Scott Berinato, CRN
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/facercognition1.html
תקוות רבות מאוד ניתלו בזיהוי תווי הפנים, במיוחד לאחר אירועי 11/9. אולם, עם סיומם של שני ניסויים ציבוריים שנערכו לאחרונה בטכנולוגיה, נראה שתקוות אלה התנפצו על קרקע המציאות.
ברובע הבידור של העיר טמפה שבפלורידה החלו לבחון את זיהוי תווי הפנים במסגרת משחקי הסופר בול. ב- 19 מקרים זוהו תווי פנים מול מאגרי ה- FBI אך לא בוצע שום מעצר. בחודש אוגוסט נפסקה התמיכה בתוכנית לאחר שכמה מפגינים חבשו מסכות של גראוצ'ו מרקס כדי למנוע מהמערכת לזהות את תווי פניהם.
באחד המקרים, על פי סט. פטרסבורג טיימס, השתמשה המשטרה בתמונה של אדם שסעד ארוחת צהריים ברובע כדי להדגים את המערכת במהדורת החדשות המקומית. אישה באוקלהומה ראתה את התמונה וזיהתה את האיש שצולם כבעלה לשעבר שחייב לה דמי מזונות עבור בנם. לאחר בדיקה משטרתית נמצא שהאיש מעולם לא התחתן.
אם הניסוי בטמפה נפסק בשל התנגדות ציבורית, הרי שביצועים ירודים הם שהביאו לסיומו של ניסוי שני לזיהוי תווי פנים שנערך בשדה התעופה הבינלאומי לוגן בבוסטון. בשדה תעופה זה עלו מחצית מהטרוריסטים שביצעו את פיגועי 11/9 על הטיסות שהתרסקו אל מרכז הסחר העולמי.
אולם, הניסויים שבוצעו בבוסטון הסתיימו לאחרונה, לאחר שהמערכת לא הצליחה לזהות את תווי הפנים ב- 38 אחוזים מהמקרים בהם הייתה אמורה לעשות זאת. בעוד שהזיהויים השגויים של המפעילים האנושיים הסתכמו באחוז אחד מהמקרים, הגיע השיעור של הזיהויים השגויים הממוכנים לחמישים אחוזים. הניסוי בוצע בין ינואר 2002 לבין אפריל 2002. הארגון האמריקני לחירויות הפרט ביקש את תוצאות הניסוי על פי חוק חופש המידע ופרסם אותן בספטמבר 2003, מדווח הבוסטון גלוב.
בהתייחס לתוצאות הסופיות של הניסוי בשדה התעופה לוגן מציין מאיר קחטן, דובר איידנטיקס – אחת החברות שהשתתפו בניסוי, שרבים מיעדי הניסוי הושגו – ביניהם רמת הדיוק של התוצאות. קחטן מוסיף שמדובר בניסוי מבצעי שנערך כדי לגלות אם מבחינה לוגיסטית ניתן לבצע זיהוי תווי פנים בשדה תעופה ולא בניסוי טכני שנועד לבחון את רמת הדיוק של התוכנה.
אולם, דווקא התוצאות המבצעיות חרצו את דינה של הטכנולוגיה, על פי הדוח שחיברה הנהלת שדה התעופה. בדוח מצוין שהתוכנית דורשת “מעורבות רבה בהרבה מהצפוי” ובשל הזיהויים השגויים “נדרשת מהמפעילים עבודה רבה ומאומצת. עליהם להקדיש כל העת תשומת לב מלאה למכונה ולכן יש צורך בהפסקות מדי פעם. בכל עמדה חייבים לשבת לפחות שני אנשים”. עלויות המחקר והפיתוח הגבוהות מאיטות את קצב ההתפתחות של הטכנולוגיה ואת “אסטרטגיות השיווק האגרסיביות של הספקים”, נכתב בדוח.
צ'רלס וילסון, מדען במכון הלאומי לתקינה וטכנולוגיה, אשר השתתף במבחנים שערך בשנת 2002 ספק של מערכות לזיהוי תווי פנים, מזכיר את הניסוי שנערך בשדה התעופה לוגן וניסוי נוסף שהופסק בשדה התעופה הבינלאומי של פאלם ביץ' במאי 2002. אולם, לדבריו לא מדובר בהכרח בכישלון של הטכנולוגיה אלא בחזרה לקרקע המציאות של אלו שנסחפו אחר ההבטחות המופרזות של המשווקים. המערכות אינן גרועות: הן רק טובות פחות ממה שרבים רצו להאמין לאחר אירועי 11/9.
“האופטימיות של המדענים היא ברמה מסוימת, ושל המשווקים ברמה אחרת לגמרי” אומר וילסון, ומוסיף שיש לקחת בחשבון את התנאים בהם הופעלה המערכת: תאורה דלה ובלתי אחידה, מצלמות שהוצבו בגובה רב מעל פני הקרקע ולכן לכדו את תווי הפנים בזווית חדה – לא פלא, לדבריו, שהתוצאות לא היו מרשימות.
“מעיון בתוצאות הניסויים שנערכו בשדות התעופה, אני סבור שהמערכות פעלו כפי שהיו אמורות לפעול בתנאים אלה” אומר וילסון. “למען האמת, מבחנים בשדות תעופה נערכו כבר שנה לפני הניסוי בלוגן, והתוצאות היו דומות. נשאלת השאלה מדוע מבזבזים שוב ושוב כסף כה רב על ניסויים בשדות תעופה? לדעתי אמרו לאנשים שהם מקבלים גלולת קסם ללוחמה בטרור. אולם, המדע אינו יכול לספק גלולות קסם”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~687164334~~~143&SiteName=hayadan
