הגרגרן, ככל הנראה בעל החיים הנחוש ביותר בטבע, הוא גם הטורף היחיד שמגלה דאגה אבהית
ג'ים רובינס, ניו יורק טיימס, הארץ, חדשות וואלה!
גרגרן. חוקר תיעד גרגרן השוקל כ-16 ק”ג, שגרר יעל לאורך כמה קילומטרים וחצה עמו כביש ראשי
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/wolverine210405.html
עם רדת החשיכה עומדים ארבעה ביולוגים ומאירים בפנסיהם על גרגרן (Wolverine) חסר הכרה ששוכב על גבו. הם בודקים את המשדר שמושתל בבטנו ומתקינים משדר גדול יותר בקולר שמחובר לצווארו השרירי. אחר כך הם מזריקים לו חומר שמבטל את השפעת החומר שהרדים אותו ומניחים אותו בתוך מלכודת. כשעה לאחר מכן, כשיפתחו את מכסה המלכודת, הוא ייצא החוצה וירוץ אל היער.
מיקומו של הגרגרן – הידוע בכינוי M-1 – מתעדכן מדי שעתיים באמצעות מערכת ג'י-פי-אס ונרשם בקולר. כמה שבועות לאחר מכן הגרגרן נתפס והחוקרים מעבירים את הנתונים על מסעותיו מהקולר למחשב נייד. הממצאים עולים בקנה אחד עם הנתונים שהחוקרים אספו במשך שלוש שנים. הגרגרנים, מתברר, הם חיות שנמצאות כל הזמן בתנועה.
“סימן ההיכר של הגרגרן הוא הצורך לנוע ללא הפסקה, שאינו יודע שובע”, אמר ד”ר ג'ף קופלנד, החוקר הראשי בפרויקט,
ביולוג שעובד בתחנת המחקר של רשות היערות הפדרלית בהרי הרוקי. “אני לא מכיר שום חיה אחרת שנעה כל כך הרבה מדי יום”.
הגרגרן, הדומה לדוב קטן, ידוע בכוחו ובאכזריותו. “תארו לעצמכם סמור”, כתב בשנת 1909 חוקר הטבע ארנסט סטון תומפסון. “רובנו יכולים לעשות זאת, מאחר שפגשנו את השד ההרסני הזה, את אותו סמל של טבח וקטל, חיה שאינה זקוקה לשינה וגם אינה מתעייפת לעולם. תארו לעצמכם את גוש הפרווה השטני הזה, הכפילו אותו פי 50, ותקבלו את הגרגרן”.
הביולוג האוסטרי פטר קרוט, שגידל גרגרנים וכתב עליהם בספרו “השד מהצפון”, אמר כי אחת החיות שלו, נקבת גרגרן ששמה רוזה, נלכדה פעם במלכודת רגל. אף על פי כן, היא המשיכה לנוע כשהיא מחזיקה בין שיניה את מלכודת הפלדה, ואחרי כמה שבועות התמוטטה על מפתן דלתו.
ג'ון קרבס, ביולוג מקולומביה הבריטית שחקר את הגרגרנים במשך שבע שנים וכותב כעת את מחקרו, אמר כי בשנות ה-30 נהגו גרגרנים לכרסם מחסן עץ ליד בקתה בהרים ולהוציא ממנו נתחי בשר שנאגרו בו. הציידים הניחו מלכודות רגל. באחד הימים הפתיע צייד את אחד הגרגרנים בשעת מעשה. שלוש מרגליו היו תפוסות במלכודות, אך הדבר לא מנע ממנו לנסות לגרור גופת בעל חיים שהיתה מאוחסנת במקום.
לפי אחת האגדות שנקשרו בבעל החיים, גרגרן אחד יכול לגרור לבדו גווייה של צבי אמריקאי. קרבס תיעד גרגרן השוקל כ-16 קילוגרם, שגרר יעל לאורך כמה קילומטרים ובין השאר חצה עמו כביש ראשי. “נחושים”, אמר קרבס, “זאת הדרך הטובה ביותר לתאר אותם”.
על פי המחקר החדש, הגרגרן נע במהירות של כשמונה קמ”ש ללא קשר לאופי השטח. כפותיו הרחבות משמשות נעלי שלג טבעיות, והוא מדלג בקלילות על פני הרים מכוסי שלג המתנשאים לגובה של 3,000 מטרים. לפעמים הוא גומא 40 קילומטר ביום ולמחרת עושה את אותו מרחק בדרך חזרה. הטריטוריה של כל זכר משתרעת על פני כ-1,300 קמ”ר, שטח השווה בגודלו לטריטוריה של דוב גריזלי, הגדול ממנו פי עשרה.
הזכר מכסה טריטוריה כל כך גדולה כדי להזדווג עם שלוש או ארבע נקבות, לנבור בערימות שלג שנוצרו כתוצאה ממפולות, שבהן הוא מחפש גוויות של צבאים או יעלים שנהרגו, לצוד סנאים או רמשים ולחפש פירות יער. “הדברים שהוא נזקק להם כדי להתקיים מפוזרים על פני שטח נרחב מאוד”, אמר ד”ר קופלנד.
הגרגרן, שדומה מאוד לשד הטסמני (אך אינו קרוב משפחה שלו), ידוע באומץ לבו הרב. “נראה שהגרגרן יכול להתמודד מול כל טורף אחר”, אמר קופלנד. אולם הוא נלחם רק לעתים נדירות משום ש”הוא מצליח להימנע בעורמה כמעט מכל עימות”.
הגרגרנים מתגלים גם כמי שמנהלים חיי משפחה שאינם אופייניים לטורפים. ישנם, למשל, זכרים הממתינים מחוץ למלכודת לבת זוגם הלכודה. יתרה מכך, זאת הדוגמה הידועה היחידה אצל טורפים למערכת יחסים הדוקה בין פרטים צעירים ובין אביהם.
לדברי ד”ר קופלנד, בשנות ה-90 הוא לכד באיידהו פעם אחר פעם נקבת גרגרן צעירה שנקראה 203. היא לא יכלה לשרוד לבדה וניזונה מבשר שהונח במלכודות. באחד הימים התקשר אליו אחד מעמיתיו ואמר, “אתה לא תאמין, אבל 203 הקטנה נמצאת עם סוקס”.
סוקס, שנקרא כך בשל ארבע רגליו הלבנות, היה הפטריארך של כל הגרגרנים באזור, וככל הנראה אביה של 203 .203 היתה שוהה בחברתו במשך יומיים או שלושה, נעלמת ושוב חוזרת ליומיים-שלושה. “אני חושב שהוא לימד אותה כיצד לשרוד”, אמר קופלנד. “זה מצביע על דאגה אבהית, דבר שאינו ידוע בקרב טורפים. אבל יש בכך היגיון: אם הגרגרן משפר את כישורי ההישרדות של הצאצא שלו, גדלים הסיכויים שהגנים שלו יעברו הלאה”.
ידען האבולוציה – יונקים
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~140015068~~~195&SiteName=hayadan
