“החטא מקומם לראות איך כוהני כל הדתות מתעלקים על גבו של אלוהים הקולקטיבי
יוסי שריד
טל פרידמן מגלם את אלוהים בתוכנית ועונשו”
יהיה זה קצת מגוחך לשוב ולשקוע בראשית המאה ה-21 בוויכוח הישן נושן, שימיו
ימי עולם, האם יש או אין אלוהים. בעיני המאמינים הוא קיים, בעיני הלא
מאמינים הוא איננו קיים. בכל זאת, אחטא בפשטות יתרה אם אומר שלאדם החילוני
אין אלוהים. זאת תהיה קביעה לגמרי אידיוטית מצדי. אמנם בעשרת הדיברות כתוב
“לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי”, יש כאן תביעה מפורשת למונופול, אבל לנו,
לחילונים, יש “אלוהים אחרים”, שהוא אלוהים פרטי בהחלט, משלנו, איש איש
ואלוהיו.
איך נאפיין את אלוהים שלנו, ואילו סימנים ניתן בו? קודם כל, כאמור, הוא לא
אלוהים קולקטיבי, מעין נשיא או ראש ממשלה של כל באי עולם. הוא אישי, פרטי,
הוא בעצם האני עצמי של כל אחד מאיתנו, אבל האני היותר טוב שלנו, היותר
מושלם, שהיינו משתוקקים להיות הוא – משתוקקים ולא מצליחים. הוא לא מה שאנחנו
אלא מה שרצינו להיות, ותמיד נרצה, וכאשר נפסיק לרצות, נאבד את צלם האדם. אם
אדם הוא גם בן אדם, אז יש לו אלוהים בלבו, כי האלוהים הוא לא בשמים, רחוק.
האלוהים הוא בתוכנו, קרוב. לכן, אנחנו לא צועקים אליו, אנחנו כן משוחחים
איתו, כל יום יש לנו שיחות אינטימיות, חריש יות, עם אלוהים שבלב, בחשבון נפש
קבוע ומתמיד. היזהרו מאנשים שאין להם אלוהים בלבם, כי אז הם מתפתים, לפעמים,
להאמין שהם עצמם אלוהים, ושומר נפשו יתרחק מהם, מן האנשים הרעים האלה,
ויתקרב אל אלוהיו, ותישמר נפשו.
ועוד סימן ניתן באלוהים שלנו: יותר משהוא שומר עלינו, אנחנו שומרים עליו,
כי אם חלילה הוא הולך לאיבוד – ואבדנו.
לכן, לעולם גם אין לנו טענות אליו – למה לא שמרת? למה עשית לנו את זה? –
וכל הטענות שלנו יכולות להיות מופנות רק לעצמנו. אנחנו לא בסדר, כי נתנו
לאדם שבנו לגבור על האלוהים שבנו. אנחנו אף פעם לא מרגישים צורך להוציא את
אלוהים מתוכנו, ולקבוע את משכנו במרומים, לא רק משום שאיננו אוהבים לגלגל את
עינינו לשמים, זה לא מנהגנו, אלא בעיקר משום שאיננו סבורים שעבודת האלוהים
מחייבת “דיסטנס” – כמו עם מורה בכיתה או מפקד בצבא. דרך אגב, אנחנו גם בעד
יותר קרבה עם מורים ומפקדים, לא יזיק.
על פי השקפת עולמנו, לא אלוהים ברא את האדם, כי אם האדם הוא שברא את
אלוהים, לא הוא מציל אותנו, כי אם אנחנו מצילים אותו למעננו. האלוהים האישי
הוא הנפש, לאבד אותו זה סכנת נפשות, להציל אותו זה הצלת נפשות .
משום שהוא לגמרי שלנו, מעוצב על פי מושגינו ובנוי מחומרים של ציפיות גבוהות
מעצמנו. אין לו נציגים עלי אדמות, אין לו שליחים. לכן, על פי הגדרה, כל מי
שממלא את מקומו, מדבר מטעמו, מטיף לנו מוסר בשמו, נושא את שם אלוהים לשווא.
מדהים ומקומם לראות איך מיליונים של אנשים, כוהני כל הדתות, מתעלקים על גבו
של אלוהים הקולקטיבי ומתפרנסים ממנו. לי אין ספק שהדיבר הזה – “לא ינקה
אלוהים את אשר יישא שמו לשווא” – מכוון בראש ובראשונה אל הכוהנים שמשמשים את
עצמם בקודש. מי בכלל צריך את המעורבות שלהם בשיח האישי שלנו עם אלוהים שבלב.
אם שואלים אותי במה אני מאמין, תשובתי ברורה: אני מאמין רק בדוגמה אישית.
אנחנו, במקרה הטוב, רק בני אדם, ואם ראשונים כבני אדם, אנחנו כחמורים. זה
אבוד, מלאכים כבר לא נצליח להיות, אבל אלוהים שלנו יכול בכל זאת לעזור במשהו.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~332066522~~~100&SiteName=hayadan
