סיקור מקיף

משימת ארטמיס 1 של נאס"א לירח מכינה את הקרקע לחקר חלל שגרתי מעבר למסלול כדור הארץ

אסטרונום מסביר למה לצפות ומדוע זה חשוב וכיצד ההתפתחות הטכנולוגיות ב-50 השנים האחרונות הפכו את הירח למקום הרבה יותר נגיש

מאת ג'ק ברנס, פרופסור לאסטרופיזיקה ומדעים פלנטריים, אוניברסיטת קולורדו בולדר

תמונת "סלפי" של קפסולת אוריון במשימת ארטמיס 1, שצולמה בעת בדיקה שגרתית של החללית ביום השלישי למסעה - 18/11/2022. צילום: נאס"א
תמונת "סלפי" של קפסולת אוריון במשימת ארטמיס 1, שצולמה בעת בדיקה שגרתית של החללית ביום השלישי למסעה – 18/11/2022. צילום: נאס"א

משגר SLS  (space launch system מערכת שיגור החלל) של נאס"א המריא ממרכז החלל קנדי בקייפ קנוורל, פלורידה, ב-16 בנובמבר 2022. הרקטה נשאה את קפסולת הצוות אוריון כגולת הכותרת של משימת ארטמיס 1.

הפעם מדובר בהפלגה מטלטלת לירח ללא אנשים על הסיפון. מהנדסי המשימה יבדקו כיצד מחזיקה מעמד קפסולת הצוות של אוריון בחלל. המשימה היא צעד חשוב לקראת החזרת בני האדם לירח לאחר הפסקה של חצי מאה. השיגור תוכנן בתחילה לבוקר ה-29 באוגוסט 2022, אך נדחה שלוש פעמים, פעמיים מסיבות טכניות (דליפות דלק) ופעם אחת בגלל ההוריקן איאן.

החללית אמורה לטוס לירח, לפרוס כמה לוויינים קטנים במסלול סביבו ואז להתמקם בעצמה במסלול. נאס"א שואפת לתרגל את הפעלת החללית, לבחון את התנאים שהצוותים יחוו על הירח ובסביבתו, ולהבטיח שהחללית וכל נוסעיה העתידיים יוכלו לחזור בבטחה לכדור הארץ.

אתר 'דה קונברסיישן' ביקש מג'ק ברנס, פרופסור ומדען חלל באוניברסיטת קולורדו בולדר וחבר לשעבר בצוות המעבר הנשיאותי של נאס"א, לתאר את המשימה, להסביר מה תוכנית ארטמיס מבטיחה לעשות למען חקר החלל, ולספר כיצד תוכנית החלל השתנתה בחצי המאה שחלפה מאז דרכה כף רגלם של בני האדם בפעם האחרונה על-פני הירח.

התוכנית היא שארטמיס 1 תמריא, תטוס לירח, תציב לוויינים, תקיף את הירח, תחזור לארץ, תיכנס בביטחה לאטמוספרה ותנחת במי האוקיינוס. אינפוגרפיקה: נאס"א
התוכנית היא שארטמיס 1 תמריא, תטוס לירח, תציב לוויינים, תקיף את הירח, תחזור לארץ, תיכנס בביטחה לאטמוספרה ותנחת במי האוקיינוס. אינפוגרפיקה: נאס"א

במה שונה ארטמיס 1 משאר הרקטות המשוגרות באופן שגרתי?

ארטמיס 1 היא הטיסה הראשונה של מערכת שיגור החלל החדשה. זהו רכב "כבד", כפי שמתייחסים אליו בנאס"א. מדובר במנוע הרקטי החזק ביותר שהוטס אי פעם לחלל, אפילו חזק יותר ממערכת סטורן V של אפולו שהטיסה אסטרונאוטים לירח בשנות ה-60 וה-70.

זהו סוג חדש של מערכת רקטות, מכיוון שיש גם שילוב של חמצן נוזלי ומנועים ראשיים של מימן וגם שני מאיצי רקטות מוצקים שמקורם במעבורות החלל. זו בעצם הכלאה בין מעבורת החלל לבין טיל סטורן V של אפולו.

