ד”ר אסף רוזנטל/דו תחמוצת הפחמן – עכשיו המסחר

ד”ר אסף רוזנטל

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/rosental201005.html

אנו חייבים את קיומנו לדו-תחמוצת-פחמן שנפלט במשך מיליוני שנים ואיפשר יצירת האטמוספירה המוכרת לנו ע'י ייצוב הטמפרטורה לרמה המאפשרת חיים. ייצוב שנוצר כתוצאה ממה שמוכר היום כאפקט החממה (לצורך הפשטה גאז = כל גאזי החממה).
השמש מחממת את כדורנו, הכדור מקרין את החום חזרה לחלל, גאזי חממה: אדי מים, מתאן, דו-תחמוצת-פחמן, ואחרים שנימצאים באטמוספירה, מקרינים את החום המוחזר מכדור הארץ לכל הכיוונים ובין היתר גם חזרה לכדור וכך גרמו לעלית הטמפרטורה בעבר הרחוק עד לתקופה (הגאולוגית) שבה התייצבה הטמפרטורה על ממוצע עולמי של כ 25 מעלות.
במשך מיליוני שנים נשמר שווי משקל : הגזים שניפלטו נקלטו ע”י עצים וים. כאשר היו פליטות חורגות (התפרצויות גאשיות, שרפות ענק וכד'), היה הדבר גורם לגידול נימרץ של יערות, לגידול בכמויות הפלנקטון ולעלית חומציות האוקינוסים, מה שהחזיר את האיזון.
כל זמן שההליך הוא טיבעי קיים שווי-משקל בין פליטת הגז ע”י כדור הארץ (פעילות וולקנית, שריפות טבעיות, פירוק חמרים אורגנים) לבין קליטת הגז, (קליטה ע”י צמחים, המסה באוקיאנוסים) כאשר למשוואה המאוזנת נוספו שריפת דלק ממקורות מאובנים, (שגרמו לשחרור גז שהצטבר במשך מיליוני שנים), ובמקביל השמדת יערות בקנה מידה עצום, מופר שווי המשקל הטבעי, עולה כמות האז באטמוספרה ואפקט החממה מתגבר, החום על פני כדורנו עולה בצורה שגורמת נזקים.

כדי להפסיק את הנזק המצטבר שגורם האדם ע'י פליטת גזי חממה התכנסו מדענים וראשי מדינות והחליטו על אמנה שאמורה לגרום להפחתת כמות המזהמים הנפלטים לאטמוספרה, לרמה שהיתה לפני 1990, רבים טוענים כי אין בה מספיק אבל עד היום לא נעשה יותר ולכן מוטב מעט ומאוחר מאשר בכלל לא.
אמנת קויוטו היא האמנה שעל פיה אמורות המדינות המחויבות לה, להפחית את פליטת גאזי החממה. כאשר ההתייחסות היא בראש וראשונה לדו-תחמוצת-הפחמן. במקביל לאמנת קויוטו, על פי החלטת “אמנת האו'ם לקביעת מסגרת לשינויי האקלים” שהוקמה לצורך קביעת מדד פליטה
United Nations Framework Convention on Climate Change (UNFCCC)
כדי לתת תמריץ לגופים ומדינות להפחית את פליטת המזהמים “ניפתח” שוק שבו נסחרים עודפי פליטת הגז המזהם, כאשר על פי האמנה יש ערך כספי לאטמוספרה וכל “משתמש” מחויב או מזוכה
על פי כמות הגז שנוסף או נגרע מהאטמוספרה.
את הפליטה מודדים ב “יחידות-פליטה” שנסחרות בשוק. באופן “טבעי” מדינות מפותחות בעלות תעשיה ומפעלים פולטות יותר “יחידות” ממדינות מפותחות פחות או שכלכלתן מבוססת על חקלאות וכך ניתנת להן הזדמנות לנצל את מצבן ה”ירוד” כדי להרוויח ולשפר מצב אוכלוסייתן

