אנו אוהבים אותך יולדת

הקמתה המחודשת של המועצה לדמוגרפיה מעירה שדים גזעניים ופמיניסטיים. האם הכוונה לגייס את הרחם היהודי לשירות המדינה ולמנוע הפלות? אם כן, מה עושות שם נציגות הנשים? אם הכוונה להיטיב עם היולדות, האם זה יחול גם על נשים ערביות? ובכלל, מה למדינה בחדר המיטות?

מרב סריג

ד”ר ברוך לוי: “מה כל הסיפור הזה של רחם בשימוש המדינה? אני לא מקבל את זה. המטרה שלנו שהמדינה תהיה מדינה יהודית, אבל מכאן עד פגיעה בחופש הפרט הדרך עוד ארוכה”

יום העצמאות '67 היה יומה הגדול של עמליה בן הרוש משיכון עמידר בקרית בנימין. היא ילדה את הילד העשרים שלה וזכתה למעמד של גיבורה לאומית. “אפרת”, העמותה לעידוד הילודה, העבירה לה ביום הברית של בנה המחאה על סך 50 לירות. 19 שנה לאחר מכן מצא סקר פריון שנערך במימון האו”ם כי נשים ישראליות בגילים39-22 רוצות ללדת 3.5 ילדים בממוצע, אבל בפועל יולדות רק. 2.6 כשנשאלו הנשים בסקר מה ישכנע אותן ללדת את הילד הנוסף הן ענו: מעונות יום, תנאי דיור נאותים, הטבות במס הכנסה וכדומה.

ממצאי דו”ח הפריון הובאו לפני המועצה הציבורית לדמוגרפיה, שחידשה באותה שנה, ,1986 את פעילותה, לראשונה מאז הוקמה לפני 35 שנה. המועצה ישבה על המדוכה וקיבלה שורת המלצות שנועדו לספק לנשים יהודיות את התנאים הנחוצים ללדת עוד ילדים. אלא שהימים נקפו, המועצה התפזרה, המלצותיה נשארו על הנייר, ומספר הקסם, 2.6 ילדים למשפחה יהודית, לא צמח.

עברו עוד 11 שנה ושר העבודה והרווחה בממשלת נתניהו, אלי ישי, החליט להקים מחדש את המועצה לדמוגרפיה. הוא הציב בראשה את השופטת בדימוס שרה פריש. שוב ישבה המועצה על המדוכה ושוב קיבלה שורת המלצות. עיקרן: להקים מערכת הסברה נגד הפלות, להדגיש את ההיבטים הלאומיים של הבעיה הדמוגרפית ולעודד את התדמית החיובית של משפחות מרובות ילדים. ההמלצות נתקלו בהתנגדות חריפה מצד שדולת הנשים, שנציגותיה טענו כי “נשים אינן רחם שנועד למטרות דמוגרפיות”. בכל מקרה, גם המלצות '97 לא מומשו ועם פרישתה של השופטת פריש הפסיקה המועצה לפעול.

עתה, בעקבות הגידול במספר העובדים הזרים בישראל, צמצום העלייה, דו”ח המועצה לביטחון שקבע כי בתוך 18 שנים לא יהיה עוד רוב יהודי בין הירדן לים, והנתון של 18 אלף הפלות בישראל בשנת ,2001 החליט שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי, להתמודד מחדש עם “האיום הדמוגרפי” וחידש את פעילותה של המועצה. בישיבת הפתיחה דיבר השר על “היופי שבמשפחה היהודית ברוכת הילדים” ואמר: “אנחנו הרוב בארץ הזאת ויש לנו כל הזכות לשמור על דמותנו ועל דמותה של המדינה היהודית ואף לשמר את העם היהודי”.

האיש שמונה להגשים את המסר היהודי הזה הוא היו”ר, ד”ר ברוך לוי, מומחה
למדיניות חברתית. “נצטרך לקחת את הסקר מ-1986 ולבדוק אם הוא עדיין
רלוונטי”, אומר לוי. “אם יתברר שהיום האוכלוסייה בכלל לא מוכנה להביא
ילד נוסף אז עבודת המועצה תהיה הרבה יותר קשה. אם נצליח לשמור על 2.6
או על 2.7 ילדים למשפחה אז אנחנו בסדר, מכיוון שגם ככה ישראל היא
היום המקום היחיד בעולם שיש בו ריבוי טבעי חיובי בקרב יהודים”.

רחם בשירות המדינה

המועצה לדמוגרפיה היא גוף מייעץ שאמור ללוות את פעילותו של המרכז
לדמוגרפיה במשרד העבודה והרווחה. השר הוא שקובע את הרכבה. מלבד היו”ר
חברים במועצה – בהתנדבות – עוד 35 אנשים, בהם דמוגרפים, אנשי חינוך
ועבודה סוציאלית, גינקולוגים, משפטנים, כלכלנים ונציגות של ארגוני
נשים. עם חברי המועצה נמנה גם יועצו של בניזרי לענייני ערבים, אל”מ
(מיל') גדעון עבאס, בן העדה הדרוזית – הלא יהודי היחיד במועצה.