הבדיקות האלה חשובות מכיוון שקפסולת הצוות של אוריון הולכת לחוות את החלל האמיתי בסביבת החלל של הירח שמאופיינת בקרינה גבוהה, במשך חודש. חשוב מאוד שהמהנדסים יבדקו את מגן החום, שמגן על הקפסולה ועל יושביה, כשיחזור לכדור הארץ במהירות של 40,000 קמ"ש. זו תהיה הכניסה המהירה ביותר של קפסולה לאטמוספירה מאז אפולו, ולכן חשוב מאוד שמגן החום יתפקד היטב.

משימה זו נושאת גם סדרה של לוויינים קטנים שיוצבו במסלול סביב הירח. אלה יתנו קצת מידע שימושי, החל מצפייה נוספת לתוך המכתשים המוצלים לצמיתות, שבהם מדענים חושבים שיש מים, ועד למדידות נוספות של סביבת הקרינה, כדי לראות מה יהיו ההשפעות של חשיפה ארוכת טווח על בני אדם.

 

התוכנית היא שארטמיס 1 תמריא, תיסע לירח, תפרוס לוויינים, תקיף את הירח, תחזור לכדור הארץ, תיכנס בבטחה לאטמוספירה ותשתכשך באוקיינוס.  אינפוגרפיקה, נאס"א

מה המטרה של פרויקט ארטמיס? מה צפוי בסדרת השיגורים?

ארטמיס 1 היא צעד ראשון לקראת ארטמיס 3, שתהיה המשימה המאויישת הראשונה לירח במאה ה-21 והראשונה מאז 1972. ארטמיס 1 היא טיסת מבחן לא מאוישת.

בארטמיס 2, שאמורה להיות משוגרת בעוד כמה שנים, יהיו אסטרונאוטים על הסיפון אך הם לא ינחתו. זו תהיה משימה במסלול סביב הירח כמו ארטמיס 1 ודומה מאוד לאפולו 8, שהקיפה את הירח וחזרה הביתה. האסטרונאוטים יבלו זמן רב יותר במסלול סביב הירח לעומת אפולו 8, והם יבדקו כל מה שאנשי צוות יכולים לבדוק.

לבסוף, המשימות יובילו לנחיתה על-פני הירח, שבה ארטמיס 3 – מתישהו באמצע העשור תיפגש עם החללית Starship של ספייס אקס וצוותה. אוריון תישאר במסלול, וסטארשיפ תיקח את האסטרונאוטים אל פני השטח. הם ינחתו באיזור הקוטב הדרומי של הירח כדי לחקור אזור שמדענים לא חקרו לפני ובמיוחד את קרח המים שאמור להימצא שם.

ארטמיס מזכירה את אפולו. מה השתנה בחצי המאה האחרונה?

המטרה של משימת אפולו כפי שקנדי הגדיר אותה היתה לנצח את ברית המועצות ולהגיע לירח, לאחר שברית המועצות קבעה שיאים ראשונים במסלול סביב כדור הארץ (הלוויין הראשון – ספוטניק, האסטרונאוט הראשון – יורי גגרין ועוד). לממשל לא היה אכפת במיוחד ממסעות בחלל, או מהירח עצמו, אבל הוא ייצג מטרה נועזת שברור שתציב את אמריקה במקום הראשון מבחינת חלל וטכנולוגיה.

החיסרון בכך הוא האמרה הישנה "אם אתה חי על החרב, אתה מת על החרב". כשארצות הברית הגיעה לירח, זה בעצם נגמר. ארצות הברית ניצחה את הרוסים. אז האסטרונאוטים הציבו כמה דגלים ועשו כמה ניסויים מדעיים. אבל די מהר אחרי אפולו 11, ואחרי עוד כמה משימות, ריצ'רד ניקסון ביטל את התוכנית – כי המטרות הפוליטיות הושגו.

מערכת שיגור החלל החדשה של נאס"א נראית כאן מועברת מבניין הרכבת הרקטות למשטח שיגור.  נאס"א
מערכת שיגור החלל החדשה של נאס"א נראית כאן מועברת מבניין הרכבת הרקטות למשטח שיגור. נאס"א

50 שנה קדימה וכעת זו סביבה שונה מאוד. ארה"ב לא טסה לירח במטרה לנצח את הרוסים או את הסינים או כל אחד אחר, אלא כדי להתחיל בחקירה בת קיימא מעבר למסלולו של כדור הארץ.

