בטקס חלוקת פרסי האיג נובל, שגם השנה כיבדו את המחקרים המגוחכים ביותר
שירות “הארץ”, חדשות וואלה
בשטוקהולם ובאוסלו יכריזו השבוע ובשבוע הבא על הזוכים בפרסי נובל לשנה זו. ואולם בשנים האחרונות ההודעות המשעשעות ואולי המרתקות יותר לא מגיעות מוועדות הנובל באירופה אלא מאנשי כתב העת “”תולדות המחקר הלא-סביר” – שכבר 14 שנה מעניקים את פרסי ה”איג נובל” למחקרים ולמעשים “שאין או לא צריך לשחזר”, כלומר העבודות המטופשות ביותר השנה.
וכך התכנסו ביום חמישי 1,200 בני אדם, בהם מכובדים ביותר, באוניברסיטת הרווארד שבארה”ב. הזוכים קיבלו, לצד 15 דקות של תהילה, “פרס שעשוי מחומרים זולים במיוחד, ומדליה שרק מעטים יעזו לענוד”, כהגדרת המארגנים.
למעמד המפוקפק של זוכים על “הישגיהם” השנה הגיעו, בין השארר, סוציולוגים שגילו את הקשר בין מוסיקת קאנטרי להתאבדות (יותר שירי קאנטרי ברדיו – יותר התאבדויות); פיסיקאים שחשפו אילו כוחות מסתתרים מאחורי סיבוב חישוק ה”הולה-הופ” (כוחות שמקורם, כמה מפתיע, בתנועות המותניים, הברכיים והקרסול); הוותיקאן, על “אאוטסורסינג” של תפילות בהודו; קוקה קולה בריטניה, על הכישלון המהדהד של “דסאני” – מים מינרליים שהוציאה לשוק, ושהתגלו מאוחר יותר כמי ברז; הספרייה לחקר הנודיזם האמריקאי בפלורידה, כהוקרה על מאמציה לשימור היסטוריה של הנודיזם; חוקרים שבדקו דגים המתקשרים באמצעות, ובכן, הפלצות; וממציאי מסרק המיועד לתרסוקת הפופולרית בשיטת “הלוואה וחיסכון”, ומלווה בהוראות ביצוע קפדניות.
באיג נובל לשלום זכה דיסוק אינואו, מתופף יפאני שב-1971 המציא את הקריוקי, שלטענת ועדת הפרס יצר בכך דרך חדשה לגמרי להגביר את הסובלנות של אנשים זה לזה. פרס נוסף הוענק לג'יליאן קלארק, תלמידת תיכון משיקאגו, שיצאה למשימה מדעית נועזת: לבדוק אם נכונה האמונה הרווחת שאם מזון נפל על הרצפה, הרמתו ואכילתו בתוך חמש שניות מבטיחות את ניקיונו. המסקנה שלה היתה שלא: חיידקים מספיקים להיתפס בו גם בזמן כל כך קצר.
“כל זוכה בפרס האיג נובל יצר משהו שבתחילה גורם לאנשים לצחוק, אבל מאוחר יותר גורם להם לחשוב”, אמר מרק אברמס, מייסד ומארגן טקס פרסי האיג נובל ועורך כתב העת “תולדות המחקר הלא-סביר”. אברמס סבור כי המעמד “אינו בדיוק בדיחה. מישהו הגדיר אותו פעם כסאטירה עמוקה, ואני חושב שזהו תיאור די מדויק”.
זוכי האיג נובל יכולים אמנם לוותר על הכבוד ולסרב לקבל את הפרס לפני ההכרזה הרשמית. עם זאת, רק מעטים עושים זאת, מחשש לתגובת התורמים או ראשי המחלקות שלהם. חוקרים רבים אף מבקשים מיוזמתם להיות מועמדים לפרס, שמעניק חשיפה עולמית רחבה.
כך, למשל, סטיבן סטאק, סוציולוג מאוניברסיטת “ויין סטייט” בדטרויט, שיחד עם עמיתו ג'יימס גונדלאש זכה בפרס על מחקרם מ-1992 בעניין הקשר בין השמעת מוסיקת קאנטרי ברדיו להתאבדות של לבנים. סטאק אמר לפני שבוע כי הוא “שמח על הזכייה, משום היא מעניקה הכרה לאומית לעבודתי”. עם זאת, הוא לא טרח להגיע לאירוע.
ישנם גם מקרים שבהם הזוכים לא יכולים להשתתף בטקס, גם אם הם רוצים בכך בכך. “כמה שנים שאנחנו לא מצליחים ליצור קשר עם זוכים בתחומי הכלכלה, משום שיש להם התחייבויות ל-חמש עד 15 השנים הבאות”, גילה אברמס ל”גרדיאן”, בעקיצה שכוונה כנראה לניק ליסון. ליסון זכה בעבר באיג נובל בתחום הכלכלה, בשעה שריצה את עונשו על הונאת ענק שהביא לקריסתו של הבנק “בריגס”.
ידען – מוזר ומעניין
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~968291314~~~30&SiteName=hayadan