איך פועל השוק ? לכל מדינה נקבעה מכסה שאליה תחויב להגיע עד 2012. מדינות, מפעלים, תעשיות, תהינה מחויבות לא לעבור מכסה. המכסה נקבעה בנוסחה שעל פיה אסור למדינה לפלוט יותר גז ממה ששיטחה מסוגל לקלוט, כלומר : מדינה מיוערת תהיה רשאית לפלוט יותר שכן היער קולט גז. או לסירוגין מדינה שמפוזרת על פני שטח ים גדול תהיה מורשית לפלוט כמות שווה למה שהים קולט, כך בעצם מחויבות המדינות התעשייתיות לפליטה נמוכה ע”י שיפורים לפעילות נקייה של מפעלים ובעיקר ע”י מעבר לייצור אנרגיה “נקייה” : משמש, רוח, גלי ים וכו'. מי שעובר על המכסה חייב לרכוש אשראי שיאפשר המשך פעילות – כלומר לשלם עבור הפליטה העודפת
וכמובן מי שמיצר פחות ממכסתו יכול למכור את העודף.
נניח כי חקלאי מעונין לנטוע עצים בחלק משדותיו, כדי לשפר את מאזן המים בקרקע, כדי למנוע סחף, כדי לספק צל לגידולים מסוימים או כדי להרוויח כסף מנטיעת עצים שבמהלך חקלאי מקובל היו “משלמים עצמם ” רק אחרי שנים רבות. לחקלאי אין אמצעי מימון ולפיכך הוא מנוע מלקיים את רצונו, מי שיעזור לו יהיה לצורך ההסבר מי שנגדירו כ “מתווך פחמן” המתווך יממן עבור החקלאי את נטיעת העצים בתשלום מראש. המתווך מעוניין בנטיעת העצים כקולטי גז (דו-תחמוצת-הפחמן) המימון מגיע מתעשיות ומפעלים שפליטת המזהמים שלהם היא מעל למותר ומוסכם באמנת-קיוטו, כלומר מפעל שפולט פחמן משלם לאיכר שנוטע עצים שקולטים פחמן, מסחר זה יתבצע על-פני כל העולם בין גופים, מוסדות, חקלאים ותעשינים, כאשר (לצורך מימוש האמנה) גם מדינה נחשבת כגוף מסחרי שמחוייבת לעמוד ברמת פליטה ולשם כך לרכוש (או למכור) אשראי לפליטת פחמן
ממדינות אחרות.
מפעל שפולט פחות גאז מהמותר, ע'י שיפורים טכנולוגים, מעבר לדלק נקי וכד', יכול למכור את יתרת הפליטה למיפעל (שכן) שפולט מעל למותר וכך המזהמים משלמים “קנסות” עבור פליטת יתר ואילו ה”נקיים” מקבלים הטבה על פעילות חיובית.
כאשר פעילות חיובית, נוסף לשימוש באנרגיה “נקיה” היא בעיקר חידוש כסוי היער הטיבעי שהושמד במאה הקודמת זאת תחת המיגבלה של בדיקת מיני העצים הניטעים וסוגי הקרקעות בהם מתקימות הנטיעות, שכן לא בכל מקרה נכון לכסות שטח פתוח ביער (ראה רשימה על עצים ומים(
בארצות שונות כבר מתקיים המסחר : חוואים אוסטרלים נוטעים עצים בשטחים שבוראו ומקבלים תמורה ממפעלי תעשיה. בדרא”פ יש מרבצי פחם גדולים כרייתם נחשבת כתורמת לפליטת גז ולכן החברה שכורה פחם בדרא”פ זקוקה ל”אשראי פליטה” אותו היא רוכשת מ”מתווך פחמן” אירופאי.
הדוגמא הטובה היא אוגנדה, ארץ שהיתה מיוערת ורבים מיערותיה הושמדו, אוגנדה היא ארץ חקלאית ולכן עומדת ברמות הפליטה שניקבעו לה ומתחת להן. מנגד, ארצות אירופה המתועשות מחפשות “שוק” בו יוכלו למכור את עודף הפליטה. הפתרון – איכרי אוגנדה נוטעים יערות (באזורים בהם הושמדו) ובתמורה מקבלים ממון רב המאפשר פיתוח ושיפור תנאי חייהם.
על פי ה”קרן לשימור סביבתי באוגנדה” the Environmental Conservation Trust of Uganda (ECOTRUST),, חקלאים בשני כפרים קיבלו עד היום 100.000$ עבור נטיעת עצים בשטחם.
הכסף שולם ע'י האיחוד האירופי והרווח כפול ומכופל הכפריים מיטיבים עם סביבתם הטבעית, משפרים את קליטת המים בקרקע, מטייבים את הקרקע, מחזירים לאזורם את הצמחים הטבעיים, ותמורת כל זאת מרוויחים כסף שמבחינתם הוא הון שמאפשר שיפור רמת החיים הכללית.

נשמע פשוט וטוב, בתנאי כמובן שכל המזהמים הגדולים מחוייבים לאמנה, ולא היא מאחר ושתי מדינות ענק אינן מחויבות לאמנה, הודו וסין, שתיהן מתפתחות במהירות (בעיקר סין) ומפתחות תעשיות מזהמות לרוב נוספת להן, או בעצם עומדת לפניהן (מסמנת את הדרך והכוון) המזהמת הגדולה מכולם שאינה חתומה על אמנת קיוטו, הגורמת לרבע מכל פליטת הזיהום בעולם, כלומר האחראית הישירה ל 25ֵ% מ”אפקט החממה” ולכל הנזקים המידיים והעתידיים שההתחממות גורמת ותגרום, הלא היא ארה”ב.

ריכוז מאמריו של אסף רוזנטל באתר הידען

דר' אסף רוזנטל מוביל/מדריך טיולים גאוגרפים באפריקה ובדרום אמריקה. לפרטים טל' 0505640309 / 086372298
או בדוא'ל

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~297561222~~~218&SiteName=hayadan