עדות ראשונה ישירה לכלכלת עודפים ואגירה לטווח ארוך לפני 12,000 שנה

 באתר הפרהיסטורי נחל עין גב בצפון הארץ חשפו חוקרים מהאונ' העברית עדויות לכך שהאדם אגר חומרים שונים, ביניהם מזון, במתקן משוכלל שהוקם לפני 12 אלף שנים. לטענת החוקרים, המתקן מעיד על הקדמת תופעת האגירה הידועה לנו בכאלף שנים. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי"Humanities and Social Sciences Communications"

חפירות 2018 באתר הארכיאולוגי עין גב 2 שלשפת הכנרת, מתוך מחקרה של פרופ' ליאור גרוסמן. צילום: נפתלי הילגר
חפירות 2018 באתר הארכיאולוגי עין גב 2 שלשפת הכנרת, מתוך מחקרה של פרופ' ליאור גרוסמן. צילום: נפתלי הילגר

עדות ראשונה לאגירה ואחסון במתקן ייעודי בתולדות האדם: בניסיון להבין את תהליכי המעבר מציד ולקט לחקלאות בעידן הפרהיסטורי, ניסו לאתר חוקרים רבים עדויות ארכאולוגיות להתפתחות של מנגנוני אחסון ראשונים בתרבות האנושית. דבר זה התרחש כשהחברה מייצרת ברגע נתון יותר מכפי שהיא צורכת, ואז נוצר אי-שוויון בין הצריכה האנושית לכמות מקורות המזון הקיימים. תופעה זו נמשכת עד היום ואף ממריאה לשיאים חדשים מדי שנה (לדוגמה, לאחרונה נודע כי בטוקיו מוקמים מתחמי ענק לאחסון מזון מתחת לפני האדמה שיסייעו בעתיד לאוכלוסייה המקומית בשל ההתחממות הגלובלית וריבוי הצפות הענק במדינה).

פרופ' ליאור גרוסמן, חברת המדור לארכאולוגיה פרהיסטורית וראשת המעבדה לארכיאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם צוות חוקרים מהמכון לארכיאולוגיה וממרכז ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח באוניברסיטה, הצליחה לאחרונה למצוא שרידי מתקן מלפני כ-12,000 שנים שנחשף בבור גדול באתר הפרהיסטורי נחל עין גב II, מהתרבות הנטופית המאוחרת. מתקן האגירה שנמצא מעיד על הקדמת תופעת האגירה הידועה לנו בכאלף שנים. הבור שהתגלה הוא בעומק של כ-50 ס"מ וקוטר של 80 ס"מ, צורתו היא צורת כיפה עגולה, והוא מטויח במספר שכבות של טיח עשוי מתערובת של אדמה וטיח גיר. קירות המתקן המתקמרים, וחתיכות הטיח שנמצאו בתוך המתקן מעידים על כך כי הוא ככל הנראה היה מקורה ותקרתו קרסה. הטכנולוגיה החדשנית לסיוד קירות הבור תוארה בהרחבה בעבודת המחקר הקודמת של פרופ' גרוסמן, שפורסמה בסוף השנה שעברה. גילוי הבור, השערות על מהותו ומחשבות לגבי שיטת ייצורו התפרסמו לאחרונה בכתב העת "Humanities and Social Sciences Communications" מבית nature היוקרתי.

נחל עין גב II הוא אתר מסוף התרבות הנטופית המאוחרת, מתקופה של 12,000 שנה לפני זמננו. האתר הוא כפר גדול היושב על הגדה הצפונית של נחל עין גב, כקילומטר מחוף הכנרת. הוא התגלה בשנות ה-70 ונחפר מחדש מאז 2010 על ידי פרופ' גרוסמן וצוותה, בשיתוף פעולה עם חוקרים מהעולם. ייחודו של האתר הוא באופיו של הנמצא בו, המכיל סממנים נטופיים מובהקים (למשל כלי הצור), אך גם ממצאים הדומים לתרבויות המוקדמות של הניאולית (למשל חפצי אמנות), ובכך מאפשר לבחון לעומק שאלות לגבי המעבר מחיי ציידים-לקטים לאורח חיים כפרי, מסוף התקופה הפליאולית להתחלת הניאולית. החפירות במקום חשפו עד לגילוי הבור שמונה בניינים ואף מתחם בית קברות. הבור שהתגלה ושיטת בנייתו נחשבים יוצאי דופן. למעשה, טרם נחשף מתקן כמוהו באתרים אחרים מאותה התקופה, אך בתקופות מאוחרות יותר מתקנים דומים הפכו נפוצים יותר ויותר, ושימשו לאגירת דגנים וקטניות. יתר על כן, הימצאות של מתקן אגירה בטרם הופעת החקלאות מעידה על ההדרגתיות והמורכבות של אחד התהליכים הכי משמעותיים בהיסטוריה האנושית.

