משבר האקלים לא יוקל עד שנוריד את הצריכה, ולא רק נחפש תחליפים

על פי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), החלפת דלק מחצבי במקורות אנרגיה מתחדשים בלבד אינה מהווה פתרון מבלי להפחית את הביקוש ושינויים קיצוניים בצריכת האנרגיה

על פי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), על מנת לספק מענה לפליטים ולעצור את ההתחממות הגלובלית, מדינות עשירות חייבות לשנות את הרגלי צריכת האנרגיה שלהן, כי החלפת דלק מחצבי במקורות אנרגיה מתחדשים בלבד, בלי הפחתת את הביקוש אינה מהווה פתרון.

בינתיים, האו”ם מזהיר מפני ניצול משאבי המים. בעוד שבחלקים רבים של המערב העשיר יש בזבוז מים, בחלקים אחרים יש מחסור. הפתרון הוא שיתוף פעולה בין גורמים אזוריים ולאומיים לחלוקה ושימוש הוגן במים. מדובר, אם כך, בשתי אזהרות, שתיהן מתייחסות לבזבוז משאבים במדינות עשירות, בעוד שבמקומות רבים בעולם קיים מחסור במים ובאנרגיה.

ב-20 במרץ הזהיר ה-IPCC שיש  צורך בפעולה מיידית לעצירת ההתחממות הגלובלית לפני ש”חלון ההזדמנויות ייסגר”, ויו”ר הוועדה טען כי קיימים פתרונות, בעיקר “אסטרטגיות בצד הביקוש”, כלומר מניעת בזבוז אנרגיה. המדינות העשירות, המהוות כ-10% מאוכלוסיית העולם, אחראיות למחצית מכלל הפליטות, והן צריכות לשנות את הרגלי הצריכה שלהן באמצעות טכנולוגיה קיימת ושינויים “תרבותיים”.

העושר מעניק לבעליו את הכוח לשלוט בשטחים נרחבים של קרקעות, עבודה ומשאבי אנרגיה ללא בקרה דמוקרטית. עשירי העולם נוסעים וטסים למרחקים עצומים, מחממים ומקררים בתי ענק, אוכלים מזון המיוצר על ידי תעשיות עתירות פחמן, מנצלים שטחים עצומים לגידולים כדוגמת בקר, קונים ערימות של סחורות המיוצרות על ידי תעשיות תלויות נפט, ומשקיעים את עושרם בתעשיות מזהמות שיוצרות עבורם עושר רב עוד יותר. לכן, אין זה מפתיע שניתן לייחס את ההתחממות הגלובלית במידה רבה לעשירים, בעוד העניים, המהווים 50% מהאוכלוסייה, תורמים רק 12% מסך הפליטות, כלומר מדיניות אקלים יעילה מחייבת קיצוץ מ”ראש הפירמידה”.

במקום להתעמת עם אי השוויון, מנהיגים מערביים רבים מבטיחים לנו שהשינוי מיותר. לדוגמה, בשנת 2021, נשיא ארצות הברית נהג במכונית חשמלית כדי לקדם תוכנית להפחתת פליטות, בתקווה לפנות לתושבים העשירים של הפרברים, בתמורה לשינוי אנרגיה בדרום.

מבקרים הדוגלים בהפחתת פליטות מהעשירים מציינים כי מנהיגים רבים רק מבצעים שינויים כלכליים פריפריאליים ועוברים ממנועי בנזין למנועים חשמליים בניסיון לנצל מדינות עניות במשאבי טבע, צעד שהוא מעין “קולוניאליזם חדש”. המעבר מדלק מאובנים למקורות אנרגיה מתחדשים ללא שינויים מהותיים בהרגלי הצריכה מהווה הכחשה של המדע.

תעופה היא מקור משמעותי לפליטות, אך חברות תעופה ומדינות אינן מוכנות להפחית את מספר הטיסות. במקום זאת, הם טוענים שהם עוברים לדלק ירוק, קביעה שמופרכת בבדיקה מדוקדקת יותר של העובדות, שכן כמות הקרקע הנדרשת לייצור דלק ירוק תהיה עצומה, והעלות כה גבוהה שרק העשירים יוכלו להרשות לעצמם לטוס.

מלבד תוכניות לא מועילות או טכנולוגיות שעדיין לא הומצאו, בעלי ההון מעדיפים את פתרון הסחר בפליטות פחמן. כלכלנים סביבתיים רואים בהתחממות הגלובלית תוצאה לא מכוונת שניתן לסחור בה, כלומר המחיר האמיתי של הדלק צריך להיות הרבה יותר גבוה, ואז השוק יפתור את הבעיה על ידי קביעת מחיר הכולל מס על פליטות ופגיעה בסביבה. זה ינציח את אי השוויון העולמי ויגרום לעשירי העולם להמשיך בצריכה המופרזת והמזיקה שלהם. בינתיים, מחירם של מצרכים יומיומיים חיוניים יזנק לשחקים, והתוצאה תהיה מצב לא הוגן.

פתרון הוגן יכלול תהליך שכולל את כל האזרחים ולוקח בחשבון את הסביבה ואת ניצול המשאבים. לדוגמה, כמה טיסות ללא פליטת פחמן ניתן לבצע, כמה בשר ניתן לצרוך מבלי לפגוע בסביבה ובאקלים, או כיצד לייצר ולהפיץ חשמל מבלי לפגוע בסביבה. גישה כזו תאפשר בקרה אחראית על הפליטות. גישה זו עלולה להיראות קיצונית, אך אנו כבר חיים בעולם שבו קיימים תקציב והגבלות על פליטות. ההבדל הוא שהתקציב של היום מבוסס על עושר, בעוד שלעניים בעולם הזה אין גישה לחשמל ולמים זורמים.

כדי להפחית את הפליטות ואת ההתחממות הגלובלית בגישה ירוקה, יש צורך במכסות צריכה תוך התחשבות בצורכי האנרגיה של אנשים. לדוגמה, המכון הפדרלי השוויצרי לטכנולוגיה חישב כי על מנת להפחית את ההתחממות הגלובלית, צריכת האנרגיה לאדם צריכה להיות מוגבלת ל -2,000 קילוואט בשנה. משמעות הדבר היא שאנשים במדינות עשירות, שבהן צריכת האנרגיה נעה בין 5,000 ל-9,000 קילוואט במדינות כמו גרמניה או ארצות הברית, יצטרכו להפחית את צריכתם באופן משמעותי. הדבר יפחית כמות משמעותית של פליטות, מה שישפר את מצבם של תושבי מדינות עניות יותר, הסובלים הכי הרבה מהשפעות ההתחממות הגלובלית. יש הטוענים שאם אוכלוסיית העולם תגיע ל-10 מיליארד עד 2050, צריכת האנרגיה צריכה להיות נמוכה ב-60% מהיום, כדי להבטיח שכולם יוכלו לחיות טוב.

בארצנו, מכיוון שאנחנו עדיין נחשבים למדינה מערבית ועשירה, אנחנו יכולים לראות את בזבוז המשאבים מקרוב: בזבוז מים נפוץ למרות התקנות, ומבחינת חשמל, רק להסתכל על התאורה העודפת ברוב הבתים עם נורות בעוצמה גבוהה ומיותרות, הפרסומות המסנוורות, הבניינים רבי הקומות המוארים ללא צורך,  פנסי הרחוב המאירים בבהירות לשמיים, מנועי האוטובוסים והמשאיות הפועלים בזמן שהם חונים וכו’. השימוש הבזבזני בחשמל ובדלק מאובנים הוא מדד נוסף לתרבות הצריכה ההרסנית. ראוי שנלמד ונבין שחיסכון הוא סמל להתנהגות נכונה  ושצריכה בזבזנית היא סמל לבורות סביבתית, ולא רק…

כפי שהזהירה הוועדה לאחרונה, הסיבות לאסון הסביבתי אינן מסתוריות, ויש לספק פתרונות כדי לספק אפשרויות מחיה לכל תושבי כדור הארץ. אפשרויות אלה חייבות לכלול אנרגיה נקייה, מזון בריא, דיור והזדמנות לשותפות בשליטה במשאבים ובעושר תוך שמירה על סביבה בריאה ואקלים יציב. ההתגברות על כוחו של ההון אינה ברורה לחלוטין, אך ברור שכדי  לחיות בעולם טוב יותר, יש צורך בשיתוף פעולה מעבר לגבולות, שבו שחקנים ממדינות עשירות אינם יכולים להתעלם מהצורך בשוויון עם תושבי המדינות העניות.

עוד בנושא באתר הידען: