ארה”ב וגרמניה בונות על-גבי מטוס ג'מבו טלסקופ חדיש לתצפיות אסטרונומיות מתקדמות
ד”ר נח ברוש
קוראים לה סופיה, אבל היא איננה בירת בולגריה, גם לא שמה של אשה – אלא ר”ת של “המצפה הסטרטוספירי לאסטרונומיה בתת-אדום” Stratospheric observatory for
(Infrared Astronomy).
כלי המחקר הזה בתחום האינפרה-אדום הרחוק, המפותח בידי ארה”ב וגרמניה במשותף, יהיה מבצעי בשנת 2003 ומתוכנן לפעול בחלל במשך כ-20 שנה.
האטמוספירה של כדור הארץ מאפשרת חישה מרחוק של גופים שמימיים בתחום מוגבל של הספקטרום. באזור האור הנראה, השמיים הם פחות או יותר שקופים – למעט עננים, אבק, ופיזור חלק מסויים של האור על-ידי מולקולות האוויר עצמן.
בתחומי אנרגיה גבוהה יותר – בעל-סגול ובקרני ,x האטמוספירה אטומה ותצפיות שמבקשים מדענים לערוך למעמקי החלל, חייבות להתבצע מחלליות.
לעבר תחומי אנרגיה נמוכה משל האור הנראה – התת-אדום והקרינה המילימטרית – מרכיבים שונים של האטמוספירה מגבילים את התצפיות. אלה הן בעיקר מולקולות של חומרים באטמוספירה – מים, פחמן דו-חמצני ועוד – החוסמים את הקרינה המגיעה אלינו מכוכבים רחוקים וגלקסיות.
כדי להתגבר על כל זה ולפתוח את תחומי הספקטרום הללו למחקר, יש צורך להעלות כלי-מחקר, כמו טלסקופ חלל, מעל לשכבות הגבוהות שמכילות את המולקולות המפריעות. הן מרוכזות בעיקר בקילומטרים הראשונים של שכבת האטמוספירה שמעלינו.
אפשרות אחת לעשות זאת היא באמצעות טלסקופ חלל – כמו “האבל” – אלא שמשימה זו יקרה מאד וגם מגבילה את טלסקופי המחקר לקוטר קטן יחסית. האפשרות השניה היא להציב טלסקופ במטוס מגביה- טוס. מטוס שכזה פעל כעשרים שנה. הוא היה הסבה צבאית של “בואינג “707(KC 135), בעל כנף עילי ונשא טלסקופ שקוטרו מטר אחד. המטוס נסק לגובה שבין 35 אלף ל-40 אלף רגל, לתצפיות בקרינה תת-אדומה. אלא שב-1996 החליטה נאס”א להוציאו מהשירות – ובימים אלה נשלמות ההכנות להפעלת המצפה המעופף הבא, המבוסס על מטוס גדול יותר – גירסה מוסבת של “בואינג” 747.
ארה”ב מספקת לפרוייקט את המטוס ומבצעת בו את השינויים המשמעותיים הנדרשים ואילו צוות מדענים גרמני בונה את הטלסקופ עצמו. כמו במטוס הקודם, גם ב”סופיה” יצפה הטלסקופ דרך פתח שבגוף המטוס. דרישה זאת מציבה אתגרים לא קטנים בפני המתכננים.
הבעיה העיקרית העומדת לפניהם: שמירה על יציבותו של הטלסקופ בעת התצפית הנעשית תוך כדי הטיסה בגובה כה רב. כפי שכל המשתמשים בתחבורה אווי רית יודעים, המטוסים אינם פלטפורמות יציבות כמו הסלעים שעליהם מציבים את הטלסקופים הקרקעיים. הדרישה העומדת בפני המתכננים האמריקנים והגרמנים היא יציבות מלאה כאשר תמונת הטלסקופ, עקב תנודה, תהיה ברמה של מחצית שניית-זווית.
במילים אחרות: צריך מיתקן שיאפשר להבחין בפרטים שגודלם כמטבע של שקל אחד, ממרחק של ארבעה ק”מ.
למטרה זו מופרד הטלסקופ מגוף המטוס ו”מרחף” על כריות נוזל. אלה מתקנות את מיקומו של הטלסקופ בכל רגע ורגע, כדי לפצות על ה”קפיצות” ורעידות המנוע של המטוס וגם סיבות אחרות.
הטלסקופ עצמו, שקוטרו 2.7 מטר “מציץ” מחוץ למטוס דרך פתח ענק הנשאר פתוח כל עת הטיסה.
“סופיה” מהווה פריצת דרך בתחום פלטפורמות המוטסות לצורך תצפיות אסטרונומיות, אבל
איננו מהווה פריצת דרך תעופתית. המטוס ויכולותיו הרבים, מבוססים על פלטפורמות תצפית צבאיות שארה”ב פיתחה כדי לעקוב אחר שיגור טילים בידי בריה”מ ומדינות אחרות וגם כדי לחקור חלליות במסלול סביב כדור הארץ ובמידת הצורך – לחסלן.
למרבה השמחה, השימושים הצבאיים-מלחמתיים הללו מיושמים עתה לשם קידום המדע.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~327839341~~~56&SiteName=hayadan