המרכז לדמוגרפיה הוא גוף מחקרי קטן. תקציבו השנתי 100 אלף ש”ח
ומועסקים בו שני אנשים בלבד, שאחד מהם, המנהל רון צור, מסתייע
במזכירה במשרה חלקית. המרכז אמור לאסוף ולספק נתונים עובדתיים שיהוו
בסיס לדיוני המועצה. “מטרת המועצה הנוכחית היא לזהות עניינים בעלי
היבטים דמוגרפיים, לנתח אותם, לגבש המלצות ולהגיש אותן לשר בתוך
כשנה”, אומר ד”ר לוי. בין העניינים הרלוונטיים: מספרם של העובדים
הזרים, עליית לא יהודים מחבר המדינות ועידוד ילודה בקרב משפחות
חילוניות. השאלה שתצטרך להיבחן, אומר לוי, היא אם יש דרך לגרום
למשפחות האלה להביא ילד נוסף לעולם ואם כן, מהי. אצל החרדים והערבים,
לעומת זאת, הריבוי הטבעי גבוה ממילא ולדברי לוי אין צורך לעודד אצלם
את הילודה.

לא קשה להעריך כי בסופו של דבר יתמקדו המלצותיה של המועצה בהגברת
פריונה של האשה היהודייה. גם ח”כ יעל דיין, יו”ר הוועדה למעמד האשה
בכנסת, התרשמה כך ולכן כינסה לפני שבועיים ישיבת מיוחדת בעניין.
בישיבה נכחו מלבד דיין חברות הכנסת ענת מאור, נעמי חזן, זהבה גלאון
(מרצ) ומרינה סולודקין (ישראל בעלייה), יאיר פרץ (שאחרי כחמש דקות
עזב את הישיבה) ויצחק גאגולה (ש”ס), וגם רבים מחברי המועצה
לדמוגרפיה.

דיין מתנגדת בחריפות לפעילות המועצה. “מעמד האשה בחברה הישראלית היה
במשך שנים מעמד הרחם שלה”, היא אומרת. “תמיד הדגש היה על האשה –
היהודייה כמובן – כיולדת, כאילו רחם האשה הוא הפתרון לבעיות
הדמוגרפיות של ישראל, ובעקיפין, גם לבעיות הביטחוניות שלה. הגישה
הזאת, שמבקשת מהאשה לקבל החלטות משיקולים לאומיים, לא מקובלת עלי”.

ד”ר לוי דוחה מכל וכל את הטענות של דיין: “מה כל הסיפור הזה של רחם
בשימוש המדינה? אני לא מקבל את זה. המטרה שלנו היא שהמדינה תהיה
מדינה יהודית, זה נכון, אבל מכאן ועד פגיעה בחופש הפרט הדרך עוד
ארוכה מאוד. אנחנו בסך הכל נדאג לתת את התנאים הכי טובים לכל זוג
שיחליט להביא כמה ילדים שהוא רוצה לעולם, זה הכל. לא מדובר פה על
פקודות ולא על מאה לירות שיחולקו לילד העשירי, ולכן זה לא רחם להשכרה
ולא רחם בשירות המדינה ולא כל הדברים האלה שאני דוחה שוב ושוב”.

דיין: “לתת תמריצים לנשים כדי שירצו ללדת מבלי שיצטרכו להפסיק לעבוד,
זה משהו שיש לעשות בלי קשר לדמוגרפיה. צריך לעשות את זה מטעמים של
ניצול המשאב האנושי של נשים, ולא משיקולים פוליטיים. 30 שנה לפחות
עומד על סדר יומה של הכנסת חוק שנדחה בכל כנסת מחדש: השתתפות במעונות
יום ונקודות זיכוי למטפלות. אז מה, פתאום המועצה תמליץ והוא יעבור?
המועצה ב-'98 המליצה גם על תרומת ביציות להפריה חוץ גופית, אז מה? עד
היום לא הוכנה הצעת החוק הממשלתית, למרות שהכנו את החוק לקריאה
ראשונה לפני יותר משנה. בסוף, כשזה מגיע לדבר האמיתי, זה מס
שפתיים”.

חזית שנייה שפתחו חברות הכנסת היא מול נציגות ארגוני הנשים החברות
במועצה לדמוגרפיה. חברות הכנסת, ובראשן זהבה גלאון, חושבות שארגוני
הנשים, המייצגים גם אותן, אינם צריכים לשבת בוועדה שכל תכליתה הוא
גיוס הרחם היהודי למטרות לאומיות-פוליטיות. “זה מחפיר שנציגות של
ארגוני נשים יושבות במועצה הזאת”, אומרת גלאון, “משום שהן נותנות בכך
לגיטימציה לעצם קיומה. למרות מתק השפתיים, יש פה חדירה בוטה לחדר
המיטות במסווה אידיאולוגי. נותנים לנו תפקיד ולדני, כאילו המימוש
העצמי שלנו הוא רק דרך האימהות. איפה זה ייגמר? בהתחלה ידברו על
עידוד ילודה ואחר כך יספרו לנו איך הערבים ישתלטו עלינו ואחר כך
ידגישו שהפלות זה דבר פסול ומסוכן. המסר שהמועצה הזאת מעבירה לנשים
צעירות הוא שהן צריכות ללדת ועוד ניתן לזה גושפנקה של החלטת ממשלה.
יופי, זה לא מכשיר את השרץ. זה כשר, אבל מסריח”.

טליה לבני, יו”ר נעמ”ת וחברה במועצה, דוחה את הטענות: “תפקידה של
המועצה לדמוגרפיה הוא לעודד ילודה במדינת ישראל. יש סקטורים מעודדים
– החרדי והערבי, ואני יושבת במועצה הזאת כדי לקדם מגזר אחד, שהוא לא
סתם מגזר, אלא הוא השדרה המרכזית של מדינת ישראל, שהוא לא רק לא
מעודד אלא מקופח. אני מדברת על זוגות צעירים, חילונים, שרוצים משפחות
גדולות אבל לא יכולים להרשות זאת לעצמם, משום שהם רוצים לחיות ברמת
חיים נאותה ולגדל ילדים בתנאים נאותים. צריך לעודד את הציבור הזה
ולדאוג שאת הסכומים הגדולים יקבלו הילדים השלישי והרביעי, ולאו דווקא
החמישי ואילך, כפי שנעשה בקצבאות הילדים”.

מבחינתה של ליבני, מה שחשוב באמת זה שבסופו של דבר יינתנו התמריצים
הנכונים לנשים שרוצות לצאת לעבודה בלי לוותר על גידול ילדים. “אני
מודעת לכך שאלה דברים שצריך לעשות ממילא, אבל כרגע אין גוף אחר שדרכו
אני יכולה להשיג את הדברים החשובים האלה. ואם מהגוף הזה תצא החלטה על
סבסוד מעונות יום, אז זה הישג אדיר”.

על הטענות נגד “גיוס הרחם” אומרת לבני: “אני בכלל לא מבינה איך נשים
מדברות ככה. המדינה לא צריכה את הרחם שלנו, השאלה היא מה אנחנו רוצות
לעשות עם הרחם שלנו ואם אנחנו יכולות להרשות לעצמנו לעשות אתו מה
שאנחנו רוצות. כדי להשיג את מה שאנחנו רוצות צריך לרתום את המועצה,
ולא לדבר על רחם ועל גינקולוגיה. אם זוג צעיר רוצה יותר משני ילדים
וקשה לו, זה רחם בשירות המדינה? יש 15 אלף נשים שהן אמהות חד הוריות,
יש לי הזדמנות להשיג להן משהו, אז מה, שאוותר עליה בגלל שזה רחם
בשירות המדינה? אם אני לא אהיה שם ואפעיל את כל השפעתי כדי לדאוג
לאינטרסים של הציבור שלי, מי יהיה שם במקומי? ואולי אם אני לא אהיה
שם, יתפסו שם כיוון אחר לגמרי?”

גם חברה אחרת במועצה, יו”ר שדולת הנשים, רינה בר-טל, חושבת שעדיף
להשפיע מבפנים. “אני יודעת טוב מאוד למה בניזרי רוצה שאני אהיה שם”,
היא אומרת. “הוא חושב שאם ארגוני הנשים ישבו במועצה זה אומר שהן
שותפות להשקפת עולמו. מבחינתו זה צעד חכם מאוד. אני לא אתמם.
כפוליטיקאית, אני מבינה בדיוק מה עומד מאחורי זה. אבל זאת דרך אחת
להסתכל על הדברים. דרך אחרת היא להגיד: אנחנו לא יכולות להשפיע על
עידוד הילודה מבחוץ ולכן נכון לקחת חלק במועצה, לנסות להבין אותה
מבפנים וליצור קואליציה פנימית של אנשים בעלי השקפה דומה ומטרות
זהות. לא לקחת חלק במועצה זה לתת לילדים לשחק לפנינו. ומה נעשה אז,
נכתוב מאמרי ביקורת?”

בר-טל ולבני מצהירות, שאם יראו כי מטרותיהן לא באות לידי ביטוי
במועצה, הן יפרשו. “ואז נילחם מבחוץ”, אומרת בר-טל. “אני לא מוכנה
שידברו על ילודה בקרב יהודים בלבד, ולא מוכנה לתת יד למשפחות ברוכות
ילדים. אם זה יעלה, אני אבוא עם מספרים ואראה מה קורה למשפחות האלה,
כולן מתחת לקו העוני. אני רוצה שיבינו, שצריך לתת לנו תמריצים לא לפי
מספר הילדים, אלא משום שאנחנו הנשים מהוות אחד ממשאבי כוח העבודה
הגדולים במדינה. לא מקובל עלי שיחליטו, לדוגמה, על סבסוד יום
לימודים, אבל רק מהילד השלישי. זה לא יהיה כמו דיון בקצבאות ילדים”.

גלאון: “אני מכירה את הגישה הזאת של להילחם מבפנים. עולה לי לחץ הדם
מזה שהן יושבות שם, בעיקר מכיוון שאנחנו יודעות במי מדובר ומה
הכוונות שלו. בניזרי הרי רוצה, בסופו של דבר, שנשים יילדו, יישבו
בבית, יגדלו את הילדים, יקבלו קצבאות ולא יעשו הפלות. אם אשה בוחרת
באימהות כדרך לממש את עצמה זה בסדר, אבל אם זו תפישה של מדינה, זה
בעייתי. אני לא מוכנה שהמדינה תפעיל עלי לחץ”.

גלאון גם דוחה את טענתן של לבני ובר-טל כי מעז יכול לצאת מתוק. “נו
באמת, פתאום בניזרי התחיל לדאוג לנשים? הוא כל כך חרד לגורלן אז הוא
לא יקצץ לנו בקצבאות? אנחנו הרי על סף תוכנית כלכלית שהולכת לפגוע
בנשים. זה רחם בשירות המדינה, רק מרפדים את זה בקצבאות”.

הפלות כעניין דמוגרפי

עניין רגיש במיוחד שהמועצה תידרש לו הוא ההפלות. “אנחנו לא ניתן יד
ל'אפרתיזציה' של המועצה”, אומרת יעל דיין ומתכוונת לעמותה לעידוד
הילודה “אפרת”. אבל לעמותת אפרת אין נציגות במועצה לדמוגרפיה ובאופן
מפתיע היא אף מתנגדת לקיומה. “אפרת לא במועצה משום שהמועצה קיימת
שלושים שנה ואנחנו עדיין ממתינים לילד שייוולד כתוצאה מפעילותה”, אמר
ד”ר אלי יוסף שוסהיים, יושב ראש “אפרת”, בדיון בוועדה למעמד האשה.
“מהמועצה הזאת לא יוצא כלום. מאפרת יוצא. אנחנו עוסקים בדמוגרפיה
מעשית. כך שאני מציע לכולם להירגע, אין צורך להיבהל מחידוש פעילות
המועצה”.

חברת המועצה ד”ר אילנה ציגלר, דמוגרפית ומנהלת האגודה לתכנון המשפחה
בישראל, אומרת ששיעור ההפלות לא צריך להדאיג מבחינה דמוגרפית.
לדבריה, סקר הפריון של האו”ם גילה בין היתר כי אשה שעושה הפלה יולדת
כעבור זמן ילד “במקום” העובר שהפילה, כך שבסופו של דבר להפלה אין
השפעה על מספר הילדים שיהיו לאותה אשה. “מעבר לזה”, אומרת ציגלר,
“ממחקרים שנערכו בעולם התברר שרוב הנשים שעוברות הפלות יולדות בתוך
שנה”.

ציגלר מבטיחה שתתנגד לכל ניסיון לפגוע בחוק ההפלות, שהוא לדעתה
מהליברליים בעולם. “אני ושכמותי לא ניתן לגעת בחוק הזה, בעיקר משום
שכל שינוי כזה יהיה א-סוציאלי ויפגע בשכבות החלשות: אשה שרוצה לעשות
הפלה תעשה אותה בכל מקרה, כך שמי שיש לה אפשרות תמצא דרכים נאותות
לבצע אותה ואילו זאת שאין לה תיאלץ לעשות זאת בכל מיני מקומות לא
מוסמכים ומי יודע איזה נזק ייגרם לה שם”.

לטענת ציגלר, הדרך היחידה להקטין את מספר ההפלות היא חינוכית, ולדעתה
כבר הושגה בכך הצלחה: “עובדה, נתוני הלמ”ס מראים כי מדי שנה מספר
ההפלות בקרב צעירות קטן”. גם ד”ר לוי ימליץ ללכת בכיוון הזה. “חשוב
להביא לידי כך שהאנשים הנוגעים בדבר יקבלו את החינוך הטוב ביותר ואת
המידע המעודכן ביותר כדי שיוכלו לקבל את ההחלטה הנכונה בעבורם. אחר
כך כל אחד יצטרך להחליט על גופו”, הוא אומר.

השאלה היא איזה סוג של חינוך זה יהיה ומהו המסר שתעבירו דרכו.

“אני מדבר על חינוך מיני, על חינוך שיסביר מה זה משפחה, מהי זוגיות,
מה המשמעות של להביא ילדים לעולם, מה הסכנות הכרוכות בלעשות משהו
שהוא מנוגד לטבע. אם את שואלת אותי, אין כאן שום מסר. אני הרי לא
יכול ללכת לילדים בתיכון ולהגיד להם: חבר'ה, פרו ורבו ומלאו את
הארץ”.

