החברה עומדת כעת בפני מספר גדל והולך של החלטות לגבי מערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיה. לדוגמה, האם אנו רוצים שצורכי כוח העבודה שלנו ימולאו על ידי אוטומציה, מהגרי עבודה או שיעור ילודה מוגבר?
מאת תהא רג’נדראן, פרופסור לפסיכולוגיה, הרובוטריום הלאומי, אוניברסיטת הריוט-וואט, בריטניה
ההפרדה החברתית שכפתה המגפה הובילה אותנו להסתמך על טכנולוגיה במידה שאולי לא דמיינו – מ- Teams ו- Zoom ועד לבנקאות מקוונת ואפליקציות סטטוס חיסונים.
כעת, החברה עומדת בפני מספר גדל והולך של החלטות לגבי מערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיה. לדוגמה, האם אנו רוצים שצורכי כוח העבודה שלנו ימולאו על ידי אוטומציה, מהגרי עבודה או שיעור ילודה מוגבר?
בשנים הקרובות נצטרך גם לאזן בין חדשנות טכנולוגית לרווחת האנשים – הן מבחינת העבודה שהם עושים והן מבחינת התמיכה החברתית שהם מקבלים.
ויש את שאלת האמון. מתי בני אדם צריכים לבטוח ברובוטים, ולהיפך, זו שאלה שצוות מולטי-דיסציפלינרי שהקמנו (Trust Node Team) חוקר כחלק ממרכז המערכות האוטונומיות האמינות של UKRI. אנו רוצים להבין טוב יותר אינטראקציות בין אדם לרובוט – בהתבסס על נטייתו של הפרט לבטוח באחרים, סוג הרובוט ואופי המשימה. פרויטקט זה ופרויקטים דומים לו, יכולים בסופו של דבר לעזור לתכנן רובוטים.
זו תקופה חשובה לדון בתפקידים שאנו רוצים שרובוטים ובינה מלאכותית יבצעו בעתיד המשותף שלנו – לפני שמתקבלות החלטות שעלולות להתברר כקשות לביטול. אחת הדרכים למסגר את הדיאלוג הזה היא לחשוב על התפקידים השונים שרובוטים יכולים למלא.
רובוטים כמשרתים שלנו
המילה “רובוט” הוטבעה לראשונה על ידי הסופר והמחזאי הצ’כי קארל צ’אפק, במחזה המדע הבדיוני שלו משנת 1920 Rossum’s Universal Robots. זה בא מן המילה “robota”, כלומר עבודת כפיים שגרתית ומייגעת. אטימולוגיה זו יוצאת מתוך הנחה שרובוטים קיימים כדי לבצע עבודה שבני אדם מעדיפים שלא לבצע. ולכן לא אמורהה להיות מחלוקת, למשל, בעדיפות לשימוש ברובוטים לתחזוקת תחנות כוח גרעיניות או תיקון חוות רוח ימיות.
עם זאת, כמה משימות שירות שהוקצו לרובוטים שנויות יותר במחלוקת, מכיוון שהן יכולות להיתפס כלקיחת עבודות מבני אדם.
לדוגמה, מחקרים מראים כי אנשים שאיבדו תנועה בגפיים העליונות שלהם יכולים להפיק תועלת מחבישה בסיוע רובוט. אבל אפשר לראות בכך אוטומציה של משימות שהאחיות מבצעות כיום. באותה מידה, היא עשויה לפנות זמן לאחיות ולעובדי הסיעוד – המגזרים הסובלים כיום במחסור רב בכוח אדם – להתמקד במשימות אחרות הדורשות קלט אנושי מתוחכם יותר.
דמויות סמכותיות
הסרט הדיסטופי “רובוקופ” מ-1987 דמיין את עתיד אכיפת החוק כאוטונומי, מופרט ומואצל לסייבורגים או רובוטים.
כיום, כמה מרכיבים של חזון זה אינם כה רחוקים: משטרת סן פרנסיסקו שקלה לפרוס רובוטים – אם כי תחת שליטה אנושית ישירה – כדי להרוג חשודים מסוכנים.
אבל הצבת רובוטים כדמויות המקבלות סמכות בנושאים של חיים ומוות דורשת שיקול דעת, שכן מחקרים הראו כי בני אדם עלולים לתת בהם אמון מוגזם.
בניסוי אחד, “רובוט אש” הוקצה לפנות אנשים מבניין במהלך שריפה מדומה. כל 26 המשתתפים עקבו בצייתנות אחר הרובוט, למרות שמחציתם ראו קודם לכן את הרובוט מתפקד בצורה גרועה במשימת ניווט.
