בישראל נותרו רק שמונה נמרים

צפריר רינת, הארץ (באדיבןץ וואלה!)

הנמרה שלומציון בעין גדי. לא ברור אם צאצאיה בריאים לחלוטין (צילום ארכיון: עופרי שמש)

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/israelitigers.html

מחקר חדש מגלה שאוכלוסיית הנמרים בישראל קטנה יותר ממה שסברו החוקרים עד עתה. ההזדווגות בתוך המשפחה, המגבירה את הסיכון למחלות, מפחיתה את סיכוי הנמרים לשרוד

בסינמטק תל אביב הוקרן באחרונה הסרט התיעודי “הנמר האחרון”, שבו עוקבים הבמאי ישרי הלפרין והזואולוג חיים ברגר אחר עקבות הנמר היחידי שנותר, להערכתם, באזור מדבר יהודה. הגדרת הנמר כ”אחרון” היתה מוגזמת אמנם, אך לא רחוקה מהמציאות – כפי שמתברר מעבודת מחקר חדשה שנעשתה באוניברסיטת תל אביב. על פי המחקר, במדבר יהודה נותרו שני נמרים, ובסך הכל חיים בישראל כשמונה נמרים. המספר נמוך מהערכות קודמות, ומגביר את החשש שלאורך זמן לא יוכלו הנמרים לשרוד בישראל.

המחקר על האומדן של גודל אוכלוסיית הנמרים בישראל נעשה בידי ענבר פרז, במסגרת לימודיה לתואר שני במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הוא אמור לספק לרשות הטבע והגנים מידע שיסייע לה בצעדים לשימור הנמרים, שנמצאים כבר שנים בסכנת הכחדה.

מעקב באמצעות מחקר גנטי של גללים

בניגוד למחקרים קודמים על נמרים בישראל ובעולם, פרז לא עקבה אחר הנמרים עצמם או לכדה אותם והצמידה לגופם משדרים. שיטות אלה מוגדרות פולשניות ועלולות להפריע לנמר, שרגיל לחיות בבדידות (הוא בא במגע רק עם נקבות בזמן החיזור) ולשמור על מרחק בטוח מבני אדם. ואולם, אף שפרז עצמה מעידה שלא הצליחה לראות אף נמר בעת המחקר, היא הצליחה לאסוף מידע על מספרם, מינם ואזורי המחיה שלהם.

פרז הסתייעה בשיטת מעקב המבוססת על איסוף מידע גנטי על הנמרים. בסיוע פקחים של רשות הטבע והגנים היא אספה גללים של נמרים במדבר יהודה ובנגב, ולאחר מכן ניתחה את החומר הגנטי (דנ”א) שהיה בגללים, במעבדה של הד”ר עפר מוקדי באוניברסיטת תל אביב. ניתוח זה איפשר לה להבחין בין פרטים שונים של נמרים וסיפק לה מידע על מינם.

ניתוח המידע, שהתבסס על 54 דגימות דנ”א מאתרים שונים, הוביל למסקנה שכיום חיים במדבר יהודה ובנגב שלוש נקבות וחמישה זכרים. לדברי המנחה של פרז, הד”ר אלי גפן, המספר אינו ודאי, מכיוון שהניתוח התבסס גם על הערכה סטטיסטית. כמו כן, הוא מסביר כי קשה להבדיל בין נמרים שונים, באוכלוסייה שבה שורר דמיון גנטי רב בין הפרטים. עם זאת, אמר גפן, זהו האומדן הטוב ביותר שנעשה עד היום – בעיקר בהשוואה למחקרים שבהם נעשה מעקב רק אחר חלק מהנמרים. “השימוש בשיטה זו בעתיד יאפשר גם לדעת אם חלה ירידה או עלייה באוכלוסיית הנמרים”, הוסיף.

על פי המחקר, במדבר יהודה חיים זכר ונקבה, שהם צאצאי הנמרות המפורסמות שלומציון ובבתא. הזכר, חריטון, נכנס פעמיים בתקופה האחרונה לשטח קיבוץ עין גדי. באחד המקרים נראה כשהוא נושא בפיו חתול-בית שטרף.

כ-150 נמרים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון

שטחי המחיה של הנמרים גדולים מאוד ומשתרעים על מאות קילומטרים רבועים. בעת החיזור משוטט הזכר על פני מרחקים גדולים. ואכן, גם מהמחקר עולה שככל הנראה יש מעבר של נמרים מאזור לאזור: התגלה דמיון גנטי רב בין שני הנמרים ממדבר יהודה ואחד הנמרים בנגב.

הנמרים שחיים בישראל הם מתת-מין שהיה נפוץ בעבר בשטח שבין הנגב וסיני לחצי האי ערב. לאורך השנים האדם צד מספר גדול של נמרים ופגע בבתי הגידול שלהם. על פי ההערכה, נותרו כיום בחצי האי ערב (תימן, סעודיה ועומאן) פחות מ-100 נמרים; בארצות אחרות באזור, ובהן ישראל, נותרו לפי ההערכה פחות מ-50.

האומדן הנוכחי של פרז נמוך יותר מהערכה קודמת של אוכלוסיית הנמרים בישראל. בהערכה הקודמת, שאותה עשה הזואולוג יותם תמנה על סמך מעקב אחר נמרים ב-1990-1986, נאמד מספרם בישראל ב-20-10.

מרכזי הרבייה במפרץ יסייעו אולי בעיתות שלום

ככל שאוכלוסיות הנמרים קטנות ומבודדות יותר גוברת סכנת הכחדתן, מכיוון שהן מאבדות מהשונות הגנטית שיש באוכלוסיות גדולות. הדבר מגביר את רגישות הנמרים למחלות זיהומיות, ופוגע במידת ההצלחה ברבייה. הבדיקה הגנטית במחקר הנוכחי הוכיחה את קיומן של הזדווגיות בין קרובי משפחה בקרב הנמרים בישראל – המגבירות את הסיכון לפגיעות גופניות או לנזקים לכושר הרבייה. מכיוון שפרז לא לכדה נמרים, לא ידוע אם אכן יש נמרים הסובלים מליקויים אלה.

פרסומתכדי לאפשר לנמרים להתאושש, יש להגביר את השונות הגנטית. אחת השיטות להגברת השונות היא הבאת נמרים מאותו תת-מין לישראל ושחרורם בטבע. ואולם, כפי שמציינת פרז במחקר, כיום נותרו מעט מאוד נמרים מתת-מין זה ולכן קשה יהיה למצוא מועמדים לשחרור בישראל.

באיחוד האמירויות ובעומאן הוקמו אמנם גרעיני רבייה של נמרים כדי לאפשר השבה לטבע בעתיד. ואולם כל עוד אין לישראל יחסים מלאים עם מדינות אלה, אי אפשר יהיה להיעזר בהן להצלת הנמר הישראלי. גם אם אפשר יהיה לעשות זאת בעתיד, עדיין מדובר בסיכויי הצלחה נמוכים. פרז מציינת שבהשבות של חיות בר מהשבי לטבע יש 38% הצלחה, ובמקרה של טורפים גדולים כמו נמרים – שיעורי ההצלחה נמוכים הרבה יותר.

ידען בעלי חיים בסכנת הכחדה
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~747881621~~~32&SiteName=hayadan