את מחיר הנוצות הססגוניות של הזכרים משלמת האוכלוסייה כולה

אוכלוסיות בעלי חיים שכוללות זכרים ראוותניים נמצאות בסיכון גבוה יותר להכחדה מקומית

טווס. ייתכן שישנה ירידה במגוון הגנטי כאשר רוב הנקבות מזדווגות עם קומץ של זכרים מושכים

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/pickoq1.html

לראוותנות יש מחיר, לפחות בעולמן של הציפורים. במשך עשרות שנים ביולוגים שיערו שהנוצות הצעקניות של הזכרים במינים רבים של ציפורים גובות מחיר כלשהו. לפי ההסבר המקובל לאבולוציה של הנוצות הססגוניות, הזכר הראוותני מסמן לנקבות, באופן שאינו ניתן לזיוף, שהוא בריא. ולפי שורה ארוכה של מחקרים, חייהם של זכרים ראוותניים הם אכן מסוכנים יותר וקצרים יותר.

אלא שעל פי מחקר חדש, שפורסם בכתב העת “Academy of Sciences, “Proceedings of the National לא רק הזכרים משלמים את מחיר התצוגה המפוארת. נראה שאוכלוסיות שכוללות זכרים ראוותנים נמצאות בסיכון גבוה יותר להכחדה מקומית מאשר קבוצות שבהן הזכרים צנועים יותר.

פול דוהרטי מאוניברסיטת מדינת קולורדו ועמיתיו חקרו את השינויים שחלו באוכלוסיות ציפורים בארצות הברית ובדרום קנדה במשך כ-21 שנה, מ-1975 עד .1996 הם השתמשו במידע מ”סקר הרבייה של ציפורים בצפון אמריקה” (BBS), הנערך מדי שנה על ידי צבא של צפרים מתנדבים, הנוסעים לאורך מסלולים הנקבעים מראש, עוצרים בנקודות מסוימות ומתעדים את כל מיני הציפורים שהם מצליחים לאתר.

דוהרטי וצוותו בדקו את המידע שהתקבל בסקר BBS כדי לברר אילו שינויים חלו באוכלוסיות של מינים מסוימים במשך השנים. הם בחרו 153 מינים, שבהם לזכרים ולנקבות יש נוצות בצבעים שונים (במקרים כאלה הזכרים הם תמיד המין הססגוני יותר); ו-185 מינים שבהם נוצות הזכרים והנקבות זהות – לפחות לעין אנושית.

משקיפי ה-BBS מתעדים את המידע הנגלה לעיניהם בכל אתר במשך שלוש דקות בלבד, והעדרו-לכאורה של מין ציפורים מסוים מאותו אתר בפרק זמן מצומצם זה, אין פירושו שהציפור אינה נמצאת במקום. ייתכן גם שהציפורים הצבעוניות קלות יותר לאיתור מאשר הציפורים הפחות זוהרות. צריך איפוא להשתמש בשיטות סטטיסטיות כדי לתקן את העיוותים ולהעריך במדויק באיזו תדירות מעיד ההעדר המדווח של מין ציפורים מסוים על העדר אמיתי.

לאחר השיקלול הסטטיסטי, התברר לחוקרים שהסיכון להכחדתן של אוכלוסיות ממיני ציפורים שבהם הזכרים ססגוניים גבוה ב-%23 מזה של אוכלוסיות ממינים צנועים יותר. הסיבה לכך עדיין לא ברורה. העובדה שהזכרים הססגוניים נמצאים בסכנה כפרטים לא חייבת לפגוע בסיכויי ההישרדות של האוכלוסייה כולה – בעיקר כי התרומה של הזכר לגידול הצאצאים היא מועטה, כפי שקורה לעתים קרובות בציפורים מסוג זה, שבהן יש הבדל צורני בין שני המינים. אחת האפשרויות היא שהירידה במגוון הגנטי, המתרחשת כאשר רוב הנקבות מזדווגות עם קומץ של זכרים מושכים, פירושה שהאוכלוסייה כולה נעשית פגיעה יותר למחלות.

הבשורה הטובה מבחינת הציפורים היא שההכחדה המקומית שנגרמת באופן כזה היא בדרך כלל זמנית. נישות אקולוגיות שמתרוקנות בשל היכחדויות כאלה מתמלאות בבעלי חיים שמגיעים אליהן ממקומות אחרים. הבשורה הרעה, כך חושש דוהרטי, היא שככל שהסביבה הטבעית נעשית מפוצלת יותר בשל פעילות אנושית, תהליך השיקום עלול להתעכב. נוצות משעממות עשויות, אם כן, להתברר כתגובה הולמת להתערבות אנושית.

אקונומיסט

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~500870496~~~37&SiteName=hayadan