סיקור מקיף

מחקר באוני' ת"א: הפיכת תוכנית החלל לפרויקט לאומי תקדם את הכלכלה והחברה

בנייר עמדה שנחשף הערב בכנס שערכה סדנת תל אביב למדע, טכנולוגיה וביטחון כותבת פייקובסקי כי תוכנית החלל הישראלית נועדה, אמנם, לצרכים צבאיים, אך תרומתה החברתית לא נופלת מזו הצבאית * ועוד חשיפה: פיקו לווין מפותח בביהס להנדסאים

אבי בליזובסקי

בתמונה: הלווין עמוס 2: נגזרת אזרחית של טכנולוגיה צבאית

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/israspace0405.html

בימים שתוכנית החלל הישראלית נאבקת על קיומה, כאשר גורמים פוליטיים שאינם מודעים אפילו להצלחותיה של ישראל בתחום מנסים למנוע את בניית הלווין אופק 7 ולווין מכ"מ, התקיים הערב (14/4) באוניברסיטת תל אביב כנס חשוב. כותרת הכנס היתה: "ישראל בחלל, תרומתה של תוכנית החלל לבטחון הלאומי של מדינת ישראל." הכנס אורגן בידי סדנת תל אביב למדע, טכנולוגיה ובטחון, בבית הספר לממשל ולמדיניות ע"ש הרולד הרטוך שבפקולטה למדעי החברה.
בכנס הוצג לראשונה נייר עמדה שערכה דגנית פייקובסקי, חוקרת בבית הספר לממשל ולמדיניות שעסק בתרומה הפוטנציאלית של תוכנית החלל אם תאוזרח (בנוסף לתפקידה הצבאי) לכלכלה ולחברה בישראל. בכנס השתתפו גם כמה מהמומחים הגדולים בתחום, אלוף (מיל.) יצחק בן ישראל, כיום ראש התוכנית ללימודי בטחון באוניברסיטת תל אביב, ותא"ל פרופ' חיים אשד, ראש תוכנית החלל הצבאית וכן ד"ר ראובן פדהצור, מרצה באוניברסיטת תל אביב ופרשן בטחוני בעיתון הארץ.

פרופ' יוסי שיין, ראש בית הספר לממשל ולמדיניות, אוניברסיטת תל אביב, שפתח את הערב, אמר כי מחקרה של פייקובסקי הוא חלק ממחקר מקיף יותר בהנחיית ראש התוכנית ללימודי ביטחון, יצחק בן ישראל.
פרופ' בן ישראל, שפעל בנושא בתפקידיו הצבאיים אמר כי "הסיפור של החלל בישראל לא מובן מאליו. מדובר במדינה קטנה עם משאבים מועטים והצבא התנגד, לרבות ברק שהיה רמטכ"ל. היה צריך ללכת לשרי בטחון וראשי ממשלה, לכופף את היד לצהל. כששוגר הלווין, ובאנו לדווח על השיגור לראש הממשלה, אהוד ברק והוא מרים כוסית לכבוד הלווין, חייב לברך את הצוות שפיתח את זה שהתגבר על קשיים שלא יאומנו, וקרץ לי (התכוון לעצמו)."

פייקובסקי מספקת אנקדוטה קטנה לתחילת הרצאתה: "לפני שש שנים עבדתי כעורכת ומפיקה בגלי צה"ל ובין השאר ערכתי את התוכנית "מאזינים על הבוקר"- באחד מימי שישי התקשר מאזין וביקש לחלוק עמנו את הפתרון שמצא לבעיות של מדינת ישראל מצד שכנותיה. הוא הציע להעמיד את שטחה של מדינת ישראל למכירה- בתחום הנדל"ן ארץ הקודש שווה לא מעט. בכסף מהכנסות המכירה, אמר נוכל להעתיק את מדינת ישראל כולה לירח ולהקים שם את מושבת היהודים הראשונה בחלל. שם לא יהיו לנו שכנים עוינים ובעיות הקיום של מדינת ישראל יפתרו."
"תוכנית החלל הישראלית במתכונתה הנוכחית לא מתיימרת להקים מושבת יהודים על הירח, אך היא בהחלט תורמת לביטחון הלאומי של מדינת ישראל "
ולפני הכל ההגדרות מהם היישומים האזרחיים והצבאיים בחלל, ומהו בטחון לאומי. פייקובסקי:"בעשורים האחרונים אנחנו מצויים בעיצומה של מהפכת המידע. טכנולוגיית המידע היא המשאב המרכזי של הכלכלה והתעשייה היום. טכנולוגיית החלל היא בעיקרה טכנולוגיית מידע. לכן היא חשובה ומרכזית בדיון על ביטחון לאומי והתעצמות של מדינות בעת הזו. תמיכה טכנולוגית מהחלל באמצעות לוויינים נוגעת היום לתחומים שונים ומגוונים של חיינו – אזרחיים וצבאיים כאחד: מטאורולוגיה, תקשורת, Media- אמצעי תקשורת המונים, הנחייה וניווט, התרעה, מדידת הקרקע, מודיעין פיקוח וסיור, חקלאות, מים ועוד."
"מהו ביטחון לאומי? – למונח זה פרשנויות רבות, אך המטרה בכולן היא אחת- קיום או הישרדות. מקובל לחשוב על ביטחון לאומי במונחים של עוצמה צבאית אף ראוי להסתכל גם על כוח ההישרדות של מדינה במונחים של עוצמה אזרחית וחברתית. כלומר, כל רכיביה של החברה משפיעים על הביטחון הלאומי שלה, לטוב או לרע. על פי גישה זו, ביטחון לאומי כולל את כלכלת המדינה, המרקם החברתי, איכות מערכת החינוך, ההון האנושי ועוד. הנחת היסוד היא שמכלול הנושאים הללו קובע את כושר העמידה של החברה בפני קשיים ואיומיים.

תוכנית החלל הישראלית נותנת ביטוי ואיזון לשתי התפיסות. התוכנית נועדה, בראשיתה לצרכים צבאיים, אך תרומתה האזרחית (כלכלית וחברתית) לא נופלת מתרומתה הצבאית. בעידן שבו יכולת טכנולוגית מתקדמת היא המשאב המרכזי המניע את החברה והכלכלה- תוכנית חלל עצמאית היא יתרון גדול וברור. תוכנית כזו משפרת ומשמרת את איכות ההון האנושי, מעודדת מחקר מדעי, מחזקת את הכלכלה ומגדילה את התעשיות האזרחית והצבאית." אומרת פייקובסקי


בדיוק כמו הספוטניק

"החלל הפך לחלק מחיינו באוקטובר 1957 כאשר שיגרה ברה"מ את ספוטניק 1. לאורך המלחמה הקרה היה המרוץ לחלל מרכיב מרכזי בעימות בין המעצמות. את המגמות בפעילות האמריקאית בחלל ניתן לראות היטב באמצעות ניתוח ההשקעות שהוקצו לפעילות הצבאית ולפעילות האזרחית (נאס"א)." פייקובסקי הציגה גרף ובו רואים את תנודות התקציב של נאס"א ואת התקציב של ה- DOD.
ניתן לראות בבירור שלוש תקופות בהן השתנה הדגש על אופי הפעילות האמריקאית בחלל. בשנות השישים הדגש היה על תוכנית אזרחית במטרה להשיג הישגים בתחום המדע והכנולוגיה- כאשר המרכז היה בתוכנית החלל אפולו במטרתה להנחית אדם על הירח. קנדי הצהיר על כך ב- 61 ואכן ביולי 69' נחתה אפולו 11 על הירח. בתקופה הזו המרוץ המדעי לחלל היה הביטוי המרכזי למאבק הישיר בין המעצמות. "
"בשנות השמונים יש היפוך במגמה הזו, כאשר הדגש ניתן דווקא לפעילות הצבאית בחלל. בסוף שנות השבעים הכריזו האמריקאים לראשונה על זכותם להגנה עצמית בחלל ובכך פתחו את הפתח להשקעות גדולות בפעילות הצבאית. הנשיא רייגן הכריז ב- 83 על יוזמת ההגנה האסטרטגית המכונה בפינו "מלחמת הכוכבים" במסגרת זו הושקעו סכומי עתק בפעילות צבאית במטרה למוטט את ברה"מ ואכן בתום העשור קרסה ברה"מ והמלחמה הקרה תמה. "
"ולאחרונה שוב ישנה מגמה של השקעה משמעותית בפעילות צבאית בחלל והדבר נובע מההצלחות האמריקאיות במלחמת המפרץ הראשונה – שמכונה בפי האסטרטגים האמריקאים- מלחמת החלל הראשונה ומההצלחה במלחמה בעיראק שם הפגינו האמריקאים לראשונה את תפיסות החשיבה הצבאיות שפיתחו בעקבות היכולות הטכנולוגיות בחלל. "

