סיקור מקיף

מערכת שבה לכאורה נמצא "החור השחור הקרוב ביותר" לא כוללת חור שחור

ב-2020 צוות בראשות אסטרונומים מהמצפה האירופי הדרומי (ESO) דיווח על החור השחור הקרוב ביותר לכדור הארץ, שנמצא במרחק של רק 1000 שנות אור. אבל חוקרים אחרים ערערו על התוצאות שלהם. לאחר תצפיות נוספות מהקרקע ומהחלל הגיעו גם החוקרים המקוריים וגם מבקריהם לתוצאה שאין שם חור שחור

הדמיה של מערכת כוכבים שאמורה היתה לכלול את החור השחור הקרוב ביותר אלינו, אך בסופו של דבר הובהר שאין שם חור שחור. צילום: ESO
הדמיה של מערכת כוכבים שאמורה היתה לכלול את החור השחור הקרוב ביותר אלינו, אך בסופו של דבר הובהר שאין שם חור שחור. צילום: ESO

ב-2020 צוות בראשות אסטרונומים מהמצפה האירופי הדרומי (ESO) דיווח על החור השחור הקרוב ביותר לכדור הארץ, שנמצא במרחק של רק 1000 שנות אור במערכת HR 6819. אבל חוקרים אחרים ערערו על התוצאות שלהם, ביניהם צוות בינ"ל מאוניברסיטת KU Leuven בבלגיה. במאמר שהתפרסם היום, שני הצוותים האלה התאחדו כדי לדווח שלמעשה אין חור שחור ב-HR 6819, שהיא במקום זאת מערכת "ערפד" עם שני כוכבים שנמצאת בשלב נדיר וקצר בהתפתחות שלה.

המחקר המקורי על HR 6819 זכה לתשומת לב רבה מהעיתונות וגם ממדענים. תומס ריביניוס, אסטרונום של ESO שפועל בצ'ילה והמחבר הראשי של המאמר ההוא, לא הופתע מהתגובה של קהילת האסטרונומים לתגלית החור השחור שלהם. "לא רק שזה רגיל, כך גם צריך להיות, תוצאות צריכות להיבדק בקפידה", הוא אומר, "ותוצאה שמגיעה לכותרות אפילו יותר".

ריביניוס ועמיתיו היו משוכנעים שההסבר הטוב ביותר לנתונים שהיו להם, שהושגו באמצעות הטלסקופ בקוטר 2.20 מטר MPG/ESO, הוא ש-HR 6819 היא מערכת משולשת, עם כוכב אחד שמקיף חור שחור כל 40 יום וכוכב שני במסלול הרבה יותר רחב. אבל מחקר בראשות יוליה בודנשטיינר, אז דוקטורנטית באוניברסיטת KU Leuven בבלגיה, הציע הסבר אחר לאותם נתונים: HR 6819 יכולה גם להיות מערכת עם רק שני כוכבים במסלול של 40 יום ובלי חור שחור בכלל. התרחיש החלופי הזה מחייב שאחד הכוכבים יהיה "מחושף", כלומר בתקופה קודמת הוא איבד חלק גדול מהמסה שלו לכוכב האחר.

"הגענו לגבול של הנתונים הקיימים, ולכן היה עלינו לפנות לאסטרטגיית תצפיות שונה כדי להחליט בין שני התרחישים שהציעו שני הצוותים", אמרה החוקרת מ-KU Leuven אביגייל פרוסט, שעמדה בראש המחקר החדש שהתפרסם היום בכתב העת Astronomy & Astrophysics.

כדי לפתור את התעלומה, הצוותים פעלו יחד כדי להשיג נתונים חדשים וחדים יותר על HR 6819 באמצעות הטלסקופ הגדול מאוד (VLT) שלESO  והאינטרפרומטר של VLT (VLTI). "VLTI היה האמצעי היחיד שהיה יכול לתת לנו את הנתונים המכריעים שהיינו צריכים כדי להבדיל בין שני ההסברים", אומר דיטריך באדה, שהשתתף כמחבר במחקר המקורי על HR 6819 וגם במאמר החדש ב-Astronomy & Astrophysics. היות שלא היה טעם לבקש את אותה תצפית פעמיים, שני הצוותים איחדו כוחות, וזה איפשר להם לצרף את המשאבים והידע שלהם כדי לגלות את טיבה האמיתי של המערכת הזאת.

"התרחישים שחיפשנו היו ברורים למדי, מאוד שונים וקלים להבדלה עם המכשיר המתאים", אומר ריביניוס. "הסכמנו שיש שני מקורות אור במערכת, כך שהשאלה הייתה האם הם מקיפים אחד את השני קרוב, כמו בתרחיש הכוכב המחושף, או שהם רחוקים אחד מהשני כמו בתרחיש החור השחור".

כדי להבדיל בין שתי ההצעות, האסטרונומים השתמשו במכשיר GRAVITY של VLTI וגם במכשיר MUSE ב-VLT של ESO.

"MUSE אישר שאין כוכב נלווה בהיר במסלול רחב יותר, ואילו הרזולוציה המרחבית הגבוהה של GRAVITY הצליחה להבחין בשני מקורות בהירים שהמרחק ביניהם הוא רק שליש מהמרחק בין כדור הארץ השמש", אומרת פרוסט. "הנתונים האלה היו החלק האחרון בתצריף, ואיפשרו לנו להסיק ש-HR 6819 היא מערכת כפולה בלי חור שחור".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. "חור שחור" = פייק תיאוריה. עם הזמן, מסתבר שהרבה "תיאוריות" לא מתקיימות. סיפורי בדים של פסאודו-מדענים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן