ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מבוססת על שיתופי-פעולה, על חילופי ידע וניסיון, על שוק גלובלי של רעיונות. כל פגיעה ביכולותיהם של מדענים לתקשר בחופשיות מעבר לגבולות מדיניים, תפגע גם ביכולותיהם לייצר ידע חדש, רעיונות חדשים ובסופו של דבר – גם טכנולוגיות חדשות * וזה עוד לפני האיום של סין לפלוש לטאיוואן
מי שמכיר אותי יודע שאני אופטימי מטבעי: אני אוהב לסקר התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות שיכולות לשפר את חיי כולנו. הפעם, אני רוצה לכתוב דווקא על התפתחות שלילית, עם פוטנציאל קטסטרופלי בסופה. ארצות-הברית הכריזה בשבוע האחרון מלחמה על סין – והראתה באותה נשימה את הדרך לעולם מפוצל, מפורז ומפורר. ואולי החמור מכל, המשמעות עלולה להיות שקצב התקדמות המדע והטכנולוגיה יואט, עם השלכות קשות עבור כולנו.
הכרזת המלחמה הגיעה במילים תמימות בהצהרה של הבית הלבן מעשרת הימים האחרונים. ממשל ביידן אסר לייצא לסין שבבים מוליכים-למחצה מסוגים שיכולים לספק לה יתרונות גדולים במיוחד בתחומי הכלכלה, התעשייה, הבריאות וכמובן – הביטחון[1].
מה המשמעות של הצעד הדרמטי הזה? במילותיו של ג’ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, הטכנולוגיות הללו –
“ייצרו משני-משחק בבריאות וברפואה, בבטחון תזונתי ובאנרגיה חופשית. נראה פריצות-דרך מרחיקות לכת ותעשיות חדשות שיקדמו את עושרנו. וכמובן, יכולות ביון וצבאיות חדשות שיעצבו את הביטחון הלאומי שלנו.”[2]
האמריקנים לא מעוניינים שלסינים יהיו את יכולות המחשוב שיאפשרו את כל השפע הזה. הם רוצים שהסינים יישארו מאחור – לא ברור כמה מאחור – בכל מה שנוגע למחשבי-על ולבינה מלאכותית. מדינות שלא יכולות לבצע מחקרים באמצעות הציוד הזה, יישארו מאחור בכל התחומים הללו. זה מה שהאמריקנים רוצים לעשות לסין.
אפשר להתווכח הרבה לגבי הצדק בהחלטה של ביידן, ולשאול האם באמת ראוי להטיל את הסנקציות על סין. אני לא רוצה להתמקד בשאלה הזו כאן, אלא במשמעויות של ההחלטה. אלו יהיו מאד שונות בהתאם לדרך בה סין מחליטה לקבל את המצב החדש: בנקיטת פעולה, או בשוויון-נפש.
הפעולה הברורה ביותר שסין יכולה לקבל היא לפלוש לטייוואן ולהשתלט על התשתיות ליצירת שבבים שבה. ה זו תהיה, בלי להגזים יותר מדי, ירייה ברגל של התעשייה בארצות-הברית. חברת ייצור השבבים המובילה בטייוואן היא TSMC, שמייצרת – שימו לב – תשעים אחוזים מהשבבים המתקדמים הנמצאים בשימוש בארצות-הברית. קראתם נכון, תשעים אחוזים[3]. וכל מה שסין צריכה לעשות כדי לסכור את הנהר הזה, הוא לשנע את כל הצבא שהיא מכינה ומשדרגת כבר יותר מעשור, למדינה קטנטנה שהיא גם כך לא מוכנה להכיר בעצמאותה.
רוצים לנחש איך ארצות-הברית תגיב במצב בו סין מאיימת על תשעים אחוזים מאספקת השבבים שלה?
עכשיו אתם מבינים למה כתבתי בתחילת הרשומה שמדובר בהתפתחות עם פוטנציאל קטסטרופלי בסופה.
אני רוצה להאמין שסין תפגין אורך-נשימה, תתמרמר בפומבי על הניסיון של ארצות-הברית להגיע ל- “הגמוניה מדעית-טכנולוגית” (כפי ששגרירות סין בוושינגטון כבר תיארה את המצב), אבל תשמור על הצבא שלה בין גבולותיה[4]. הצרה היא שאפילו ב- “תרחיש הטוב ביותר” הזה, עדיין המשמעות היא שאנו נכנסים לעידן חדש בו שלוש המעצמות – ארצות-הברית, סין ורוסיה – מנסות למנוע אחת מהשנייה להגיע להישגים מדעיים-טכנולוגיים, במקום לקדם אותם ביחד.
ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מבוססת על שיתופי-פעולה, על חילופי ידע וניסיון, על שוק גלובלי של רעיונות. לא פחות חשוב מזה, בימים אלו היא מבוססת גם על תשתיות מחשוב. המערב כבר הטיל סנקציות על השבבים שמועברים לרוסיה בעקבות המלחמה, והותיר אותה למעשה נטועה איפשהו בשנות התשעים המאוחרות. יכולותיה של רוסיה לקדם את המדע והטכנולוגיה בשטחה במצב הזה שואפות לאפס. עכשיו ארצות-הברית מנסה לעשות זאת גם לסין – ש- ‘קצת’ יותר גדולה ומתקדמת מרוסיה. גם אם סין לא תפלוש לטייוואן, היא תנסה לפגוע בארצות-הברית במגוון דרכים אחרות, כולל מתקפות סייבר. וכמובן שכל סיכוי לשיתופי-פעולה מדעיים-טכנולוגיים בין המעצמות יתמסמס לחלוטין.
אם זה מה שיקרה, הרי שקצב שיפור הטכנולוגיה ייפגע בהכרח. ולא, לא מדובר כאן במצב של מלחמה בו שני הצדדים מתחרים זה בזה ומשפרים את יכולותיהם במהירות. המלחמה הפעם היא על תשתיות, ובה כל צד ינסה לפגוע ביכולותיו של הצד השני לעשות שימוש ביכולות המחשוב שייתנו לו ייתרון. ובאופן כללי, כל פגיעה ביכולותיהם של מדענים לתקשר בחופשיות מעבר לגבולות מדיניים, תפגע גם ביכולותיהם לייצר ידע חדש, רעיונות חדשים ובסופו של דבר – גם טכנולוגיות חדשות.
למה זה כל-כך רע עבור כולנו? כי הטכנולוגיה הייתה אמורה להציל את כולנו.
כדי לעצור את משבר האקלים אנחנו צריכים טכנולוגיות לספיחת גזי חממה מהאטמוספירה והפיכתם לדלק, מזון ופלסטיק. אלו יפותחו באמצעות בינות מלאכותיות, מחשבי-על ומחשבים קוואנטיים שיעשו סימולציות כימיות מתקדמות.
כדי לעצור את מחלות הזקנה כמו טרשת עורקים, סרטן ואלצהיימר, אנחנו צריכים טכנולוגיות לסימולציה של הגוף ולעיצוב ננו-מכונות ותרופות חדשות.
כדי לוודא שהעולם יכול ליהנות ממזון זמין ובריא יותר, ממים מתוקים ומאנרגיה מתחדשת, אנחנו צריכים עוד שפע של המצאות – שכולן היו אמורות להגיע בעשורים הקרובים. כל עיכוב בהתפתחות הטכנולוגיה ייפגע, בסופו של דבר, בכולנו.
מה הפתרון? הנה הדרך בה תדעו שאני לא פוליטיקאי: אני אומר חד-משמעית, בביטחון עצמי מלא ובאמונה שלמה ש… אני לא בטוח. אף אחד לא יודע. כמו שכתבתי, אפשר להבין גם למה ארצות-הברית מנסה להגביל את הגישה של סין לטכנולוגיה שתשפר את יכולותיה הצבאיות. אבל קשה לי שלא להתאבל – להתאבל ממש – על כל צעד שיאט את התקדמות הטכנולוגיה ויפגע ברמה קרובה-לוודאות בכדור-הארץ ובסיכוי של כולנו להגיע לגיל 120-פלוס-פלוס בבריאות טובה.
אם יש לכם פתרון למצב, אתם מוזמנים להציע אותו בתגובות. יש לי הרגשה שלא רק שסין קשובה היטב לכל דיון בנושא, אלא שהיא גם תשמח לכל פתרון יצירתי. והעולם כולו ביחד איתה.
[1] https://www.reuters.com/technology/us-aims-hobble-chinas-chip-industry-with-sweeping-new-export-rules-2022-10-07/
[2] https://www.whitehouse.gov/briefing-room/speeches-remarks/2022/09/16/remarks-by-national-security-advisor-jake-sullivan-at-the-special-competitive-studies-project-global-emerging-technologies-summit/
[3] https://www.nytimes.com/2022/10/12/opinion/china-semiconductors-exports.html
[4] https://www.washingtonpost.com/technology/2022/10/07/china-high-tech-chips-restrictions/
עוד בנושא באתר הידען:
