הצנצנת שבה נמצא לבו של לואי ה-17. הוויכוח עדיין לא הסתיים
פאריס. לבו של לואי ה-17, יורש העצר הצרפתי בן ה-10, נלקח מגופו לאחר שמת בכלא, שומר באלכוהול, נגנב, הוחזר וכעבור כ-200 שנה עבר בדיקת די-אן-איי. בשבוע הבא ייקבר לבו של לואי ה-17 באחוזת הקבר המלכותית מצפון לפאריס. היסטוריונים רבים משוכנעים כעת, בעקבות ממצאי בדיקות גנטיות, שהלב הקטנטן והמאובן הוא כמעט בוודאות הדבר המלכותי האמיתי.
בטקסים שיתקיימו בשבוע הבא יכבדו בני מלוכה אירופאים את הנער הצעיר, שהפך לבן ערובה בימי המהפכה הצרפתית וגווע למוות בכלא. אחרי המיסה ביום שלישי הקרוב ייקבר לבו של לואי בבזיליקת סן דני, ליד קבר הוריו – מארי אנטואנט ולואי ה-16.
יוזמי קבורתו של הלב המלכותי מבקשים לסתום את הגולל על 209 שנים של שמועות, אגדות וערפל היסטורי סביב מותו של הילד. ואולם, כמה ספקנים עדיין טוענים שחידת מותו עדיין לא נפתרה: היסטוריונים רבים משוכנעים שיורש העצר האמיתי ברח מהכלא, והנער החולני שמת שם לא היה אלא מחליף. “הייתי רוצה להאמין שהילד ברח ושרד”, אמר הנסיך שארל-עמנואל דה בורבון דה פארם, אחד מקרובי המשפחה החיים של לואי ה-17. “כיום, המדענים הוכיחו כי ההפך הוא הנכון”.
חייו הקצרים של לואי ה-17 מזכירים תסריט של טלנובלה: הוא איבד את הוריו, שראשם נערף בגיליוטינה, ונכלא לשלוש שנים בבית כלא בפאריס, שאת חלקן בילה בבידוד מוחלט בתא חשוך, בלי שאיש ירחץ אותו או ינקה אחריו. הילד מת בסופו של דבר משחפת ב-1795 וגופתו נזרקה לקבר המונים, לא לפני שרופא שעבד בכלא לקח את לבו ושימר אותו. לדברי ההיסטוריון פיליפ דלרום, הרופא הבריח את הלב בממחטה ושמר אותו כמוצג נדיר.
השמועות שלואי האמיתי הוברח מהכלא ושבמקומו נכלא שם נער מפשוטי העם התפשטו במהרה. “מדובר במיתוס אוניוורסלי, המיתוס על המלך שאבד או הוחבא”, סבור דלרום. “בכל התרבויות, בכל התקופות, מתגלגל לו מיתוס על אנשים שהוחבאו מאתנו”. אחרי שבית המלוכה הצרפתי שוקם ב-1814 הגיעו לפאריס כ-100 בני אדם והצהירו שהם יורש העצר הנעלם. לדברי דלרום, כמה מהם באו ממקומות רחוקים מאוד, כמו איי סיישל. בין הבאים היה אפילו מיסיונר מווינסקונסין, שבאילן היוחסין שלו נמצאו אבות אינדיאנים. הוא טען בלהט שהוא “הדופין האבוד” (אחד מכינויו של לואי ה-17).
הרופא שביצע בגופתו של לואי ה-17 את הניתוח שלאחר המוות שמר את הלב בצנצנת קריסטל שניצבה על מדף. אחד מתלמידיו של הרופא לא היה יכול להתאפק וגנב את המזכרת. על ערש דווי התוודה הגנב על מעשהו וביקש מאשתו להחזיר את הצנצנת. הלב הוצע לכמה מבני משפחת המלוכה, ולבסוף הגיע לאגף הספרדי של משפחת בורבון. הספרדים החזירו את הלב לפאריס ב-1975, ומאז הוחזק בבזיליקת סן דני. עם זאת, הסברה היתה כי הלב שייך לילד שמת בכלא, ולא בהכרח ליורש העצר.
עד ביצוע הבדיקות הגנטיות, רבים לא האמינו שהלב המלכותי, שעבר מיד ליד במשך 200 שנה, הצליח לשרוד. ואולם, כשמדענים משתי אוניברסיטאות אירופיות השוו בין דגימות מרקמות הלב לקווצת שיער של מארי אנטואנט, שנגזזה ממנה כשהיתה ילדה באוסטריה – אושרה קרבת הדם.
ואולם, גם בכך לא מסתיים הוויכוח. יש הטוענים כי הקשר לא מוכיח סופית את זהותו של בעל הלב, שהיה יכול להשתייך גם לאחיו של לואי ה-17, שמת ב-1789. אבל תמיד יהיו ספקנים. סיפורו של יורש העצר היה “כה מחריד, ואנשים מעדיפים סוף שמח”, מסכם דלרום. “זה סיפור על ילד שחייו נגזלו ממנו. אפילו מותו נגזל ממנו. אנשים פשוט לא היו יכולים להאמין שהוא מת בתנאים איומים כל כך. בסופו דבר, זהו פצע בהיסטוריה של צרפת”.
מאת אי-פי ושירות “הארץ”
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~869871303~~~160&SiteName=hayadan