את החשיבות הרבה שמייחסים לטכנולוגיה זו ניתן לראות בגידול העצום שחל בשימוש בלוויינים. בשנים האחרונות בוצעו למעלה מ- 400 שיגורים מוצלחים שהעלו לחלל כ- 600 לוויינים, למעלה מ-20% מהם הם לוויינים צבאיים. 60% מסך כל הלוויינים ששוגרו בשנים אלה הם לווייני תקשורת, 11% לווייני תצפית וחישה מרחוק). שני התחומים המרכזיים הם תקשורת ומודיעין."
"ההתמחות של ישראל היא במודיעין ותקשורת, אם בחרנו תחום – בחרנו נכון." אומרת פייקובסקי.
את החשיבות המיוחסת לטכנולוגית החלל ניתן גם לראות בהשקעות האדירות המופנות לתחום זה בעולם כולו ובעיקר בארה"ב: ארה"ב לבדה משקיעה כיום כ- 35 מיליארד דולר בשנה בחלל, למטרות אזרחיות ולמטרות צבאיות
(20 מיליארד לתחום הצבאי, 450 מיליארד לביטחון כולל= 4.5% מתקציב הביטחון); אירופה משקיעה כ-6 מיליארד דולר בשנה; סין למעלה משני מיליארד דולרים וכך גם יפן;
הודו השקיעה בשנים האחרונות בכחצי מיליארד דולר ולאחרונה הודיעה על הגדלת התקציב שעומד היום על 722 מיליון דולר; אוסטריה משקיעה כ- 80 מיליון דולר בשנה.
בהקשר זה יש לציין כי על פי מקורות זרים, ישראל משקיעה רק בין 50 ל- 60 מיליון דולר בשנה. מסקנה – גם בתקציבים צנועים של מדינות קטנות ניתן להגיע להישגים לא מבטולים בתחום זה. "
בנוסף, אם מהבחינה הטכנולוגית ישראל נמנית על מעט המדינות שיש להן יכולת פיתוח עצמאית של לווינים ומשגרים הרי היום יש לווינים בבעלותן של מדינות כמו סעודיה, פקיסטן, הליגה הערבית, מלזיה, אינדונסיה, מרוקו, אלג'יריה, מצרים – בחלק מהמקרים מדובר בלוויני תקשורת מסחריים, ובחלק מהמקרים בלוויני מחקר פרימיטיביים (רבים מהם, אגב מתוצרת אוניברסיטת סרי הבריטית. א.ב.). בכל אופן נתונים אלה מלמדים על כך שמדינות שונות גם אם אין להן יכולת לפתח לווינים הם רוצים נוכחות בחלל.
זה מוביל אותנו לתוכנית החלל הישראלית. תוכנית החלל הישראלית הוקמה בראשית שנות השמונים. המניעים העיקריים להקמתה היו צבאיים ובעיקר מודיעיניים. במסגרת הסכמי השלום עם מצרים. איבדה מדינת ישראל נכסים מודיעיניים בסיני כמו גם את היכולת לבצע טיסות צילום מעל שטחה. ואף שנחתם הסכם שלום עדיין היה צורך ברור במודיעין על המתרחש במצרים. ראש הממשלה דאז מנחם בגין אישר את הקמת התוכנית ביולי 1981 וב- 1988 כבר שוגר הלוויין הראשון- אופק 1.
לאורך כל הדרך היו לתוכנית מתנגדים רבים ובמידה רבה הודות למשוגעים לדבר אשר שניים מהם יושבים על הבמה היא קיימת ואף הגיעה להישגים לא מבוטלים. החודש אנחנו מציינים 10 שנים לשיגורו המוצלח של הלוויין המבצעי הראשון "אופק 3" אשר שוגר ב- 5 באפריל 1995. זו גם השנה בה צה"ל הגדיר לראשונה צורך מבצעי בלוויין צילום.
"בשל גודלה ומשאביה המוגבלים מתמקדת ישראל בשני תחומים מרכזיים בטכנולוגיית החלל- מודיעין ותקשורת- שני התחומים המרכזיים בתעשית החלל העולמית. "
משמעות הדבר, אמרה פייקובסקי, היא שהתוכנית פעלה במשך 15 שנה בלי צורך מבצעי משתי סיבות – ראשית, הם לא האמינו בתוכנית, ושנית, הם פחדו שהיא תנגוס בתקציב. לאחר שאופק 3 החל לשדר החשש פג והדרישה הגיעה. למרות שהצבא לא רצה את הלווינים מצאו לנכון שרי בטחון שונים להפנות אליה תקציבים.
היום משייטים בחלל 5 לוויינים ישראלים- אופק 5 ששוגר במאי 2002- לוויין צילום צבאי, ארוס 1 – מתוצרת התעשייה האווירית- לווין צילום אזרחי, שני לוויני התקשורת עמוס 1 ועמוס 2 וכן לוויין סטודנטים של הטכניון. לפני חצי שנה נכשל כאמור שיגורו של הלוויין "אופק 6" שצלל לים. "


