צ'ארלס מקגארת, הראלד טריביון
ניו יורק. ביקורת רבה הוטחה בצרפתים על שדחו את חוקת האיחוד האירופי: טענו נגדם שהם אגואיסטים, שונאי זרים וסתם צרי אופקים. ואולם, אחת הסיבות הפחות מוזכרות לדחיית החוקה היא שהצרפתים פשוט רצו לשמור על מדיניות הרווחה המפותחת שלהם, ויותר מכך – על שבוע העבודה בן 35 השעות. יש להם סיבה טובה לפחד: בניגוד לצרפת, בשאר העולם שבוע העבודה הולך ומתארך.
על הודו, למשל, כתב פעם העיתונאי תומאס פרידמן כי אנשים שם מתחננים לא לשבוע עבודה של 35 שעות – אלא ליום עבודה של 35 שעות. גם היפאנים, שבעבר נחשבו מכורים לעבודה, נראים כיום סתם עצלנים כשמשווים אותם לתושבי הונג קונג; 70% מכוח העבודה שם עובדים יותר מ-50 שעות בשבוע. ביפאן רק 63% עובדים כך, אבל היפאנים החלו באחרונה ליזום את מה שיהפוך אולי לטרנד העולמי הבא: הוצאת הקשישים מהפנסיה וצירופם לכוח העבודה.
בצרפת, מיותר לציין, איש לא מעז להזכיר רעיונות כאלה. מגיל 60, רק 17% ממשיכים לצאת לעבודה. השאר יושבים בביסטרו, ומקטרים על הטורקים והרומנים, שאם יתקבלו לאיחוד יציפו את צרפת ויעבדו יומם ולילה תמורת סכומים זעומים.
כיצד קרה שחוזי העתיד טעו באופן גורף כל כך? בשנות ה-70, צפה אלווין טופלר שעד שנת 2000 יהיה לנו כל כך הרבה זמן חופשי, שלא נדע מה לעשות אתו. אין ספק שלכלכלה הגלובלית יש תרומה עצומה לכך שלמרות שהעולם הולך ומתעשר, לאנשים יש רק פחות ופחות זמן פנוי. הגלובליזציה השוותה את התנאים בכל העולם, כך שאלה שאין להם יכולים להתחרות בצורה שיוויונית יותר עם אלה שיש להם – בייחוד אם הם מוכנים לעבוד קשה יותר תמורת פחות. אלה שיש להם, מנגד, מבינים שהם צריכים להדביק את הקצב.
ייתכן גם שפועל איזשהו כוח חתרני, שבאופן פרדוקסלי גורם לכך שככל שבני האדם מנסים להפחית את כמות העבודה, כך יש להם פחות זמן פנוי. היסטוריונים מעריכים שהכפריים באירופה של ימי הביניים, למשל, עבדו בין 120 ל-150 ימים בשנה בלבד. רעיון שבוע העבודה הסדיר הומצא בסוף המאה ה-18 בעקבות המהפכה התעשייתית. אלפי כפריים הציפו את הערים, וגילו לתדהמתם מה מצפים מהם. 80 שעות שבועיות של עבודה כלל לא היו דבר נדיר.
לפני כ-30 שנה היו שחזו שתעשיית הזמן הפנוי היא זו שתגדל במהירות הגדולה ביותר בעידן הקרב. אין לכך שום הוכחה: המספר הממוצע של שעות העבודה בארה”ב, וברוב העולם המערבי, עלה בהתמדה בעשורים האחרונים. אבל במקום להתלונן, אימצנו תפיסת עולם לפיה העבודה היא חזות הכל; לא אמצעי, אלא מטרה קדושה בפני עצמה. כמעט כולם ניצבים בפני הסכנה של ליפול לשוליים כעוד קורבן של מירוץ העכברים הגלובלי.
אבל יש גם חדשות טובות: האמריקאים מפתחים תרופה מיוחדת, שמאפשרת לך להישאר ער ועירני במשך יומיים רצופים – ולעבוד באופן קשה ונמרץ כל אותו זמן. זה משהו, למשל, שהצרפתים מעולם לא היו חושבים עליו.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~210186062~~~127&SiteName=hayadan
