איברים על המדף/גלילאו

שלפוחיות שתן שגודלו במעבדה הושתלו בגופן של שבע ילדות ונערות. חוקרים מקווים כי בעתיד ניתן יהיה לפתח איברים באופן מלאכותי, במקום להזדקק לתרומות

ד”ר דינה צפרירי, גליליאו

ד”ר אנתוני אטלה (Atala), אורולוג מנתח וחוקר במחלקה לאורולוגיה בבית-הספר לרפואה בהארוורד ובבית-החולים לילדים בבוסטון, נתקל במהלך עבודתו בילדים רבים הסובלים מנזק קשה בכליות, העלול להסתיים במות הילדים. הנזק נגרם כתוצאה מזרימת שתן בכיוון הפוך מהתקין – מהשלפוחית אל הכליות. זרימה זו עלולה להוביל חיידקים מדרכי השתן לכליות, ולגרום להתפתחות זיהום בכליות. התופעה מתגלה בדרך-כלל בילדים הסובלים מפגם מולד בשם spina bifida.
בעוברים הלוקים בפגם התפתחותי זה לא התרחשה סגירה מלאה של צינור העצבים, שבמצב תקין מתקיימת כבר בחודש הראשון של התפתחות העובר, וחלק ממוח השדרה נותר, לפיכך, חשוף. אחד הסיבוכים של ספִּינה ביפידה הוא פגיעה בבקרה על תפקוד שלפוחית השתן ופגיעה בתפקודה של השלפוחית, ההופכת נוקשה וגלדנית, דולפת בלא שליטה ושתן חוזר ממנה אל הכליות. נוסף על הנזקים הבריאותיים, התופעה מקשה מאוד על השתלבות הילדים בחברה.
צורת הטיפול שהיתה נהוגה עד היום היא לקחת מִקטע מהקיבה או מהמעי, ולשתול אותו בחלקים הפגועים של שלפוחית השתן. התוצאות אינן משביעות רצון. בשיטה זו קיימים סיבוכים ותופעות לוואי קשות, כמו היצמדות של הרקמות, הפרשת ריר והופעת אבנים בדרכי השתן.

פיגום ביולוגי
כדי למנוע סבל מהחולים, פיתח ד”ר אטלה שיטה שבה לוקחים פיסת רקמה קטנה מחֶלקה הפנימי של שלפוחית שתן פגועה, ומעט תאי שריר של החולה. מגדלים את התאים בתרביות, וכאשר מתקבלים די תאים, מצפים פיגום הבנוי בצורת השלפוחית בשכבה ראשונה של תאי אֶנדוֹתֶל משלפוחית השתן, ומעליה שכבת תאי שריר. אחר-כך מדגירים את המבנה המצופה בנוזל גידול מַתאים. הפיגום בנוי מקולגן ומחומצה פולי-גליקולית – חומר דמוי-רשת המתפרק בהיותו בגוף. בתוך כשבעה שבועות נוצרת במעבדה שלפוחית חדשה. את רקמת השלפוחית החדשה שנוצרה תופרים לצוואר השלפוחית הישנה ולשרידים שנותרו ממנה.
בשנת 1990 החלו אטלה ועמיתיו בניסויי ההשתלה בעכברים ובחולדות, ואחר-כך עברו לארנבות ולכלבים. לאחר שווידאו שהשלפוחית מתפקדת כראוי, החלו בשנת 2000 בניסויים בבני-אדם.

ד”ר אטלה לקח דגימות מכל אחת מהחולות, ובאותה השיטה גידל שלפוחיות במעבדה והשתיל אותן בגופן. הוא המתין שש שנים בטרם הפרסום, כדי להיות בטוח שהשלפוחיות מתפקדות כראוי ובלא תופעות לוואי.
השלפוחיות המיוצרות ומושתלות בשיטה זו עדיין אינן משתוות בתפקודן לאיבר הטבעי. העצבוב והחיבור לכלי הדם קשורים עדיין לחלקי השלפוחית המקורית. ואכן, זוהי מטרתו הבאה של הצוות – ליצור שלפוחית שלמה ולחבר אליה את קצות העצבים ואת כלי הדם. חרף המגבלות, זוהי פריצת דרך וההתקדמות הבולטת ביותר עד כה בתחום “הנדסת האיברים”.

האתגר הבא: איברים מורכבים
עד כה גידלו, לצורך השתלה, רקמות בעלות סוג אחד בלבד של תאים, ללא מבנה מורכב מאורגן: רקמת תאי עור, תאי סחוס ותאי עצם. איברים המורכבים מסוגי תאים רבים, כדוגמת הכבד והכליה, הם מסובכים הרבה יותר לייצור. מטרה קרובה יותר של אנשי הצוות היא השתלת שלפוחית שתן במבוגרים הסובלים מבעיות דליפת שתן בשל התרופפות השרירים, ובחולים במחלות אחרות הסובלים מבעיות בשלפוחית השתן.
לאחרונה מנהל ד”ר אטלה את המכון לרפואה רגנרטיבית באוניברסיטת Wake Forest במרכז הרפואי הבפטיסטי בצפון קרוליינה. במעבדות המכון מגדלים עכשיו 20 סוגי רקמות, ומנסים ליצור לב וכלי דם.
אכן, אולי צעד קטן למדע, אבל שיפור עצום במצבם של החולים המושתלים. אחת המושתלות, קייטלין מקנמרה בת ה-16, סיפרה בריאיונות לאמצעי התקשורת כי השתלה חלקית זו העניקה לה חופש. בעיקר חופש מחיתולים. היא מרגישה שהיא חופשייה לעשות כל מה שחבריה עושים, מבלי להיות מוטרדת מ”פנצ'רים” ומבלי להיות ללעג בפי שאר הנערים. אמה, טרייסי, אחות במקצועה, אומרת כי במקום לדאוג שבתה עלולה למות מזיהום בכליות, היא מודאגת כעת מכמות הזמן שבתה מבלה בשיחות עם בנים בטלפון.
לאתר גלילאו

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~480283129~~~82&SiteName=hayadan