תועלת צבאית, חברתית וכלכלית

את היתרונות הטמונים בתוכנית חלל ניתן לחלק לשלושה תחומים: יתרונות צבאיים, יתרונות כלכליים ויתרונות חברתיים

יתרונות צבאיים
1. מודיעין: לרבות הרחבת שטח איסוף המודיעין; שיפור כושר איסוף המודיעין וצמצום תחושת אי הוודאות- ללא הפרת ריבונות של מדינות אחרות וסיכון חיי אדם; עצמאות מודיעינית- הגנה על מוקדי ידע, מידע זמין ללא תלות;
2. הגדלת כושר ההרתעה באמצעות הפגנת יכולת טכנולוגית- יכולת שיגור, תוכניות של מדינות ערב
3. שיפור כושר ההתקפה וכושר ההגנה.
4. עמידה בסטנדרטים צבאיים מודרניים- מאז הקמתה מתבססת ישראל על עקרון "איכות על פני כמות"- החלל נתפס היום כאחד מארבעת המרכיבים היסודיים של המלחמה המודרנית בעידן המידע .
5. הגדלת העומק האסטרטגי.

יתרונות כלכליים
1. שיתוף פעולה עם מדינות נוספות- היכולת הישראלית המוכחת בתחום החלל היא מקור לשיתוף פעולה בין מדינות שמפתחות אף הן טכנולגיות חלל וכן היא מהווה מקור משיכה למדינות המעוניינות לרכוש טכנולוגיות חלל. התוצאה היא חיזוק יחסים עם מדינות שונות שמשקיעות בישראל ורוכשות טכנולוגיות- הודו, טורקיה, סינגפור, צרפת, גרמניה…
2. יצירת מקומות תעסוקה למהנדסים- בתעשיות הביטחוניות ובתעשיות אזרחיות שמתפתחות במקביל.
3. השקעות פנים וחוץ – תוכנית חלל עצמאית מחזקת את הכלכלה היא מעודדת השקעות ופותחת קשרי מסחר על בסיס הטכנולוגיה. ישראל פועלת היום גם בשוק האזרחי של טכנולוגיית החלל וחלק מהפיתוח ומהידע נוצר ונסחר בשוק האזרחי. לדוגמה אחת הנגזרות של פיתוח לווייני "אופק" הצבאיים היא לווייני "ארוס" האזרחיים מתוצרת התעשייה האווירית אשר צילומיהם נמכרים בשוק האזרחי ומהווים חלק מהיצוא הישראלי.
4. הגדלת היצוא הישראלי- היצוא הישראלי הביטחוני בשנים האחרונות גדל והוא עומד על 4 מיליארד דולר בשנה. מודיעין ותקשורת- הם התחומים החזקים של השוק האזרחי המסחרי היום. לכן יש כאן פוטנציאל להשתלבות ישראלית בשוק. בשנת 2003 עמד היצוא של התעשייה האווירית על מיליארד דולר ושל רפא"ל על חצי מיליארד דולר.
5. מנוף לטכנולוגיות מידע נוספות.

יתרונות חברתיים
1. חברת מידע מתוחכמת- הגדלת ההון האנושי ושימור ההון האנושי- תוצאה של יצירת מקמות עבודה וביקוש- המפתח להצלחה בעידן המידע.
2. פיתוח מוקדי ידע ותשתיות- מדעיות, טכנולוגיות ואקדמיות- הודות לתוכנית החלל, הוקמו בישראל בהצלחה תשתיות אקדמיות, תעשייתיות ואנושיות שמשמשות נקודת זינוק מצוינת לעתיד מדינת ישראל ומהוות מנוף גם לטכנולוגיות היי טק אחרות, הנהנות מפירות ההשקעה הכללית ומכוח אדם שעובר מהמערכות הצבאיות למערכות האזרחיות.
3. יוקרה בינלאומית – חלק ממועדון יוקרתי.

הדבר בא לידי ביטוי בתעסוקה לעובדים ברמות הגבוהות ביותר. בעולם הועסקו ב-2002 כ-250 אלף בני אדם בתעשיית החלל. הכנסות הענף הגיעו ל-105 מיליארד דולר או 420 אלף דולר לעובד ישיר. אם מכניסים גם את המעגל השני של העובדים, מדברים למעשה על חצי מיליון בתי אב המתפרנסים בתחום. גם בישראל מדובר בכמה אלפי בתי אב המתפרנסים מהתעשייה הזאת."
העוצמה הצבאית והכלכלית חוברת לעוצמה חברתית, כאשר מועסקים עובדים בתחום הזה החברה מתפתחת, הופכת לחברת מידע מתוחכמת, היכולת הזו גם גוררת הקמת תשתית טכנולוגית ומדעית, תשתית אקדמית, מביאה יוקרה, לא רק מפתחת את ההון האנושי אלא גם משמרת את האוכלוסיה הזו פה. כי ברגע שמשקיעים ומעודדים את תוכנית החלל אומרים לאנשים 'יש לכם בשביל מה להשאר פה.'"

תוכנית החלל הישראלית נאלצה להיאבק על עצם קיומה בכל שלב בדרכה. גם היום לאחר הכישלון האחרון בשיגורו של "אופק 6" נאבקת התוכנית על קיומה נוכח קיצוצים רבים בתקציב המדינה ותקציב הביטחון.

מכפיל כוח טכנולוגי

החלל הוא מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של מדינות בעידן המידע ומהווה מכפיל כוח טכנולוגי; פיתוח טכנולוגיית חלל תורם לביטחונה הלאומי של מדינה ולחוסנה, בהיבט הקלאסי הצבאי האסטרטגי ובהיבטים הכלכליים האזרחיים. התוכנית מאתגרת את תחושת הביטחון הלאומי של שכנותיה ומספקת לה יוקרה בינלאומית.
לכן למרות שישראל היא מדינה קטנה ובעלת משאבים מוגבלים אין לה ברירה והיא חייבת לפעול בתחום החלל המהווה נכס אסטרטגי לאומי לביטחון הלאומי של ישראל.
הישגיה של תוכנית החלל הישראלית הם תוצאה של חזון, מודעות ונכונות. אך התוכנית במתכונתה הנוכחית היא מצומצמת ואינה מאפשרת לישראל לממש את מלוא הפוטנציאל ולשמר את יתרונה היחסי על פני מדינות אחרות. מתכונת זו היא פועל יוצא של מחסור במדיניות סדורה ומגובשת בנושא החלל.

תחום החלל דורש התחדשות מתמדת. לא ניתן להסתפק בהישגים שהושגו עד כה ויש הכרח לשמר אותם ולשמור על הפער האיכותי שמפריד בין ישראל לשכנותיה. ללא הבנה והכרה של מקבלי ההחלטות בדבר חשיבותה של פעילות ישראלית אינטנסיבית בחלל תיוותר ישראל מאחור ותאבד את היתרונות שהשיגה עד כה.
לכן על מדינת ישראל להפוך את תוכנית החלל לפרויקט לאומי ולגבש תפיסה מדינית לאומית בנושא החלל במסגרתה יגובש סדר עדיפויות לפעילות בחלל. שכן כמדינה קטנה בעלת משאבים מוגבלים ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לפתח יכולות עצמאיות לחלוטין בחלל, אך עליה לעשות כן בתחומים קריטיים כגון יכולת שיגור ופיתוח לווייני מודיעין ותקשורת. בתחומים אחרים, קרי, לווייני ניווט ולווייני התרעה על ישראל להמשיך ולהסתמך על מערכות קיימות. "

***
• כתוכנית לאומית יש לשתף בה גם משרדי ממשלה נוספים כמו משרד התעשייה והמסחר, משרד המדע ומשרד החינוך ומשרד התקשורת.

ישראל צריכה להשקיע בהון אנושי- להשקיע בחינוך מדעי וטכנולוגי,
עליה להגדיל את מוקדי הידע באקדמיה ובתעשייה,
להשקיע במחקר ופיתוח ולהגדיל את מספר הלוויינים.
כמו כן עליה להקדיש מחשבה לסוגיית ההגנה על הלוויינים הישראליים ושיבוש פעילותם של לוויינים עויינים, תחומים אשר ייתכן שישראל תידרש להם בעתיד.
בכדי לממש זאת יש לשנות את סדרי העדיפויות ולהקצות את המשאבים המתאימים. "
"כפי שניתן לראות מהנתונים שהוצגו קודם לכן בנושא ההשקעות העולמיות בחלל ניתן להגיע בתחום זה להישגים לא רק בהשקעה מעצמתית, אלא גם בהשקעות צנועות מאוד של מדינות קטנות. אך לשם כך יש הכרח לקבוע מדיניות ולשנות את סדר העדיפויות הלאומי, שכן היתרונות הגלומים בה למדינת ישראל בתחומי החיים השונים הם רבים וברורים והדבר מתחדד עוד יותר כאשר אנו עדים לקיצוץ בתקציבי האוניברסיטאות והן נאלצות להיאבק על קיומן וקיומו של המחקר האקדמי." מסכמת פייקובסקי.


"ציונות לא תזיק"

המרצה הבא היה פרופ' חיים אשד שיחד עם בן ישראל עמדו על ערש תוכנית החלל הישראלית הצבאית והם מובילים אותה גם היום, וכעת מבקשים גם לקדם תוכנית חלל אזרחית מקבילה: "הבסיס של יציאה לחלל היה בטחוני, הצורך במודיעין והצורך לבצע ניטור של גבולות רחוקים, ארצות יעד רחוקות והטרור שמתגבר. היכולת שנבנתה היא די מרשימה. בחרתי להציג את התועלת האזרחית של יציאת מדינת ישראל לחלל. אני רואה הקבלה בין צמיחת ההייטק בארץ לבין התשתית הצבאית והביטחונית שממנה צמחה תעשיית ההייטק. לולי משרד הביטחון וצה"ל היו משקיעים את כל ההשקעות שהשקיעו בהייטק לא היה הייטק במדינה. צריכים למצוא דרך כיצד להפוך את התשתית הזו לקטר שימשוך את החינוך, המדע, הטכנולוגיה והכלכלה. אני מופיע בוועדות הכנסת והממשלה ואנשים מופתעים, חלקם לא יודעים שיש נוכחות ישראלית בחלל. כנראה שיש שם הרבה אסטרונאוטים…." מתלוצץ אשד.
"זה שלא תמיד שיגורים מצליחים – כמו שלא מפסיקים לנסוע כשיש תאונות דרכים ולא מפסיקים לטוס בגלל התרסקויות מטוסים. הלווינים עד היום הצליחו כולם במאה האחוזים. מה שנכשל היו המשגרים וגם זאת תופעה מוכרת גם בסוכנויות החלל הותיקות. "
אשד סוקר את פעילות ישראל בחלל ותחילה – הלווינים האלקטרו-אופטיים (או בעברית לוויני הצילום). אופק 3 היה הלווין הראשון שפרץ והפתיע את כולם. לא ידענו שזו תהיה הצלחה מבצעית מדהימה ביכולת ובעיקר ברזולוציה. לאחר הצלחה זו הזדרזה חברת ISI להוציא גרסה אזרחית של הדור הראשון של הלווינים הצבאיים: ארוס A. לאחר מכן יצא אופק 5 שהוא לווין מהדור השני, ושוב חברת ISI מפתחת בעקבותיו את ארוס B. אופק 6 שהיה צריך להיות לווין גיבוי הניב את אופק 7 והמדגים הטכנולוגי של לווין המכ"ם.
"אנו נמצאים כעת בחזית הטכנולוגית כאשר יש לנו כבר תשתית של לוויני מכ"ם. יחד איתנו התחילו עוד כמה חברות בעולם. פרט לאמריקנים (לווין של הקרן הלאומית למדע, NSA) אין לאף אחד לווין מכ"ם פועל."
מסתבר שאנשי אלתא העלו את המערכות שישמשו לווין זה למטוס וצילמו ממנו נופים בתנאי מזג אוויר קשים וכן את תחנת החלל, והתוצאה, כפי שנראתה בצילומים שהביא אשד, היתה מדהימה, אפילו ללא עיבוד ניתן להבחין בקווים כלליים של העצם המצולם ברמת דיוק לא רעה, בהתחשב הכך שמדובר בצילום שנעשה בלילה. כל זאת, בלווין TechSAR שמשקלו יהיה 320 ק"ג ואשר ביצועיו יהיו טובים אפילו מהלווינים שישקלו 1-1.5 טונות."
"בתחום לוויני התקשורת עמוס 1 הוא הצלחה, חי 10 שנים בתפוקה מלאה, אף מערכת לא התקלקלה וכולו מנוצל עד הסוף, וכנראה שהוא יחיה עוד שנתיים. עמוס 2 יצא לדרך ב-2003 יש לו שלוחה לארה"ב ולאירופה. עמוס 3 בעיטת הפתיחה היתה במרץ השנה. וכמובן יש את לווין הטכניון- טקסאט, בנינו אותו בהנחה שהוא יעבוד שנה, הוא כבר עובד שנה שביעית ולפי פרופ' גלמן, הוא כנראה יחיה לפחות עוד מאה שנים. בגובה 800 ק"מ החיכוך מאוד קטן והוא עדיין חי ובועט. "
"איך הצלחנו?" שואל אשד ומשיב: "התמקדנו בלווינים קטנים ברזולוציה גבוהה ובלוויני תקשורת. כשהתחלנו החברים בנאס"א אמרו שלווינים בגודל כזה הם לווייני צעצוע ולא יוכלו להגיע לרזולוציה גבוהה. גם על המזלטים אמרו את זה והיום הם חושבים על בניית לווינים כאלה בעצמם. כמובן שאנחנו לא בונים תחנות חלל, מושבות על הירח ומאדים. מעבורות חלל, וגם לא מבצעים מחקר מדעי מן החלל.
"אנחנו מובילים בעולם במונחים של ביצועים לעלות. אנחנו זולים בשני שליש או יותר. היחס של ביצועים למשקל – עד היום מגיעים אנשים מנאס"א אלינו כדי לבחון כיצד ניתן להגיע לביצועים במשקל כזה. הסוד הוא פשוט – אנשינו עוסקים בטכנולוגית קצה, מחפשים דברים שרק יצאו לשוק, מתכננים אותם, ובודקים אותם. השגנו עצמאות טכנולוגית כי לא רצו לתת לנו את הטכנולוגיות וגם לא את הצילומים."


נגזרות אזרחיות

פרופ' אשד מתווה שימושים אזרחיים לחלל הנמצאים בתחום היכולת של ישראל: הנגזרת הראשונה הוא לווין הצילום EROS A, דור ראשון של לווינים אזרחיים. חברת ISI יצאה עם המיזם ושיגרה אותו בדצמבר 2001, כ-12 חודש אחרי מיזם אייקונוס – הלווין האמריקני שנחשב לטוב ביותר. ISI היתה החברה השניה.
הלווין עלה 50 מיליון דולרים וכעת מנפיקים את החברה ב-500 מיליון. הדור השלישי הוא אופק 7. אנחנו רוצים בעתיד לראות לווין שהופך להיותDual Use – גם למערכת ביטחון, למשרדי הגנה למיניהם וגם לשוק האזרחי . בתחום הצבאי אנו מוגבלים במכירות, כפי שאנו רואים מעסקאות עם סין שלא מצאו חן בעיני האמריקנים, ולכן יש לפנות לשוק האזרחי, כדי להרחיב את יכולת השיווק של הטכנולוגיות הישראליות. גם
חברות ההשקעה ממליצים להשקיע בחלל. בארץ מסתובבים משקיעים עם מאות מיליונים שמוכנים להשקיע בחלל כי זה שוק רווחי.
אשד סוקר עוד כמה תחומים חשובים ובהם צילום תלת ממדי: "אפשר לשים שתי מצלמות על לווין אחד ולעדכן בין היתר בזמן אמת סימולטורים כמו סימולטור הטיסה של מיקרוסופט. הצענו לביל גייטס והוא שלח לארץ אנשים שיבדקו את זה, הם נדלקו על העניין אבל לא היה לזה המשך. כנראה שהם מקבלים הרבה הצעות ולוקח להם זמן לעבד אותן. הטכנולוגיה הזו מסייעת לתכנון וניטור אורבניים, תיירות, מיפוי מערכות מידע, ועוד.
תחומים חשובים הם צילום רב צבעיים –ניטור צמחיה, יערות; קונסטלציות לוויינים – אם נדע לעשות לווינים של 5 מיליון דולר, נשגר עשרה לווינים שיעשו את העבודה תוך תקשורת הדדית ביניהם; נוכל לפתח ולשגר לוויני סקירה סביבתית כמו שמפתחת אוניברסיטת סרי באנגליה שהתחילה בפרויקט במקביל לטכניון ושיגרה עד היום 32 לווינים עבור מדינות מתפתחות ואם הזכרנו את לווין הטכניון, הרי הוא היחיד בעולם המצביע ארץ המיוצב באמצעות שלושה מייצבים; באשר ללווייני התקשורת. חברת חלל הנפיקה לפי ערך של 72 מיליון דולר, עומדת להנפיק ב-160 מיליון דולר; השבוע פורסם דבר שיתוף פעולה של רפאל והתעשיה האווירית בדחיפה של סל"ה לפיתוח הלווין ונוס. זו פריצת דרך והכרה בינלאומית בישראל בתחום החלל. ונוס הוא למעשה לווין שפיתחנו בעבר בסל"ה בפרויקט שנקרא דוד ועכשיו קוטפים את הפירות; ישנו כמובן TAUVEX, פרויקט של אוניברסיטת תל אביב שלפני 12 שנים אני ויובל נאמן השגנו 13 מיליון דולר כדי לבנות אותו, הרוסים היו אמורים לשגר אותו אבל החברה פשטה את הרגל ובשנה הבאה ההודים ישגרו אותו."
פרופ' אשד גם חושף חשיפה ראשונה: פיקו לווין, שמשקלו עד קילוגרם, פרויקט של בית ספר להדסאים בניהולה של ד"ר אנה הלר. תפקידו של הלוויין יהיה לנטר לווין גדול יותר, למשל לבדוק אם הפנלים נפרשו כיאות. אם היה לווין כזה לשירותם של האסטרונאוטים במעבורת קולומביה, הוא היה יכול להסתובב סביבה והיה מגלה שיש בעיה בכנף השמאלית."
הצעה אחרת שקיבל אשד מסטודנטים היתה לפתח רשת GPS באמצעות קונסטלצית לוויינים שמשקל כל אחד מהם 4 ק"ג, כאשר המערכת מזהה את מיקומה בהתאם לאות שהיא קולטת ממספר לווינים, ובנוסף, מכיוון שלוויינים אלה נוטים לסטות ממסלולם, היא תתעדכן מהאינטרנט במיקומם המדויק כדי לתקן את החישובים.
לסיכום, אומר אשד, החלל הוא קטר טכנולוגי, לאוניברסיטאות, לפרויקטים בחינוך (נוער שוחר מדע)
לתעשייה: תרומה ישירה לתרבות עבודה בסנטדרטים גבוהים, ישנה גם התרומה טכנולוגית הכרוכה בפיתוח רכיבים ייחודיים. למה זה לא קרה – המשרדים לא מתאמצים. לפיכך אני ואיציק בן ישראל נסייע לדחוף את הקטר האזרחי כמו שדחפנו את הקטר הצבאי."