חברי המועצה – לרבות ארגוני הנשים וחברות הכנסת המוזכרות לעיל –
מסכימים כי אין לגעת בחוק ההפלות במתכונתו הנוכחית. המחמירים שבהם
טוענים, כי “באותה מידה שאין לגעת בו יש לקיים אותו במלואו: לספק
לאשה מידע מלא על הצפוי לה בעקבות ההפלה, כך שתוכל לקבל החלטה
אמיתית”, אומר הרב הלפרין. “בנוסף, אלפי הפלות לא חוקיות מתבצעות מדי
שנה בישראל – וצריך להקפיד יותר לאכוף את החוק בעניין הזה”.

עידוד ילודה יהודית

ההתנגדות לפעילותה של המועצה לדמוגרפיה אינה מתמצה בטענות על גיוס
הרחם. העובדה שמתפקידה של המועצה לעודד ילודה אצל יהודים מעוררת
שאלות על אופיה הדמוקרטי של ישראל. מיד עם היוודע דבר כינוסה, פנה
ארגון זכויות האדם “עדאלה” ליועץ המשפטי לממשלה ולשר בניזרי בבקשה
למנוע את מימון פעילות המועצה על ידי משרד ממשלתי ולשמור על הפרדה
מוחלטת בין המועצה לבין רשויות המדינה.

בפנייתה כתבה עו”ד סוהאד בשארה: “נודע לנו כי המועצה הציבורית
לדמוגרפיה חזרה לפעול בעקבות פרסומי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
לפיהם חלה האטה בגידול האוכלוסייה היהודית במדינה לעומת גידול משקלה
של האוכלוסייה הערבית בה. מטרותיה העיקריות של המועצה, עידוד ילודה
יהודית בישראל ומציאת פתרונות לפגיעה בגידול הרוב היהודי במדינה.
פעילותה של המועצה (…) יש בה משום שליחת מסר לציבור, שלפיו הריבוי
הערבי במדינה יש בו כדי להוות איום על המדינה ולכלל הציבור בה. מסר
זה משריש את תפישת הערבי כאיום, מחזק את מגמת הדה-לגיטימציה
והדה-הומניזציה ומדגיש את נחיתותם של הערבים בישראל”.

לבקשה צירפה עו”ד בשארה גם נימוק חוקתי: “חובתה של כל רשות מינהלית
לפעול בהתאם לעקרון השוויון לטובת כלל אזרחי המדינה, ללא הבדלי גזע,
מין, מוצא ולאום. המועצה, בתפקודה ובמטרותיה, הסמויות והגלויות,
מעבירה מסר לאזרחי המדינה שהם לא שווים, דבר אשר ישריש וייתן
לגיטימציה לגזענות נגד חלק מהאוכלוסייה בישראל”.

ד”ר לוי דוחה גם טענות אלו. “אין למועצה לדמוגרפיה מטרה להיאבק בילודה
הערבית, אבל גם אין לה כוונה לעודד ילודה ערבית, בדיוק כשם שאין לה
כוונה לעודד ילודה בציבור החרדי. מלים כמו 'דה-הומניזציה'
ו'דה-לגיטימציה' הן מלים מפוצצות. אין פה שום 'דה'. יש פה מטרה שצריך
לראות בפרספקטיווה הנכונה. במבט ראשון זה יכול להיראות כאילו מדובר
באפליה ובגזענות, אבל צריך לזכור שכל דבר שהממשלה תחליט בעקבות
המלצות המועצה יהיה נכון לגברת קצנשטיין מצפון תל אביב בדיוק כמו
שהוא יהיה נכון לגברת מחמודה מהכפר הערבי. כל מה שהמדינה תחליט, על
פי חוק או על פי תקנות, יחול על כל אזרח במדינה. במלים אחרות, צריך
לתת צ'אנס למועצה”.

גלאון אינה משתכנעת. “יש כאלה שחושבים שהאוכלוסייה הערבית תתאייד אם
נעודד נשים יהודיות ללדת. אני לא. בתקופה האחרונה אנחנו עדים לחקיקה
בעייתית של גורמי שלטון ושל ח”כים פרטיים, שמצרה את צעדיה של
האוכלוסייה הערבית, כך ששום דבר לא יפתיע אותי אם יעבירו עוד חוק
מפלה בכנסת. מתנהלת כאן מדיניות מכוונת שפוגעת באזרחי ישראל הערבים,
אז מה, עכשיו תהיה פה תקינה שתיטיב איתם? הצחקת אותי”.

אל השר בניזרי נשלחה פנייה גם מ”מרכז מוסאווה – לזכויות האזרחים
הערבים בישראל”, הדורש לבטל את קיום המועצה לאלתר. “קיום דיוני
המועצה לוקה בגזענות מובהקת, הנוגדת את עקרונות העל של המדינה ביחס
לשוויון מלא לכל אזרחיה”, אומרת עו”ד אלחאן נחאס-דאוד. “ההחלטה על
פתיחת דיוני המועצה מנוגדת לערכי הדמוקרטיה והופכת אותה לדמוקרטיה
אתנית. הצעד המפלה הזה ישפיע לרעה על מעמדה של האוכלוסייה הערבית,
ידחק אותה לפינה ויעניק לה מעמד של אוכלוסייה זרה”.

