סיקור מקיף

סופות אבק במאדים ממלאות תפקיד עצום בייבוש כוכב הלכת

ממצאי המחקר מצביעים על כך שכאשר סופת האבק מחממת את האטמוספרה, נוצרות רוחות שזורקות אדי מים לגבהים הרבה יותר גבוהים מהרגיל. בגבהים הגבוהים האלה, האטמוספרה של מאדים דלילה ומולקולות המים פגיעות יותר לקרינת UV, שקורעת אותן למרכיבים הקלים יותר שלהן, מימן וחמצן

מצלמת ה-HiRISE שבמקפת לסקר מאדים של נאס"א צילמה את תמונת התקריב הזאת של מכתש פגיעה "חדש" (בקנה מידה גיאולוגי, אבל עתיק מאוד בקנה מידה אנושי) באזור סירנום פוסיי של מאדים ב-30 במרץ 2015. צילום: נאס"א
מצלמת ה-HiRISE שבמקפת לסקר מאדים של נאס"א צילמה את תמונת התקריב הזאת של מכתש פגיעה "חדש" (בקנה מידה גיאולוגי, אבל עתיק מאוד בקנה מידה אנושי) באזור סירנום פוסיי של מאדים ב-30 במרץ 2015. צילום: נאס"א

מצלמת ה-HiRISE שבמקפת לסקר מאדים של נאס"א צילמה את תמונת התקריב הזאת של מכתש פגיעה "חדש" (בקנה מידה גיאולוגי, אבל עתיק מאוד בקנה מידה אנושי) באזור סירנום פוסיי של מאדים ב-30 במרץ 2015.

מדעני מאדים חושדים מזמן שכוכב הלכת האדום, שהיה פעם חם ולח כמו כדור הארץ, איבד את רוב המים שלו לחלל החיצון. היות שמים הם אחד מהמרכיבים החשובים של חיים כמו שאנו מכירים, המדענים מנסים להבין כמה זמן הם זרמו במאדים ואיך אבדו.

מחקר חדש שהתפרסם עכשיו ב-Nature Astronomy, בראשות מייקל צ'אפין, חוקר במעבדה לפיזיקה של האטמוספרה והחלל באוניברסיטה של קולורדו בולדר, מראה שסופות אבק אזוריות יכולות למלא תפקיד משמעותי בייבוש של מאדים.

למרות שמדעני מאדים כמו צ'אפין הניחו שסופות אבק גלובליות, שבדרך כלל מכות בכל שנת מאדים אחת עד שלוש, יחד עם חודשי הקיץ החמים בחצי הכדור הדרומי, ממלאים תפקיד בייבוש הכוכב, לא היו להם המדידות שנחוצות כדי לקשור ביחד את כל התמונה. אבל בינואר ופברואר 2019, תצפיות בו-זמניות משלוש חלליות שמקיפות את מאדים איפשרו לצוות בינ"ל של חוקרים לאסוף נתונים ללא תקדים במשך סופת אבק אזורית. מהתוצאות עולה שמאדים מאבד כמות מים כפולה בסופות האלה מאשר בתקופות שקטות יותר.

תמונות מספקטרוגרף ההדמיה UV לפני, במשך ואחרי סופת האבק של 2019. לפני הסופה, אפשר לראות ענני קרח מרחפים מעל הרי הגעש הגבוהים באזור תארסיס של מאדים. ענני הקרח נעלמו לגמרי כשסופת האבק הייתה במלוא כוחה והתחילו להופיע שוב אחרי שסופת האבק הסתיימה.
תמונות מספקטרוגרף ההדמיה UV לפני, במשך ואחרי סופת האבק של 2019. לפני הסופה, אפשר לראות ענני קרח מרחפים מעל הרי הגעש הגבוהים באזור תארסיס של מאדים. ענני הקרח נעלמו לגמרי כשסופת האבק הייתה במלוא כוחה והתחילו להופיע שוב אחרי שסופת האבק הסתיימה.

"עד עכשיו מדעני המאדים לא הבינו את גודל ההשפעה של סופות האבק האזוריות על האטמוספרה של מאדים", אומר צ'אפין.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שכאשר סופת האבק מחממת את האטמוספרה, נוצרות רוחות שזורקות אדי מים לגבהים הרבה יותר גבוהים מהרגיל. בגבהים הגבוהים האלה, האטמוספרה של מאדים דלילה ומולקולות המים פגיעות יותר לקרינת UV, שקורעת אותן למרכיבים הקלים יותר שלהן, מימן וחמצן. היסוד הכי קל, מימן, נאבד בקלות לחלל. "כל מה שצריך לעשות כדי לאבד מים לתמיד הוא לאבד אטום אחד של מימן, כי אז המימן והחמצן לא מתאחים למים", אומר צ'אפין. "לכן כשמאבדים אטום של מימן, מאבדים מולקולה של מים".

המחקר לא היה מתאפשר ללא חמש המדידות הבו-זמניות מארבעה מכשירים בחלליות. המקפת לסקר מאדים של נאס"א מדדה את הטמפרטורה, האבק וריכוזי קרח המים מפני הכוכב ועד לכ-100 ק"מ מעליהם. באותו תחום גבהים, מקפת שיירי הגז של סוכנות החלל האירופית מדדה את הריכוז של אדי וקרח מים, וספקטרומטר ההדמיה UV בחללית MAVEN של נאס"א סיים את המדידות עם דיווח על כמות המימן בגבהים הכי גבוהים באטמוספרה של מאדים, אלף ק"מ מעל פני הכוכב.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן