הסרט “סרניטי” סובל מכל הצרות שהורישה לו סדרת האם הטלוויזיונית “פיירפליי”. הוא אינטליגנטי, הוא מקורי, הוא מבויים ומשוחק היטב, אה כן – והקהל האמריקני לא ממש אוהב אותו.
זיו קיטרו, ISF
ארה”ב, 2005. בימאי: ג'וס ווידון; תסריט: ג'וס ווידון, מבוסס על הסדרה פיירפליי אותה יצר; שחקנים: נ'תן פיליון, ג'ינה טורס, אלן תדיק, מורנה באקרין, אדם בולדווין, ג'וול סטייט, שון מור, סאמר גלאו, רון גלאס, צ'יוויטל איופור.
המתח באולם היה בשיא דקות ספורות לפני הקרנת הבכורה לסרט שקיבל את הכינוי “סרט מעריצים” זאת משום ש”סרניטי”, יצירתו הקולנועית של ג'וס וודון, קרמה עור וגידים לאחר שביטול סדרת האם “פיירפלי” יצרה לחץ שלא נראה כמותו מצד מעריצים להשלים את הסיפור.
“מערבון בחלל ויש גם זונה” כך כינה ג'וס וודון את הסדרה שלו ומהרגע שהיא יצאה לאור העולם השתנה זה ללא שוב.
כאשר פיירפלי יצאה אל המסכים היא סבלה מבעיות תקציב, אולפנים שנראה כאילו הם מנסים לחבל בכוח ברעיון ע”י הקרנת פרקים שלא בסדר הנכון ותחרות קשה מאוד על משבצת השידור מול סדרות מדע בדיוני אחרות. בסופו של דבר הובילו כל הקשיים הללו לקריסתה בטרם עת של מה שנראה בזמנו כסדרה בעלת פוטנציאל סיפורי אדיר שהביאה משב רוח רענן אל הסוגה הישנה והמוכרת, וזאת בזכות תשומת לב לדמויות, דיאלוגים שנונים, הומור וחוש דרמה מפותח.
“פייפלי” כמובן, היא לא יצירתו הראשונה של ג'וס ווידון. הבמאי/יוצר הצעיר כבר הוכיח את עצמו עם הסדרות “באפי קוטלת הערפדים” וסדרת הבת “אנג'ל”, שצברו גרעין קשה ועבה של מעריצים ברחבי העולם.
בזכות אותם מעריצים ובזכות שמו המוכר לא רק בטלוויזיה אלא גם בתעשיית הקולנוע (ווידון עומד להיות הבמאי של הסרט “אשת חיל” {Wonder woman}, כתב את התסריט לנוסע השמיני 4, לטיטן איי.אי ולצעצוע של סיפור) ובתעשיית הקומיקס, הצליח ווידון לגייס את התקציב הנדרש להרים סרט קולנוע בקנה מידה עולמי.
התוצאה, כפי שנראה, מוכיחה שכאשר הלב במקום הנכון דברים מצליחים.
הסרט “סרניטי”, חשוב לציין, עומד בפני עצמו. אין צורך להכיר את הדמויות או את הסדרה קודם שצופים בו. בפתיח בן דקות ספורות מוסברת ההיסטוריה של כדור הארץ וההתיישבות החללית בצורה אינפורמטיבית ומהנה, אשר פותחת עבור קהל הצופים את הדרך להיכנס לסיפור מהנה, מלא בשנינויות והומור ג'וסיים מוכרים ודמויות ססגוניות ונפלאות.
כמה מאות אל תוך העתיד, כדור הארץ כבר לא יכול לתמוך בכמות בני האדם החיים עליו. בני אדם עוזבים ויוצאים אל הכוכבים בניסיון למצוא בית חדש ולאחר מסע ארוך הם מוצאים מערכת שמש חדשה ובה לא פחות משלושים עולמות מתאימים ליישוב, כוכבים וירחים.
תהליך של התאמה עובר על הכוכבים הללו כדי שיוכלו לספק לבני האדם את כל מה שהם צריכים כדי להתקיים. הכוכבים במרכז הופכים להיות סמל לתרבות ולפוטנציאל האנושי בעוד עולמות השוליים נותרים במבנה מפותח פחות המזכיר את המערב הפרוע.
במלחמה שמתפתחת בין “הברית” לבין עולמות השוליים מפסידים אלו האחרונים אך אחיזתה של הברית בעולמות עדיין שברירית.
במיוחד כאשר סוד שעלול להביא לחורבנה המוחלט של “הברית” מאיים להתגלות.
אל הזירה נכנסת חללית תובלה מדגם “פיירפליי” (Firefly) הנושאת את השם “סרניטי” (Serenity) וצוותה הכולל את הקפטן מל והסגנית זואי, הטייס וואש הנשק ג'יין, אשת התחזוקה והמנועים קיילי ושני נוסעים שסיפורם מוצג בתחילת הסרט סיימון, הרופא, וריבר, נערה הסובלת מהפרעות נפשיות עקב ניסויים שנעשו בה ע”י כוחות הברית.
סרניטי, בניגוד לשמה (שלווה באנגלית) אינה מקום של מרגוע. בעת שהם נלחמים על חייהם ומנסים להקדים את הברית בכמה צעדים שרק ניתן, הולכים חייהם של אנשי הצוות ומסתבכים כאשר ריבר מציגה יכולות קרביות מעבר לנורמאלי המושכות אליהם את תשומת הלב ממנה ניסו להתחמק במהלך החודשים האחרונים. תשומת לב זו מתגשמת בדמותו של סוכן שמעבר לשמו ולעובדה שהוא יעשה הכל כדי להשלים את משימתו וללכוד את ריבר אנחנו לא יודעים עליו דבר.
סיפור של קונספירציה ומרדף אינו חדש אך ג'וס ווידון מצליח ליצור ביצוע מרשים ומפתיע כשלעזרתו עומד צוות השחקנים שעבדו יחד כבר בסדרה, כולם פועלים בדינאמיקה קבוצתית מדהימה שגורמת לצופה להאמין שמדובר באנשים אמיתיים בעלי היסטוריה משותפת ודאגה אמיתית האחד לשני ולספינתם.
השימוש באפקטים מיוחדים מתון ומשמש ככלי להשלמת האשליה של חיים בעתיד מבלי להעמיס על חושיו של הצופה ולהטביע אותו בעודף גירוי חושי. כמובן שלאור העובדה שאין פעלולי מצלמה ואפקטים ממוחשבים לא נותר ליוצר אלא להתאמץ וליצור סיפור אמין ודיאלוגים מושכים ובכך ווידון מצליח, כאילו ללא מאמץ.
כאשר צופים בסרט ניתן לחשוד שלבמאי יש יכולת אל טבעית להחליט מה תהייה תגובת הקהל בכל רגע נתון. אנשים צוחקים כאשר הוא רוצה, מתרגשים כאשר הוא בוחר, יושבים על קצה הכסא אם זו החלטתו ובוכים אם רק מתחשק לו.
בעוד שברוב הסרטים אנו רגילים לגיבור אחד או שניים כאן מוצגות לנו כעשר דמויות, לכולם סיפורים מעניינים וכולם מקבלים תשומת לב ויוצרים הזדהות בקהל.
המעורבות הרגשית של הצופים גדולה מאוד ומאפשרת לבמאי לשחק ולערוך מניפולציות רגשיות ומנטאליות אליהם מגיבים לא רק חובבי הסדרה שגדשו את האולם אלא גם צופים אקראיים שההמולה סביב הסרט הובילה אותם אליו.
נוסיף לכך ש”סרניטי” הוא סיפור שעומד בפני עצמו ומספק לקהל צופים חדש את כל מה שצריך כדי ליהנות מעלילה ובאותו הזמן לא משעמם את צופי הסדרה ואף מצליח להעניק להם תחושה של סגירת מעגל תוך כדי מענה על שאלות רבות שנותרו פתוחות עם ביטולה של הסדרה.
כאשר משקללים את כל העובדות הללו יחד, אין זה מפתיע לגלות שאנשים יצאו עם עיניים נוצצות וחיוך של עונג צרוף מהסרט כאשר הדבר היחיד שהבדיל בין מעריצים ותיקים למעריצים חדשים היה משפט אותו ניתן היה לשמוע ויהיה זה 'חייבים לראות הסדרה הזו שוב' או 'חייבים להשיג את הסדרה הזו ולצפות בה' בהתאמה.
כל אלו גורמים לכותב שורות אלו צער רב על כישלונו של הסרט בקופות בארה”ב (הסרט לא יעבור את קו 25 מליוני הדולרים בהכנסותיו) כך שכל שנותר הוא לקוות שבעתיד הרחוק נזכה אולי בכל זאת לראות את שיבתה של “פיירפלי” אל מסך הטלוויזיה.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~349297916~~~73&SiteName=hayadan