עו”ד דאוד מגייסת לטיעוניה את פסק הדין קעדאן, שבו קבע נשיא בית המשפט
העליון אהרן ברק לפני שנתיים כי עקרון השוויון הוא מעקרונותיה של
מדינת ישראל, וטוענת שהוא חל לפיכך על כל החלטה ממסדית, שלטונית.
לטענת עו”ד דאוד, עידוד ילודה על רקע אתני גם מנוגד לאמנות
בינלאומיות שונות, שאוסרות יחס מפלה מטעמי דת או לאום.

מתנגדי המועצה יכלו לגייס לעזרתם את דבריו של דוד בן גוריון, שהזהיר
כבר בסוף שנות ה-60 מפני פעולה ממשלתית לעידוד ילודה: “בעיית הילודה
בישראל אינה בעייתם של כל תושביה, אלא בעיית הישוב היהודי בלבד, ולכן
אין זו יכולה להיפתר על ידי הממשלה. במדינת ישראל יש שוויון זכויות
לכל האזרחים בלי הבדל לאום. זוהי מדינה יהודית, כפי שנאמר בהכרזת
העצמאות, אבל רק בעניין העלייה לארץ מבחין החוק בין יהודים ובין
לא-יהודים… בכל שאר הדברים יש שוויון זכויות מלא, ואם הממשלה דואגת
לעידוד הילודה על ידי עזרה מיוחדת למשפחות מרובות ילדים – העזרה
הולכת בעיקר למשפחות ערביות… ולכן בעידוד ילודה צריכה לטפל הנהלת
הסוכנות או ארגון יהודי מיוחד לכך” (“לקראת העתיד”, הוצאת עם עובד
.(1969

כפי שהצעתו של בן גוריון לא התקבלה אז, נדחתה עכשיו דרישתו של מרכז
מוסאווה. בתגובה על מכתבה של עו”ד דאוד כתב תומר מוסקוביץ, היועץ
המשפטי של משרד העבודה והרווחה וחבר במועצה לדמוגרפיה: “שימור הרוב
היהודי במדינה אינו מהווה פגיעה חמורה ביותר בכבוד האזרחים הערבים,
שכן אין הוא משנה את המצב המעשי-משפטי הנהוג, לפיו הם אזרחים שווי
זכויות במדינה יהודית. לכן, אין בכוונתי להפסיק את פעילות המועצה”.
תשובה דומה שלח מוסקוביץ גם לעמותת עדאלה, שפנייתה אל היועץ המשפטי
לממשלה “הועברה לטיפול הגורמים הנוגעים בדבר במשרד העבודה והרווחה”,
כפי שמוסר דובר משרד המשפטים.

חבר המועצה, הרב ד”ר מרדכי הלפרין, מנהל מכון שלזינגר בבית חולים הדסה
המתמחה בבעיות פוריות ותפקוד מיני, מזכיר “למי ששכח” כי “מי שגייס את
הרחם למטרות לאומיות הוא דווקא ערפאת, כשאמר שהרחם של נשות עמו
יכריעו את המלחמה”.

אם זה פסול מהצד הזה, זה בטח פסול גם מהצד השני.

“אני בהחלט חושב שזה פסול משני הצדדים, רק חשוב לי שיידעו מי הכניס את
זה למזרח התיכון”.

זה לא בהכרח מדויק. “מלחמה דמוגרפית באמצעות הרחם זו המצאה ישראלית
שהפלשתינאים אימצו”, אומר פרופ' יונתן אנסין, סוציולוג ודמוגרף
מאוניברסיטת בן גוריון. “אצל הפלשתינאים אמנם אין מועצה לדמוגרפיה,
אבל מחקרים הראו שהילודה בקרבם גבוהה משום שהם מגויסים לאומית, בדיוק
כמו בקרב היהודים שגרים בפלשתינה, כלומר, בשטחים”.

ישראל, מציין פרופ' אנסין, היא לא רק אחת המדינות היחידות שמעודדות
ילודה – בניגוד למגמה הרווחת היום בעולם – אלא שהיא המדינה היחידה
שבה מדברים על דמוגרפיה בגלוי במונחים אתניים. “מבחינת מדיניות
ממשלתית, אין לזה אח ורע בעולם. בכלל, סגנון הדיבור הזה שבו מדינה
מתערבת בילודה פס מהעולם אחרי מלחמת העולם השנייה, מסיבות ברורות.
אנשים פשוט נבהלו מדיבורים כמו השבחת המין האנושי באמצעות הילודה
הנכונה”.