תוכנית ארטמיס מונעת על-ידי מספר מטרות שונות. היא כוללת ניצול משאבים זמינים כמו קרח מים ואדמת ירח כדי לייצר מזון, דלק וחומרי בניין.

התוכנית גם עוזרת לבסס כלכלת ירח וחלל, זאת משום של-SpaceX חלק גדול מאוד במשימה הראשונה הזו אל פני הירח. נאס"א אינה הבעלים של ספינת החלל סטארשיפ, אך היא קונה מושבים כדי לאפשר לאסטרונאוטים לרדת אל פני השטח. לאחר מכן ספייס איקס תשתמש בספינת החלל למטרות אחרות – להובלת מטענים אחרים, אסטרונאוטים פרטיים ואסטרונאוטים ממדינות אחרות.

חמישים שנה של פיתוח טכנולוגי הפכו את המסע לירח להרבה פחות יקר ויותר אפשרי מבחינה טכנולוגית, ומאפשרים ביצוע ניסויים הרבה יותר מתוחכמים מאשר כשרק התחלנו להבין את טכנולוגיות המיחשוב. אותן 50 שנות התקדמות טכנולוגית שינו את כללי המשחק. כמעט כל מי שיש לו המשאבים הכספיים יכול לשלוח חלליות לירח עכשיו, אם כי לא בהכרח מאוישות.

לשירותי המטען הירחי המסחרי של נאס"א יש חוזים עם חברות פרטיות לבניית נחתות לא מאוישות כדי להגיע לירח. עמיתיי ואני בונים טלסקופ רדיו שאמור להגיע לירח באחת הנחיתות. זה פשוט לא היה אפשרי אפילו לפני 10 שנים.

ארטמיס היא תוכנית שאפתנית, אבל הטכנולוגיה התקדמה מאוד ב-50 השנים שחלפו מאז שבני האדם הגיעו בפעם האחרונה לירח.

אילו שינויים נוספים יש בארטמיס?

הממשל אמר כי באותה טיסה מאוישת ראשונה, על ארטמיס 3, תהיה לפחות אישה אחת וסביר מאוד להניח אדם לא לבן. הם עשויים להיות אותו אחד או שיהיו כמה אנשים.

אני מצפה לראות יותר מגוון אנושי, כי ילדים צעירים היום שמתבוננים בהישגים של נאס"א יכולים לומר, "היי, יש אסטרונאוט שנראה כמוני. גם אני יכול לעשות את זה. אני יכול להיות חלק מתוכנית החלל".

למאמר ב-The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

3 תגובות

  1. תכנית טיפשית, שרק תביא לבזבוז מיליארדים ללא תכלית. רק היוקרה והמשרות של אלפי עובדי נאס"א משחקים כאן תפקיד. בעוד כמה שנים יבינו…

  2. עד כמה שאני יודע הם אמרו שאבדה הטכנולוגיה שלהם לטוס לחלל …
    שיקרו שנחתו על הירח אחר כך שיקרו שלא מוצאים את הטכנולוגיה עכשיו משקרים שאי אפשר להטיס כרגע אסטרונאוטים לירח
    הרי עם התפתחות הטנולוגיה היו יכולים בקלות להטיס אסטרונאוטים שיתעדו את הכל מהירח
    מישהו כאן לא חושב שיש פה שקר גס מאוד שמאכילים אותנו ?
    ואיפה אלפי התמונות והסרטונים שכל בר דעת היה דואג לצלם אם הוא היה טס לחלל או לירח כדי לתעד חוויה יוצאת דופן כזאת ?
    לא מוזר לכם העלטה הגדולה הזאת על דבר שאמור להיות הכי מתועד בעולם ?

    ויש עדויות של האנשים שביימו את הסרט ההוליוודי הנחיתה לחלל והם מתטערים שהם שיקרו על כל העולם
    ופירסמו את המאחורי הקלעים של איך ביימו את הסרט נחיתה על הירח
    כמה שקרים שהתגלו לאחרונה ואף אחד כאן מהמדענים שמחשיבים את עצמם למחפשי אמת לא קם ואומר המלך ערום ?
    ולא אכפת לי אם תמחקו את התגובה שלא מתאימה לכם לאתר הידען
    אבל לפחות תקבלו את האמת בפנים ותחיו עם השקר העצמי שלכם לעד
    תודה רבה וכל טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן