קמפיינים של מידע שגוי הם תערובות עכורות של אמת, שקרים ואמונות כנות – שיעורים מהמגיפה

בסביבה זו, נרטיבים שגויים כגון הטענה שהנגיף הונדס, שמקורו ככלי נשק ביולוגי, או שתסמיני COVID-19 נגרמים על-ידי טכנולוגיית תקשורת אלחוטית של 5G – התפשטו כמו אש בשדה קוצים בכל המדיה החברתית ובפלטפורמות תקשורת אחרות. חלק מהנרטיבים השגויים האלה ממלאים תפקיד בקמפיינים של דיסאינפורמציה

מאת קייט סטארבירד, פרופסור חבר לעיצוב והנדסה במרכז אנושי, אוניברסיטת וושינגטון

מגיפת COVID-19 הולידה גם מגיפה של הצפת מידע הכוללת שילוב עצום וסבוך של מידע, מידע שגוי ודיסאינפורמציה.

בסביבה זו, נרטיבים שגויים כגון הטענה שהנגיף הונדס, שמקורו ככלי נשק ביולוגי, או שתסמיני COVID-19 נגרמים על-ידי טכנולוגיית תקשורת אלחוטית של 5G – התפשטו כמו אש בשדה קוצים בכל המדיה החברתית ובפלטפורמות תקשורת אחרות. חלק מהנרטיבים השגויים האלה ממלאים תפקיד בקמפיינים של דיסאינפורמציה.

הרעיון של דיסאינפורמציה מעלה לעיתים קרובות תמונה של תעמולה במדינה טוטליטארית, אך המציאות מורכבת הרבה יותר. אף כי מידע משרת אג’נדה, הוא מוסווה לעתים קרובות בעובדות, ומקודמת על-ידי אנשים חפים מפשע ולעיתים קרובות בעלי כוונות טובות.

כחוקרת שבוחנת כיצד משתמשים בטכנולוגיות תקשורת בזמן משברים, מצאתי כי תמהיל זה של סוגי מידע מקשה על אנשים, כולל אלה שבונים ומפעילים פלטפורמות מקוונות, להבחין בין שמועה אורגנית לבין קמפיין דיסאינפורמציה מאורגנת. והאתגר הזה לא הופך קל יותר שכן המאמצים להבין ולהגיב ל- COVID-19 משתלבים בארה”ב עם התהליכים הפוליטיים לקראת הבחירות לנשיאות.

שמועות, מידע שגוי ודיסאינפורמציה

שמועות מתפשטות ותמיד התפשטו במהלך אירועי משבר. משברים מלווים לרוב בחוסר ודאות באשר לאירוע וחרדה מהשפעותיו, כמו גם אי ודאות כיצד להגיב. אנשים באופן טבעי רוצים לפתור את חוסר הוודאות והחרדה הזו, ולעתים קרובות מנסים לעשות זאת באמצעות יצירת חוש קולקטיבי. זהו תהליך של התכנסות לאיסוף מידע ולתיאוריה על האירוע המתפתח. שמועות הן תוצר לוואי טבעי.

השמועות אינן בהכרח גרועות. אך אותם תנאים שמייצרים שמועות גם הופכים אנשים לפגיעים לדיסאינפורמציה, שהיא יותר גרועה. בשונה משמועות ומידע שגוי, שעשוי להיות מכוון או לא, דיסאינפורמציה היא מידע שקרי או מטעה שמופץ למטרה מסוימת, לרוב מטרה פוליטית או כלכלית.
מקור המונח בברית המועצות, שם השתמשו בו כדי לנסות לשנות את האופן בו אנשים הבינו ופרשו אירועים בעולם. כדאי לחשוב על דיסאינפורמציה לא כעל מידע יחיד או אפילו על סיפור יחיד, אלא כקמפיין, מערכת פעולות ונרטיבים שהופקו והתפשטו כדי להונות את הציבור לצרכים פוליטיים.
לורנס מרטין-ביטמן, קצין מודיעין סובייטי לשעבר, שערק ממה שהיה אז צ’כוסלובקיה והפך לימים לפרופסור לדיסאינפורמציה, תיאר כיצד לעיתים קרובות מסעות מידע דיסאינפורמטיביים נבנים סביב גרעין אמיתי או מתקבל על הדעת. הם מנצלים הטיות, חלוקות וחוסר עקביות שקיימים בקבוצה או בחברה שהיא קהל היעד של הקמפיין. ולעתים קרובות הם מעסיקים “סוכנים לא מודעים” כדי להפיץ את תוכנם ולקדם את יעדיהם.

דיסאינפורמציה יכולה להתקיים בכמה רמות וקני מידה. אמנם לקמפיין דיסאינפורמציה אחד יכולה להיות מטרה ספציפית – למשל שינוי דעת הקהל על מועמד פוליטי או מדיניות – הפעלת אינפורמציה דיסוציאטיבית יכולה לערער ברמה עמוקה יותר את החברות הדמוקרטיות.

המקרה של הסרטון “Plandemic”

הבחנה בין מידע שגוי לא מכוון לבין מידע שגוי מכוון היא אתגר קריטי. לעתים קרובות קשה להסיק על כוונה, במיוחד במרחבים מקוונים בהם ניתן לטשטש את מקור המידע המקורי. בנוסף, דיסאינפורמציה יכולה להיות מופצת על-ידי אנשים המאמינים שזה נכון. ומידע שגוי לא מכוון ניתן להגברה אסטרטגית כחלק ממסע פרסום דיסאינפורמציה. הגדרות והבחנות נעשות מבולגנות במהירות.
קחו למשל את המקרה של הסרטון “פלנדמיק” שהתפוצץ בפלטפורמות המדיה החברתית במאי 2020. הסרטון הכיל מגוון של טענות כוזבות ותאוריות קונספירציה לגבי COVID-19. ההיבט הבעייתי שעלה הוא שהסרטון, המליץ לא ללבוש מסיכות בטענה כי “יפעילו” את הנגיף, והניח את היסודות לסירוב בסופו של דבר לחיסון נגד COVID-19.

אף-על-פי שרבים מהסיפורים השקריים הללו הופיעו במקומות אחרים ברשת, סרטון ה”פלנדמיק” הפגיש אותם בסרטון יחיד בן 26 דקות. הסרטון התפשט באופן נרחב בפייסבוק וקיבל מיליוני צפיות ביוטיוב לפני שהוסר עלידי הפלטפורמות בגלל שהכיל מידע שגוי רפואי מזיק.
עם התפשטותו, הוא קודם והועצם באופן פעיל על-ידי קבוצות ציבוריות בפייסבוק ובקהילות רשתות בטוויטר הקשורות לתנועה נגד חיסונים, קהילת תיאוריית הקונספירציה של קנון ואקטיביזם פוליטי פרו-טראמפי.

אך האם זה היה מקרה של מידע מוטעה או מידע לא נכון שהופץ במכוון? התשובה נעוצה בהבנה כיצד ומדוע – הסרטון הפך לוויראלי.

גיבורת הסרטון היתה ד”ר ג’ודי מיקוביץ’, מדענית לכאורה שלפני כן קידמה תיאוריות כוזבות בתחום הרפואי, למשל הטענה שחיסונים גורמים לאוטיזם. לקראת יציאת הסרטון היא קידמה ספר חדש, בו הוצגו רבים מהנרטיבים שהופיעו בסרטון ה”פלנדמיק”.

אחד הנרטיבים היה האשמה נגד ד”ר אנתוני פאוצ’י, מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות. באותה תקופה, פאוצ’י היווה מוקד לביקורת על קידום צעדים להתרחקות חברתית שחלק מהשמרנים ראו כמזיקים לכלכלה. הערות פומביות של מיקוביץ’ ומקורביה מראים כי פגיעה במוניטין של פאוצ’י הייתה יעד ספציפי לקמפיין שלהם.