את חברת המועצה לדמוגרפיה, שרת הבריאות לשעבר שושנה ארבלי אלמוזלינו,
כל הדיון הזה מרתיח. “אין פה גזענות וזה בכלל לא מקובל עלי הדיבורים
האלה”, היא אומרת. “בשביל מה הקמנו מדינה אם בסופו של דבר היא תהיה
דמוקרטית אבל לא יהודית? מה הם רוצים, שאני אעודד ילודה בקרב ערבים,
שיהיו להם 15 ילדים במקום עשרה? העם היהודי חייב לשרוד ולעשות הכל
בשביל זה. אם לא נדע לשמור על העם היהודי נישאר בלי עם. לכן, אני
מציעה קצת לשנות את הטונים”.

אל”מ (מיל') גדעון עבאס, יועצו של בניזרי לענייני ערבים וחבר המועצה
הלא יהודי היחיד, אינו רואה כל בעיה בחברותו במועצה. “להיפך, אני גאה
להיות חבר במועצה הזאת וגם הודיתי לשר על שחידש את פעילותה. המועצה
הרי תעסוק גם בנושא העובדים הזרים, שמאיימים על התעסוקה במגזר הערבי,
וגם בענייני רווחה, שבהחלט נוגעים לציבור שלי. צר לי שארגון עדאלה
רואה רק את מחצית הכוס הריקה של המועצה, אני רואה את החצי המלא. אני
יודע שהישיבה שלי במועצה יכולה לתרום הרבה למגזר שלי. אני לא אעשה
דבר שיפגע בו. עצם היותי שם זה כבוד לערבים, כי חשוב שהם לא רק יכתבו
מכתבים, אלא גם יעשו. ויותר טוב שנאהב את המדינה ונשתלב בה משנשמיץ
את מוסדותיה כל הזמן”.

נציגים של הציבור הערבי טוענים שעידוד ילודה אצל יהודים נועד בעצם
להעמיק את אפלייתם של הערבים.

“חשוב לזכור, שעידוד הילודה היהודית היא רק אחת ממטרות המועצה וכנציג
האוכלוסייה הערבית אני מוכרח לומר שאין לי שום בעיה עם זה. זה
לגיטימי. זאת הרי המדינה של העם היהודי וגם ככה אין צורך לעודד ילודה
בציבור הערבי”.

זו, כמובן, הכללה. הריבוי הטבעי אצל בני המיעוט הערבי-נוצרי קטן ביותר
ממחצית מאשר הריבוי הטבעי אצל המוסלמים בישראל, וגדול רק במעט
מהריבוי הטבעי בחברה היהודית. האם תשקול המועצה בדיוניה את האפשרות
לעודד ילודה גם אצל ערבים נוצרים? “כל מה שיהיה טוב ליהודים יהיה טוב
לכולם”, משיב יו”ר המועצה לדמוגרפיה, ד”ר ברוך לוי.

גזענות או הישרדות

לטענת ד”ר הלפרין, הוויכוח הסוער שמתנהל כאן רק מוכיח כי לפני
שהמועצה מתחילה לדון בענייניה צריכה להיות הסכמה רחבה על סיבת קיומה,
כלומר על כך שקיים איום דמוגרפי. “צריך לשאול את עצמנו אם אנחנו
רואים חשיבות בשינוי המאזן הדמוגרפי, כך שיישמר הרוב היהודי במדינת
ישראל. אם כן, אפשר להתחיל לעבוד”.

לדברי הלפרין, “עידוד ילודה יכול להתפרש כמשהו פוליטי מצד אחד, לאומי
מצד שני, אבל הוא יכול להיות גם אקט הישרדותי, דרוויניסטי. ידוע”,
הוא מוסיף, “כי בעקבות מלחמה או אסון גדול חלה עלייה בילודה באותה
מדינה. הבייבי-בום, למשל, היה תוצר של מלחמת העולם. אומה שרוצה לשרוד
מפעילה את המנגנון הדרוויניסטי שלה. חוק טבע זה אינו פוליטי או
מדיני, הוא חוק טבע. אומות שאין להן התכונה ההישרדותית הזאת נעלמות
מבמת ההיסטוריה. אצלנו קיימת האפשרות, שאם לא נפעיל את מנגנון
ההישרדות שלנו כבר עכשיו נעמוד בעוד פחות מחמישים שנה לפני קטסטרופה
דמוגרפית. חייבים למצוא את הדרך למנוע אותה”.

איך, על ידי עידוד ילודה יהודית?

“על ידי זה שנביא לכך שתהיה הסכמה על הסכנה ועל הצורך להתגבר עליה.
כרגע אין בכלל מודעות לעוצמת הבעיה, אז ודאי שאין קונסנזוס על הפתרון
שלה. אם לא תהיה הסכמה על הסכנה, כל הצעה שלא תעלה במועצה היא בבחינת
זריית חול באוויר. ומי שינסה לפתור את הבעיה כרגע, ללא הסכמה, נכנס
עם הראש בקיר. אני בפירוש מתנגד למציאת פתרונות מעשיים בשלב זה. זה
בזבוז זמן. יותר טוב לשחק שח”.

אתה לא חושב שחשוב לשמור על ישראל גם כמדינה דמוקרטית, לא גזענית?

“תלוי איך מסתכלים על זה: כעל אקט גזעני, או כעל צעד טבעי של עם שעבר
כל כך הרבה ובסך הכל רוצה לשרוד. האם הצורך לשמור על רוב יהודי
במדינה היהודית היחידה בעולם הוא אקט גזעני, או מחשבה הישרדותית?
השאלה היא אם באנו לארץ בשביל להקים את מדינת כל אזרחיה, או שבאנו
להקים בית לאומי לעם היהודי. אז אולי מגילת העצמאות גזענית, אולי.
אולי צריך לשנות גם את ההמנון”.

חבר המועצה, פרופ' סרג'יו דה לה-פרגולה, ראש המכון ליהודית בת זמננו,
אומר ש”למרות שהעיסוק בדמוגרפיה מעלה את הסעיף לכמה אנשים, כדאי לשים
את כל האמוציות בצד ולהתרכז במה שחשוב. להתעלם היום מדמוגרפיה זה
פתטי, ולכן כל עיסוק בתחום הזה הוא מבורך. מדברים פה על תהליכים
חברתיים ותרבותיים ועל מתן שירותים לאוכלוסייה שבסופו של דבר מהווה
את התשתית לקיום החברה. השאלה אם זה גזעני או לא אינה במקומה, לעיסוק
בדמוגרפיה אין קשר עם גזע ועם דעה קדומה, אלא למהות הבסיסית של חברה
במדינה מסוימת”.

דה לה-פרגולה אומר, שכדי לעודד ילודה אצל יהודים הוא ימליץ על אימוץ
המודל הסקנדינווי, המעניק הקלות במס לאשה העובדת, כך שתוכל להעסיק
מטפלת, ומחלק את נטל גידול הילדים באופן שוויוני יותר בין הגבר לאשה
(החוק הסקנדינווי מאפשר לגבר לקחת חופשת לידה במקום האשה). בנוסף,
הוא אומר, יצטרכו לדבר במועצה על קצבאות ודיור, חוק השבות ועניינים
דמוגרפיים חשובים אחרים.

מדוע לדעתך חידש השר בניזרי את פעילות המועצה לדמוגרפיה דווקא?

“השאלה היא לא למה דווקא עכשיו, אלא למה עד עכשיו לא. המצב הלא תקין
הוא שהיא לא מתפקדת – ולא כשהיא מתפקדת”. *

בניזרי: הפרטי הוא הלאומי

“חידוש פעילותה של המועצה הדמוגרפית התבצע על פי בקשתו של יו”ר המועצה,
ד”ר ברוך לוי, לפני כשנה”, אומר שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי. “ד”ר
לוי הפנה את תשומת לבי להחמרה של הבעיה הדמוגרפית בישראל, כשהנתונים
מראים על מיעוט ילודה מחד גיסא ועל ריבוי של עובדים זרים מאידך גיסא.
החשש שאנו עלולים לאבד את אופיה הייחודי של מדינת ישראל מחייב אותנו
לפעול על מנת שלא נהיה מיעוט במדינתנו בעוד עשר-עשרים שנה”.

השר בניזרי דוחה את הטענה, כאילו הקים את המועצה במטרה להקטין את מספר
ההפלות המתבצעות כחוק. “מספר ההפלות בשנים האחרונות היה קבוע. לא חל
בשנה האחרונה שינוי משמעותי שהיה יכול להביא אתי להחליט על כינונה מחדש
של המועצה בהקשר זה”.

על הרכבת המועצה אומר השר: “מצאתי לנכון לנסות ולהרכיב ועדה אשר תהיה
מורכבת מנציגי קשת החברה הישראלית. קושי רב היה להרכיב את הוועדה, שכן
מדובר בעשרות אנשים שהיו צריכים להיבחן על ידי היועץ המשפטי של המשרד”.

בניזרי מצפה מהמועצה לדמוגרפיה להמליץ על פעולות שיבטיחו את שמירת הרוב
היהודי בישראל. “מחקר שנעשה לפני שנים העלה כי רוב הנשים במדינה
מעוניינות בהגדלת משפחתן אם המדינה תסייע להן במגוון נושאים, כמו דיור,
מעונות יום וכדומה. עולה מכך, כי לא רק שאין סתירה בין רצונן האישי של
הנשים במדינה לבין האינטרס הלאומי בהגברת הילודה, אלא שהאינטרס האישי של
מרבית נשות המדינה (וגבריה) תואם במלואו את האינטרס הלאומי של ביצור
הרוב היהודי”.

על הטענה שהוא מעדיף אינטרס לאומי-יהודי אומר בניזרי: “בנאום הפתיחה
הדגשתי לחברי המועצה, שההמלצות צריכות להביא בחשבון גם את זכויותיהם של
מיעוטים לא יהודיים במדינה. אני מתחייב לבחון את ההמלצות בכובד ראש, אבל
בוודאי שאיני יכול להתחייב מראש לאמץ את כולן”.

חזרה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~362344910~~~45&SiteName=hayadan