“מאה המושגים” של משרד החינוך נועדו להנחיל יותר יהדות מאשר הומניזם
יחיעם שורק
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/soreq100m.html
זה החל ב-1895 והסתיים ב-.1896 הרצל כתב ופירסם את “מדינת היהודים” כמצע ספרותי-רעיוני לפתרון עקת היהודים ומצוקתם במדינה משלהם, חופשית וריבונית. הרוב הדומיננטי של ההנהגה הציונית היו אז חילונים, חלקם אף אתאיסטים, והרצל ביקש להציג אופציה מדינית ופרגמטית להעדר הזיקה בין עם מפוזר לבין טריטוריה כלשהי. הרצל וחבריו-שותפיו, ואף אלה שהחזיקו בתיאוריות ציוניות אחרות, לא ביקשו ליצור חיבור בין הפתרונות הציוניים וההומניסטיים למורשת הדתית-היהודית; דווקא ההפרדה בין דת למדינה עמדה לנגד עיניהם.
שנים חלפו וקמה מדינת ישראל, אלא שמעייניה לא נותבו לחיבור הכמעט אמורפי בין ריבונות למורשת, בין לאומיות לדת. בשנים האחרונות חל “סוף סוף” השינוי ומאחוריו עומד משרד החינוך והתרבות.
משרד החינוך שם לו כמשימת היהלום שבכתר את העמקת המסורת היהודית ואת האתנוצנטריות בליבת מדורת השבט. בשם משימות מקודשות אלה נפסלו ספרי לימוד והוכרו רק אלה המצדיעים לקונסנסוס הלאומי (מה זה בכלל), הובלטו הטקסים המסורתיים הלאומיים בבתי הספר. הרצל, אגב, שלל את ניכוס הקדושה של ירושלים ותחתיה דיבר על אקסטריטוריאליות בין-דתית. ומשנת הלימודים הנוכחית גם מצטווים תלמידי חטיבות הביניים להוכיח בקיאות בקרוב למאה מושגים מתחום מורשת ושורשים.
לכאורה טרח המשרד לפצל את עשרות המונחים והמושגים בין שלוש כותרות-אב: מורשת יהודית, ציונות, דמוקרטיה ישראלית. למעשה, מדובר בהחדרת מושגי מורשת ומונחים יהודיים גרידא לא רק בשער “מורשת יהודית”, אלא גם בשער “ציונות” ואל בין קפלי “הדמוקרטיה הישראלית”, שמעצם טיבה מרוחקת מיסודות של דת ומסורת. שיטת ישראבלוף ידועה, שראשיתה בשמחה לאיד של הונאת הפריץ והעולם כולו ואחריתה ברמייה עצמית, פועלת כאן במלוא הקיטור.
דוגמאות? בבקשה. ניכנס בין שעריו של הנושא הראשון – “מורשת יהודית” – ונשאל את עצמנו מדוע הוא זכה ב-35 מושגים, שכל אחד מהם זוכה להתייחסות מיוחדת, בעוד נושא הדמוקרטיה מדדה מאחור עם 26 מושגים? מדוע מוגדר המושג הראשון “הלוח העברי”, כשידוע, היסטורית, שהחודשים הם בבליים – החודשים העבריים חבויים בין פסוקי התנ”ך ובכתובת ארכיאולוגית; ממתי מושגים כמו “מכבים” – יש לומר מקבים, אך זה לא יתאים ל”מי כמוך באלים יהוה” – “מעוז צור”, “תענית אסתר”, “משלוח מנות”, “מתנות לאביונים”, חוסים תחת קורת “חגים לאומיים”? האם ממה שנכלל תחת הכותרת “ימי אבל וצומות” ילמדו הילדים כי חורבן בית ראשון נגרם עקב מרדנות מטופשת, רוויה גחמות אישיות של פוליטיקאים? האם מישהו יכרוך את המושג “ברית מילה” בסבל הטראומטי הנגרם לתינוק? ומאימתי “כיבוד מורים”, כערך, משתייך למורשת היהודית?
האם ל”יציאת מצרים” ו”מעמד הר סיני” יש תשתית היסטורית – שהרי מורשת יצוקה מדיסציפלינה היסטוריוסופית, אלא אם כן ישתנה השער הנידון ותחת “מורשת יהודית” תופיע הכותרת “יהדות” או “אמונה יהודית”? האם יובהר לתינוקות בית רבן שהאנוסים לא היו בדיוק נר-דפים בשל רצונם לקיים את הדת היהודית, אלא, במקרים רבים, מטעמים פרגמטיים-רווחיים?
שאלות נוספות טורדות את המנוחה בכותרת “דמוקרטיה ישראלית”: כיצד אפשר להבהיר את המושג “מדינה יהודית ודמוקרטית” כאשר יש בו סתירה, וכיצד קודמת היהדות לדמוקרטיה. האם המושג “מגילת העצמאות” ינותח כראוי, דהיינו, שוויון זכויות מלא לערבים הישראלים, ומדוע מושגים מתחום המורשת חדרו לשער זה (חוק השבות, סטטוס קוו, אדם נברא בצלם, ועוד).
מבחר המושגים נועד איפוא להנחיל יותר יהדות מאשר הומניזם. הרבה ממונחיו מעוררים שאלות ותהיות. ובכלל: האם ממחזר משרד החינוך את שיטות הלימוד בחדר, שיטות של שינון ודקלום, ודוחק לשוליים את ליבת החינוך – את הספקות והשאלות-הדילמות?
ד”ר שורק הוא היסטוריון ומרצה במכללת בית ברל
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~667653617~~~185&SiteName=hayadan