בשבועות שקדמו לשחרור הסרטון “פלנדמיק”, נעשה מאמץ מרוכז להעלות את הפרופיל של מיקוביץ’ שהתגבש במספר פלטפורמות של הרשתות החברתיות. חשבון טוויטר חדש הוקם בשמה, וצבר במהירות אלפי עוקבים. היא הופיעה בראיונות בכלי חדשות המזוהים עם המפלגה הרפובליקנית כגון The Epoch Times ו- True Pundit. בטוויטר בירכה מיקוביץ’ את העוקבים החדשים שלה עם ההודעה: “בקרוב, ד”ר פאוצ’י, כולם יידעו מי אתה באמת.”
רשת סינקלייר, המחזיקה ומפעילה 191 תחנות טלוויזיה מקומיות ברחבי ארה”ב, קיימה לאחרונה ראיון עם מיקוביץ’ בו חזרה על הטענות המרכזיות בסרט “פלנדמיק”. בשידור תכנית זו, סינקלייר השתמשה בתפוצה ובמהימנות של החדשות המקומיות כדי לחשוף קהלים חדשים לסיפורי שווא – העלולים להיות מסוכנים. הרשת שוקלת מחדש את החלטתה לאחר שקיבלה ביקורת. עם זאת, על-פי הדיווחים, הראיון פורסם במשך זמן מה באתר הרשת ושודר על-ידי תחנה אחת.
על רקע הדברים הללו, נראה כי למיקוביץ’ ולמשתפי הפעולה איתה, היו מספר יעדים מעבר לשיתוף התיאוריות הלא-מדויקות שלה לגבי COVID-19. בין היתר מדובר במניעים כלכליים, פוליטיים ומוניטין. עם זאת, יתכן גם שמיקוביץ’ מאמינה כנה למידע שהיא שיתפה, כמו גם מיליוני אנשים ששיתפו וצייצו מחדש את התוכן שלה באופן מקוון.
מה הלאה?
בארצות הברית, כאשר מגיפת COVID-19 מטשטשת את הבחירות לנשיאות, אנו צפויים להמשיך לראות קמפיינים של דיסאינפורמציה שמופעלים למטרות רווח פוליטי, כלכלי ומוניטין. קבוצות אקטיביסטיות מקומיות ישתמשו בטכניקות אלה כדי להפיץ סיפורי שווא וסיפורים מטעים על המחלה ועל הבחירות. סוכנים זרים ינסו להצטרף לאירוע, לעיתים קרובות על-ידי הסתננות לקבוצות קיימות וניסיון לכוון אותן לעבר מטרותיהם.

לדוגמה, ככל הנראה יהיו ניסיונות להשתמש באיום של COVID-19 כדי להפחיד אנשים מלהשתתף, בסקרים. לצד ההתקפות הישירות הללו על שלמות הבחירות, ככל הנראה גם השפעות עקיפות על תפיסת האנשים את יושר הבחירות – הן מצד פעילים כנים והן מטען סוכנים של קמפיינים של דיסאינפורמציה.

המאמצים לעצב עמדות ומדיניות סביב הצבעה כבר נמצאים בעיצומן, למשל נסיונות לדיכוי הצבעה וניסונות לשוות תדמית של הונאה בהצבעה בדואר. חלק מרטוריקה זו נובעת מביקורת כנה שנועדה לעורר פעולה לחיזוק מערכות הבחירות. נרטיבים אחרים, למשל טענות לא מבוססות בדבר “הונאת בוחרים”, משרתים את המטרה העיקרית של ערעור האמון במערכות אלה.

ההיסטוריה מלמדת כי מיזוג זה של אקטיביזם וצעדים פעילים, של שחקנים זרים וביתיים, ושל סוכנים נבונים ולא מודעים, אינו דבר חדש. ודאי שהקושי להבחין בין אלה לאלה לא הופך להיות קל יותר בעידן המחובר. אולם הבנה טובה יותר של צמתים אלה יכולה לעזור לחוקרים, עיתונאים, מעצבי פלטפורמת תקשורת, קובעי מדיניות וחברה בכלל לפתח אסטרטגיות להפחתת השפעות הדיסאינפורמציה ברגע מאתגר זה.

למאמר באתר The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

• חד משמעית: קרינת הדור החמישי (5G) אינה הגורם להתפשטותו של נגיף הקורונה
• מדוע נעשו הרשתות החברתיות מדגרה מושלמת לתרמיות ולמידע שגוי
• המדינה נגד המדע