידי המשטרה בכל רחבי
אירופה.

רעואל גרכט, לשעבר איש סי-איי-אי, אומר שנמסר לו שהסוכנות השיגה עותק
משלה של המדריך רק בסוף .1999″במשך שנים הם החמיצו את מדריך הטרור
המקיף ביותר שנכתב מעולם”, הוא אומר. לדעתו, הדבר משקף את אי רצונה
של סוכנות הביון לבחון לעומק את תוצאות תמיכתה בג'יהאד האנטי-סובייטי
באפגניסטן. פקיד סי-איי-אי אמר שלסוכנות היתה “גישה לגרסאות” של
המדריך כבר בסוף שנות השמונים. “זו לא תגלית גדולה כל כך כמו שגרכט
מציג אותה”, הוא אומר, ומוסיף שחלקי המדריך הקשורים בטרור הם תוספות
מאוחרות למדי.

באמצע שנות התשעים החלו פקידים אמריקאים להתמקד בבן לאדן ובפמלייתו
בסודן. הם ראו בו את התגלמות ההתפתחות החדשה והמסוכנת: איש טרור חסר
מדינה, שמשתמש בהונו האישי – יש מעריכים אותו ב-270 מיליון דולר –
למימון מטרות קיצוניות.

נציגים אמריקאים לחצו על הסודנים לסלק את בן לאדן, וב-1996 הם הצליחו,
ואילצו אותו לצאת לגלות. זה היה ניצחון דיפלומטי, אבל פקידים
אמריקאים רבים היו עתידים להצטער עליו. בן לאדן מצא את דרכו בחזרה
לאפגניסטן, שעליה החלה להשתלט קבוצה חדשה של מיליטנטים מוסלמים
צעירים, הטליבאן.

הצו
מטרה מוסלמית קדושה להרוג את כל האויבים

שנתיים אחרי שבא לאפגניסטן, בפברואר ,1989 הכריז בן לאדן בפומבי על
כוונותיו. במחנה בחוסט, במזרח אפגניסטן, הוא וכמה מנהיגים של קבוצות
קיצוניות הכריזו שהם הקימו את החזית האיסלאמית הבינלאומית למלחמת
קודש נגד יהודים וצלבנים, ארגון-גג שכלל בין היתר את אל-קאעדה
וקבוצות ממצרים, פקיסטן ובנגלדש. החזית הוציאה פתווה בזו הלשון:
“להרוג אמריקאים ואת בעלי בריתם, אזרחים וחיילים כאחד, היא חובתו
האישית של כל מוסלמי שמסוגל לעשות זאת, בכל ארץ שבה הדבר אפשרי”.

ב-7 באוגוסט 1998 בן לאדן הוציא לפועל את האיום. פצצות התפוצצו בהפרש
של כמה שעות בשגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה. הקשר, כפי שתואר
על ידי תובעים פדרלים, היה באמת בינלאומי. לדבריהם ביצעו את הפעולה
טרוריסטים מטנזניה, ערב הסעודית וירדן, שרובם התאמנו באפגניסטן.
הקושרים בקניה שוחחו ישירות עם בן לאדן בטלפון סלולרי בזמן התכנון.

ההתקפות עלו לארגון אל-קאעדה ביוקר. פחות משבועיים אחרי הפיצוצים,
הפציצה ארצות הברית מהאוויר את מחנותיו של בן לאדן באפגניסטן.
בשנתיים שלאחר מכן, המשטרות וסוכנויות ביון מסביב לעולם, רבות מהן
בעידודה של ארצות הברית, עצרו יותר ממאה מיליטנטים בעשרים ארצות.

כמעט בכל חודש הרשויות עוצרות או חוקרות אנשים בעלי קשרים עם
אל-קאעדה. בסוף השנה שעברה, במה שהחוקרים מתארים כאחד המקרים
המדאיגים ביותר, המשטרה הכוויתית עצרה גבר מקומי, ותיק מלחמת
אפגניסטן, שאמר שהוא קשור עם ארגונו של בן לאדן ומתכנן לבצע פיגועים
נגד מטרות אמריקאיות וכווייתיות. פקידים אמריקאים אומרים שהוא הוביל
את המשטרה למקום מסתור שבו נמצאו יותר מ-150 ק”ג חומרי נפץ ויותר
מ-1,400 נפצים.

בן לאדן וארגונו הוכיחו עצמם כיריבים חסינים ובעלי תושייה. רוב הונו
האישי כבר בוזבז, או מוקפא בחשבונות בנק שונים. ועם זאת הוא מצליח
לגייס כסף באמצעות רשתות של ארגוני צדקה ועסקים. הקבוצה שלו מקימה
מחדש רשתות בארצות רבות באותה מהירות שבה הן נחשפות.

כישלון, מתברר, יכול להוליד הצלחה. בסוף ,1999 אומרים פקידים
אמריקאים, קבוצה של תימנים ניסתה להטביע משחתת אמריקאית, כשזאת עברה
בתימן. סירתם, עמוסה חומרי נפץ, טבעה כמה מטרים מהחוף. השנה, פעיל
סעודי של בן לאדן, שעזר להכין את המבצע הכושל, עבד עם אותם אנשים על
תקיפת המשחתת “קול” בתימן.

פקידים בארצות הברית ובמזרח התיכון אומרים שאל- קאעדה הרחיבה עכשיו את
פעילותה גם לישראל, שעד לאחרונה התייחסה לבן לאדן כבעיה אמריקאית.
אותם פקידים אומרים, שאל-קאעדה מימנה ואימנה קבוצה אנטי ישראלית,
עסבת אל-אנסאר, שפועלת ממחנה פליטים בלבנון.

אוליבייה רוי, חוקר צרפתי שעוקב אחר פעילות איסלאמית, אומר שהנכס
הגדול ביותר של אל-קאעדה הוא אלפי לוחמי הקודש בעולם כולו, שאינם
רואים עוד את מאבקם במונחים מקומיים ואפילו לאומיים. הדבר מחסן אותם
מפני לחצים פוליטיים וצבאיים רגילים. פעולותיו של בן לאדן, הוא אומר,
אינם “המשך של הפוליטיקה באמצעים אחרים. בן לאדן אינו רוצה לשאת
ולתת”.

לוחמי קודש
הרג למען תהילת האלוהים, בארץ רחוקה

אם לטרור הבינלאומי שרודף את האמריקאים בעשור האחרון יש בית, הרי הוא
נמצא באפגניסטן. כמעט כל המשתתפים בפעולות טרור נגד ארצות הברית
ובעלות בריתה בעשור האחרון למדו את מלאכת הלחימה וחומרי הנפץ במחנות
אפגניים.

בסי-איי-אי, מעריכים ש-50 עד 70 אלף קיצונים מ-55 מדינות התאמנו כאן
בשנים האחרונות. לדברי הסוכנות, הטליבאן מאפשרים לקשת רחבה של קבוצות
טרור לפעול בטריטוריה אפגנית, מקיצונים פקיסטנים ועד לארגונו של בן
לאדן, אל-קאעדה. פקידים במזרח התיכון אומרים שלפחות 5,000 אנשים עברו
בתריסר מחנותיו של בן לאדן.

פקידי ביון מארצות הברית ומהמזרח התיכון מאמינים שלקראת הפיגועים
בשגרירויות האמריקאיות באפריקה, התאמנו הפעילים על דגמים שנבנו בגודל
של אחד לאחד במחנה של בן לאדן. לדברי אותם פקידים, באחד המחנות
מכשירים דור חדש של לוחמים בשימוש בנשק כימי ורעלים למיניהם. בשנה
האחרונה עשו המתאמנים במחנה אבו-חבאב ניסויים בגז עצבים על כלבים,
ארנבות וחיות אחרות. הם גם ייצרו פצצות מחומרים כימיים ורעלים
הניתנים לרכישה בצורה מסחרית, שגם הן נוסו בבעלי חיים.

פקידים במזרח התיכון מעריכים שבחצי השנה האחרונה, יותר ממאה אנשים
שגייסו בן לאדן וקבוצות המקורבות לו עברו הכשרה במחנה, הקרוי על שם
הקיצוני המצרי שמפקד עליו, מדחת מורסי, שכינויו אבו-חבאב. המחנה הוא
חלק מתשלובת גדולה יותר של אתרי אימונים כאלה הידועה בשם דארונטה, על
שם סכר אבן ישן כ-13 ק”מ מג'לאלאבד, בירת מחוז במזרח אפגניסטן, בקצה
דרך עפר שנמתחת לאורך הסכר. לדברי הפקידים, מצבור של חומרי לוחמה
כימיים מוטמן במערות מסתור בהרים הקרובים ובמנהרות תת-קרקעיות.

התייחסות נדירה להכשרה בשימוש בחומרי נפץ במחנה אבו-חבאב מופיעה בחלק
החסוי של כתב האישום נגד נביל עוכל, פלשתינאי מרצועת עזה שנעצר בשנה
שעברה בידי ישראל. ישראל האשימה את עוכל בשיתוף פעולה עם החמאס
ובקשירת קשר לפגוע במטרות אזרחיות וצבאיות בתוך ישראל. בכתב האישום,
שהעתק ממנו נמסר על ידי סטיוון אמרסון, מומחה אמריקאי לטרור איסלאמי,
נכתב שעוכל קיבל במארס 1998 הכשרה מתקדמת בשימוש במטעני נפץ כימיים
במחנה אבו-חבאב.

על פי כתב האישום, מפקד המחנה הזהיר את עוכל “לבל ישוחח על טיבם של
האימונים”. פקידים ישראלים אומרים שמעצרו של עוכל היה הפעם הראשונה
שבה חשפה ישראל תא של אל-קאעדה בתוך גבולותיה.

בלחצן של ארצות הברית ורוסיה הטיל האו”ם באחרונה סנקציות כלכליות על
אפגניסטן, כדי לאלץ את הטליבאן לגרש את בן לאדן ואת בכירי אנשיו
ולסגור את כל מחנות האימונים לכוחות זרים במדינה. הטליבאן, “תלמידי
האיסלאם”, ששולטים כמעט בכל אפגניסטן, מכחישים שהם נותנים מחסה
לטרוריסטים או מכשירים אותם. וכיל אחמד מותאוואקי, שר החוץ של
הטליבאן, אומר שהלחץ לגרש את בן לאדן היה “גם מעליב וגם חסר טעם”.
בנובמבר הכחיש מותאוואקי בראיון שבן לאדן מימן את הטליבאן, ואומר
שהוא נהפך ל”איש עני מאוד”.

לדברי שר החוץ, לא ייתכן שבן לאדן מתכנן מבצעי טרור משום שעל פעולותיו
“מפקחים מקרוב כוחות אפגניים”.

מותאוואקי הזמין באחרונה כתבת של ה”ניו יורק טיימס” לביקור בכל אתר
באפגניסטן שפקידים מערביים מזהים כחלק מהרשת של בן לאדן. אבל נציגים
של הטליבאן מנעו לבסוף את ביקורה של הכתבת באתרים הללו. בדארונטה
נחסמה דרכה כמה קילומטרים מתשלובת המחנות. אחרי חמישה ימים בקאבול,
בג'לאלאבד ובסביבותיה, הכתבת והמתורגמן האפגני-אמריקאי שהצטרף אליה
הוסעו בנימוס לגבול והתבקשו לעזוב את אפגניסטן.

אחמד שאה מסעוד, מפקד קבוצת מורדים בצפון אפגניסטן, אמר בראיון במפקדה
שלו שהוא נלחם נגד קבוצת חיילים שאומנו בידי בן לאדן – הבריגדה ה-,55
שבה כ-700 ערבים וקיצונים מוסלמים אחרים. מסעוד אמר שתפס בשבי כמה
מאנשי הבריגדה, שאותם הגדיר לוחמים מקצועיים ביותר. לדבריו, חייליו
מחזיקים ב-1,200 שבויים של הטליבאן, 122 מהם מוסלמים שאינם אפגנים:
פקיסטנים, תימנים, בריטים, סינים ואחרים.

רבים מבין השבויים מבקשים לחזור הביתה ולהמשיך שם את הג'יהאד. איש מהם
לא פגש בבן לאדן, לדבריהם, אבל הוא היה הגיבור שלהם.

כתבת התחקיר המקיפה של סטיבן אנגלברג על אוסאמה בן לאדן נכתבה בסיוע
קרייג פייס וג'ודית מילר (אפגניסטן). היא פורסמה לראשונה ב”ניו יורק
טיימס” בשלושה חלקים בתחילת השנה. התקציר המופיע כאן פורסם במוסף
הארץ ב-26 בינואר .2001 הוא מתפרסם כאן שוב בעקבות התקפת הטרור על
אמריקה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~312852069~~~34&SiteName=hayadan