במאמר עלתה ההשערה הראשונית בעקבות גילוי מתקנים דומים בתקופות מאוחרות יותר בישראל, כי המתקן שנמצא עשוי היה לשמש כמתקן בישול או ככבשן. לכן, החוקרים היו צריכים לוודא שאכן מצאו מתקן שכוון לאגירה ואחסון. ניתוח של ממצאים מיקרוסקופיים מהבור ומהטיח, באמצעות שיטות גיאו-ארכיאולוגיות שנערכו על ידי החוקרים תמנע רז מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית וד"ר דוד פריזם מאוניברסיטת חיפה שהשתתפו במחקר, העידו על כך שלא נעשה חימום בתוך המתקן, ולא התגלו כל סימני שריפה על גבי החימר (מעל 500 מעלות צלסיוס), ועל כן לא בישלו בו או השתמשו בו לבערה.

"שילוב של הדמיון של המתקן שנמצא למתקני אגירה מאוחרים והעדר סימנים לפעילות אחרת מרמזים על השימוש בו כמתקן אגירת מזון", מסבירה פרופ' גרוסמן ומוסיפה כי "אם אכן מדובר במתקן אגירה, הוא מסמן הופעה מוקדמת של פעילות אגירת מזון, טרם הופעת החקלאות לפי הידוע לנו היום. מציאתו של מתקן אשר סביר כי שימש לאגירה בתקופה זו מחזקת את הטענה כי ראשית החקלאות הייתה תהליך הדרגתי ומתגבר של גידול מזון בזעיר אנפין ואגירת עודפים לאורך זמן. היה לנו במקרה הזה המזל לשים את האצבע על שלב מוקדם בתהליך של שינוי תרבותי וטכנולוגי, במסגרת המעבר מחיים של ציד ולקט לחיים חקלאיים".

מתקן לאחסון דגנים וקטניות

למרות ההשערות שעלו במחקר, החוקרים לא הצליחו לספק הוכחות חד-משמעיות לגבי תפקודו הראשוני של המתקן שנמצא, ובאופן ספציפי שמדובר במתקן לאחסון מזון. מתקנים דומים שהוקמו בתקופות מאוחרות מלמדים כי המתקן שבנחל עין גב ככל הנראה הוקם כדי לאחסן דגנים וקטניות. "על סמך המאפיינים המבניים של הבור שנמצא, אנו מציעים כי ככל הנראה הוא שימש כמתקן אחסון בין אם לצמחי בר ובין אם לחומרים אחרים", ציינו החוקרים במאמרם. זאת ועוד, החוקרים הסיקו כי לאחר השימוש הראשוני במתקן הוא כנראה הוסב לפח אשפה ענקי, מכיוון שנמצאו בו חומרים שונים כגון שאריות של עצמות, שרידי שריפה ופסולת מקומית. בנוסף, ייתכן כי המתקן הושאר נטוש ואפשר למשקעים מקומיים למלא את תוכו עד לכיסויו המוחלט. ייתכן אף שקירותיו התמוטטו על גבי החומרים שהצטברו בו ואטמו אותו.

לא לחינם נקרא המאמר המדעי "Tomorrow’s mundane is today’s extraordinary". לטענת החוקרים, מדובר בעדות הראשונה, או לפחות מבין הראשונות, של התנהגות חדשה שנחשבה ביזארית, יוצאת דופן וחריגה מבין שלל של התנהגויות אנושיות שהתפתחו בהדרגה באותה תקופה, במקרה הזה היכולת לאחסן מזון. על פי העדויות מאתרים נוספים ניתן לקבוע כי מדובר בתופעה שהפכה עם הזמן לתופעה ארצית ולא יוצאת דופן.

לסיכום, לפני כשנה פורסמו ידיעות על כך שנמצא במערת קסם ליד ראש העין עדויות לכך שהאדם אחסן מזון לטווח ארוך כבר לפני 400 אלף שנה. האמנם האדם למד לאחסן לפני זמן רב כל כך? "הגיוני שלאורך ההיסטוריה האנושית האדם אחסן מזון ברמות שונות כולל חלקי חיות, אבל לא מדובר בבניית מתקן ייעודי בטכנולוגיה חדישה – מטיח בוץ וטיח גיר – הדורשת טכנולוגיה מתוחכמת של חימום אבן-גיר לטמפ' מעל 800 מעלות, כפי שהתגלה באתר שלנו. בנוסף, הטיוח בנחל עין גב II כנראה אפשר אחסון לאורך זמן רב מאוד"מסבירה פרופ' גרוסמן.

לקריאת המאמר המדעי

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן