החלוקה הלא שוויונית של מימי נהר הפרת
דגלאס ג'הל ניו יורק טיימס
נהר הפרת זורם לא הרחק מתל אל-סמן, אבל המים לא מגיעים עד פתח ביתו של עבד אל-רזאק עווין. כאן, בלב הסהר הפורה, הוא בוהה בשדות היבשים. ממשלת סוריה הבטיחה לספק מים לכפרו הקטן של עווין. אולם גם במעלה הנהר, בטורקיה, ובמורדו, בעיראק, נמסרו הבטחות דומות ונהר הפרת צר מלהכילן.
כך שבמקום להשקות את שדות הכותנה וסלק הסוכר, צריך עווין להעביר מי שתייה ורחצה מתעלה במרחק של 40 דקות נסיעה בטרקטור. באותה עת, מעבר לגבול, חקלאי טורקי ששמו אהמט דמיר מתבוסס בבוץ המגיע עד לקרסוליו; היבול שלו מקבל את כמות המים הנחוצה לו.
יותר ויותר מקומות בעולם נלחמים על פחות ופחות מים. מהמדבריות המתפשטות של צפון סין, דרך הרמות הצרובות של מסופוטמיה, ועד שדות הכותנה של טקסס, המאבק על מים מצית מתחים פוליטיים, כלכליים וחברתיים.
לטענת הבנק העולמי, אספקת המים המצטמצמת תהיה גורם מהותי בהאטת הצמיחה הכלכלית – נושא שיעלה לדיון בוועידה הבינלאומית שנפתחה אתמול בדרום אפריקה. הוועידה תעסוק בין השאר בדרכים לאזן בין השימוש במשאבי העולם לבין צרכים כלכליים.
להערכת מומחים, התחממות כדור הארץ רק מוסיפה למתח הקיים. באזורים יבשים כבר מתפשטות הבצורות, וכך גם בחלקים מסוימים בארה”ב. לעומת זאת, אזורים משופעים בגשמים מועדים לשיטפונות והצפות דוגמת אלו שהיו באירופה ובסין. האקלים העולמי נעשה קיצוני יותר – באזורים מסוימים יש יותר מדי מים ובאחרים מעט מדי.
האו”ם והמועצה הלאומית למודיעין, גוף מייעץ לסי-איי-אי, הזהירו כי התחרות על המים תחריף. “מעתה ועד 2015 מדינות ימתחו את גבולות מקורות המים הזמינים, והדבר יגביר את הסיכויים לעימותים”, נכתב בדו”ח של המועצה הלאומית למודיעין שפורסם אשתקד.
לפי הערכות האו”ם והממשל האמריקאי, עד שנת 2015 לפחות %40 מאוכלוסיית העולם – או שלושה מיליארד בני אדם – יחיו במדינות שלא יוכלו כמעט לספק את צורכי המים הבסיסיים שלהם. “הסימנים לחוסר היכולת לספק מים כבר קיימים ואף מתרבים”, אמרה סנדרה פוסטל, מנהלת רויקט “מדיניות המים הגלובלית” באמהרסט, מסצ'וסטס. לדבריה, “כדי להמשיך ולספק את צורכי המים
והמזון של תושבי העולם בשנים הבאות עלינו לשנות באופן מהותי את ניהול
משקי המים שלנו”.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שאספקת המים העולמית מוגבלת. פחות מאחוז אחד של המים המתוקים בעולם בלבד יכולים להיות מנוצלים לשתייה וחקלאות, והדרישה למים רק גדלה. ב-70 השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם פי שלושה, זאת בשעה שהדרישה למים גדלה פי שישה – דבר הגורם למתחים בעיקר באזורים המאוכלסים בצפיפות.
על פי הערכה, כבר עכשיו יותר ממחצית המים המתוקים הזמינים בעולם מנוצלים בכל שנה. שיעור זה עלול לגדול ל-%74 עד שנת ,2025 ואף ל-%90 אם צריכת תושבי העולם תהיה כשל אמריקאי ממוצע.
מפלס מי השתייה בכל היבשות יורד ומומחים מזהירים, כי בשנים הבאות המצב רק יחמיר. התחזיות בנוגע למצב המים בעתיד רק מוסיפות למתחים ולחוסר הוודאות במדינות החולקות ביניהן מקורות מים כמו טורקיה וסוריה, שבה עווין עדיין ממתין שהפרת יגיע עד פתח ביתו.
סיפוריהם של עווין ודמיר ממחישים כיצד המאבק המתעצם על מים יכול להרוס או לבנות חיים. עד אשתקד עסק דמיר הטורקי, בן 42 ואב לתשעה ילדים, בהברחת מהגרים. אולם לפני כמה ימים עמד שבע רצון מתבוסס ברגליים יחפות בבוץ הפרת. “נראה שיש לנו את כל המים שאנו זקוקים להם”, הוא אמר.
מה שהשתנה באזור עני זה בדרום טורקיה הוא שהגיעה סוף סוף גם אליו הטכנולוגיה של מערכות השקיה. במסגרת אחד ממיזמי המים הגדולים בעולם, שהושקעו בו 30 מיליארד דולר, פיזרה ממשלת טורקיה את מתנות הפרת גם באזור דל זה.
גם עווין הסורי היה יכול לחגוג ממש באותה שעה. גם באמתחתה של ממשלת סוריה מונח פרויקט השקיה שאפתני, שבמסגרתו מים מהפרת היו אמורים להגיע עד דלת ביתו של עווין, מרחק של פחות מ-80 ק”מ מדמיר. אלא שפרויקט זה נעצר לעת עתה, לאחר שהתברר לסורים כי התוכנית הטורקית עשויה לגרום לכך שסוריה ומדינות נוספות במורד הנהר יסבלו ממחסור במים. “אנחנו עדיין מחכים”, אמר עווין בן ה-40 בשם שתי נשותיו, שלושת ילדיו ו-17 אחיו ואחיותיו.
אפשר לסכם את הבעיות מסביב לנהר פרת במשוואה כללית פשוטה. קיבולת הנהר השנתית הממוצעת היא 35 מיליון מטרים מעוקבים של מים. אולם בהתייחס לתוכניות שונות של טורקיה, סוריה ועיראק להקמת סכרים ומערכות השקיה,
צריכתן השנתית יחדיו תהיה גדולה פי אחד וחצי מהקיבולת הממוצעת של הנהר. שלוש המדינות מודעות לכך שלא יוכלו לממש את תוכניות ההשקיה שלהן במקביל.
אולם אף אחת מהן גם לא הביעה נכונות לצמצם את תוכניותיה. בניסיון להתמודד עם הגידול המואץ באוכלוסין ולמנוע הגירה אל הערים, כל מדינה נאחזת בחלומות ההשקיה שלה.
התמונה מתחדדת עוד יותר כשמביטים אל שני צדי הגבול בין טורקיה וסוריה: מן הצד האחד שדות הטובים בקושי למרעה, ומן הצד האחר שדות כותנה וסלק סוכר שרק החלו לצמוח. הכנסות החווה של דמיר גדלו פי שלושה, נשים צעירות משקות את השתילים בשדות, וגברים צעירים משתכשכים בתעלות השקיה.
כעת משיש מים משתעשע דמיר ברעיון שארבעת בניו, שהקטן בהם בן ארבעה חודשים והגדול בן ,22 יישארו בכפר ויעבדו, דבר שכלל לא בא בחשבון לפני שנה, אז העבודה בחקלאות היתה מפרכת ביותר.
בעולם שבו נאבקים על מים, הרעיון לחלוק בהם עם אחרים מקפיץ את דמיר ממקומו. “אם אני אשתמש בפחות מים, משמעות הדבר שאחרים יצרכו יותר”, הוא אמר. “אני משתמש בכמות שאני צריך ובאשר לאחרים – זאת הבעיה שלהם”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~304267522~~~271&SiteName=hayadan