רובוטים כבני לוויה שלנו
קשה לדמיין שחיבור אדם-רובוט יהיה בעל אותה איכות כמו בין בני אדם או עם חיית מחמד. עם זאת, רמות הולכות וגדלות של בדידות בחברה עשויות לגרום לכך שעבור אנשים מסוימים, בן לוויה לא אנושי עדיף על כלום.
הרובוט פארו הוא אחד הרובוטים הנלווים המצליחים ביותר מבחינה מסחרית עד כה – והוא נועד להיראות כמו כלב ים תינוק. עם זאת, מחקרים מראים שככל שרובוט נראה אנושי יותר, כך אנו סומכים עליו יותר.
עצירת רובוט
מחקר הראה גם כי אזורים שונים במוח מופעלים כאשר בני אדם מתקשרים עם אדם אחר או עם רובוט. זה מצביע על כך שהמוח שלנו עשוי לזהות אינטראקציות עם רובוט באופן שונה מאינטראקציות אנושיות.
יצירת בני לוויה רובוטיים שימושיים כרוכה ביחסי גומלין מורכבים של מדעי המחשב, הנדסה ופסיכולוגיה. חיית מחמד רובוטית עשויה להיות אידיאלית עבור מישהו שאינו מסוגל פיזית לקחת כלב לפעילות הגופנית שלו. היא יכולה גם לזהות נפילות ולהזכיר לחולה ליטול את התרופות שלהם.
עם זאת, האופן שבו אנו מתמודדים עם בידוד חברתי מעלה שאלות עבורנו כחברה. יש שיראו במאמצים “לפתור” בדידות באמצעות טכנולוגיה את הפתרון הלא נכון לבעיה נפוצה זו.
מה רובוטיקה ובינה מלאכותית יכולות ללמד אותנו?
מוזיקה היא מקור לתצפיות מעניינות על ההבדלים בין כישרונות אנושיים ורובוטיים. ביצוע טעויות כפי שבני אדם עושים כל הזמן, אבל רובוטים אולי לא, נראה מרכיב חיוני של יצירתיות.
מחקר של אדריאן האזרד ועמיתיו הציב פסנתרנים מקצועיים מול דיסקלבייר אוטונומי (פסנתר אוטומטי עם קלידים שנעים כאילו הוא מנוגן על ידי פסנתרן בלתי נראה). החוקרים גילו שבסופו של דבר הפסנתרנים עשו טעויות. אבל הם עשו זאת בדרכים שהיו מעניינות לבני אדם שהאזינו להופעה.
מושג זה של “כישלון אסתטי” יכול להיות מיושם גם על האופן שבו אנו חיים את חיינו. הוא מציע נרטיב נגדי רב עוצמה למסרים האידיאליסטיים והפרפקציוניסטיים שאנו מקבלים ללא הרף דרך הטלוויזיה והרשתות החברתיות – על כל דבר, החל ממראה חיצוני ועד קריירה ומערכות יחסים.
כמין, אנו מתקרבים לצמתים רבים, כולל כיצד להגיב לשינויי אקלים, עריכת גנים ותפקידם של רובוטיקה ובינה מלאכותית. עם זאת, דילמות אלה הן גם הזדמנויות. בינה מלאכותית ורובוטיקה יכולות לשקף את המאפיינים הפחות מושכים שלנו, כמו הטיות מגדריות וגזעיות. אבל הם יכולים גם לשחרר אותנו מעבודת פרך ולהבליט תכונות ייחודיות ומושכות, כמו היצירתיות שלנו.
אנחנו במושב הנהג כשזה מגיע למערכת היחסים שלנו עם רובוטים – שום דבר עדיין לא חקוק בסלע. אבל כדי לקבל החלטות מושכלות ומושכלות, עלינו ללמוד לשאול את השאלות הנכונות, החל ממה אנחנו בעצם רוצים שרובוטים יעשו עבורנו?
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
להרבה טכנולוגיות התנגדו מחשש שייקחו עבודה מבני אדם.
הטענה שנוצרו מקצועות חדשים לא מונעת את הפגיעה כי:
א. עובר זמן בין אובדן המקצועות הישנים ליצירת החדשים.
ב. המקצועות החדשים לא בהכרח זמינים לאוכלוסייה שאיבדה את הכנסתה כי ההכשרה והיכולות הנדרשות שונים.
בכל מקרה זה ויכוח סרק כי לי לפחות לא ידוע על מקרה שבו הטכנולוגיה עצרה. תמיד תהייה המדינה שתאפשר את הפיתוח. כנראה רוב המדינות אם לא כולן