מי ששפך מים צוננים על קודמיו היה העיתונאי ראובן פדה-צור: "הבעיה המרכזית שאני רואה, מה שחיים אשד אמר שחברי הכנסת לא יודעים שיש פעילות ישראלית חלל זה נובע מכך שאין פיקוח ובקרה על מערכת הביטחון וכל הפעילות בתחום הזה נעשית במערכת הביטחון. בשל העדר הפיקוח, יש סכנה שבשלב הזה לא התממשה אלא רק בחלק מהתחומים שכמו בכל מערכת בטחון רוצים את הכי טוב, הכי גדול והכי הרבה ולפעמים נגמרת הצניעות והולכים לדברים שהם מעבר ליכולת ומעבר לצורך. זה לא קרה בענייני הלווינים אבל זה עלול לקרות."
לעומת זאת יש תרומה נכבדה לפרויקט החלל הישראלי אך לא בכיוון שכולם חושבים עליו. שיגור הלווין ב-1988 הגדיל את ההרתעה הישראלית לא בגלל הלוין אלא בגלל עצם השיגור. עד 1988 לא התייחסו בישראל לחלוטין לשאלה אם יש לנו טילים בליסטיים. בעצם שיגור הלוויין לחלל הייתה הצהרה: 'הנה יש לנו טילים בליסטיים'. איך אפשר להביא לווין לחלל אם אין לנו טילים בליסטיים. מאחורי שיגור האופק עמדה הצהרה שאף אחד לא אמר ולא התייחס אליה, וכמובן שבצד השני קלטו את המשמעות הזו, בדיוק כמו שהאמריקנים הבינו ב-1957 שאם מישהו שיגר ספוטניק לחלל הוא יכול לשגר טילים לארה"ב. "
"התרומה השניה באה לידי ביטוי בנושאים של פיתוח מערכות נשק. אם אנחנו לא מפתחים סוג מסוים של מערכות נשק, האמריקנים לא נותנים לנו טכנולוגיות בתחום הזה. פיתוח הלווינים הביא את האמריקנים לתת לנו גישה לטכנולוגיה. צריך לחשוב על ההשקעה הנדרשת. אם מדובר בלווינים נמוכי מסלול – לווין אחד או שניים לא יכול לתת לנו מודיעין רצוף. יש צורך בקבוצה גדולה של לווינים והשאלה כמה כסף זה יעלה לנו ומה תהיה התועלת. תקציב הבטחון מעולם לא קוצץ. אפשר לבדוק את זה באתר משרד האוצר. מצד שני, בלי קשר לקיצוץ או אי קיצוץ בתקציב, יש עניין של תהליך קבלת החלטות ופיקוח חיצוני, לא יתכן שמדינה תשקיע בפרויקט חלל 50 מיליון דולר. זה סכום מגוכח כי לא מתקבלות החלטות. זה רבע ממה שמושקע בטנקים (או כמו שתי ישיבות). אבל אז ההשקעה צריכה להיות תחת פיקוח והיעדים ברורים. זה שהצבא היה נגד הלווינים. הצבא לא תמיד טועה אבל אסור להשאיר את זה בידי הצבא בלבד. הנושא האחרון – הגנה נגד טילים שפרויקט החלל מסייע לו: פה אני חושב שיש בזבוז שלם. "


הלווין TechSAR מוצג על ידי אלתא בכנס החלל 2005

הערות מן הקהל

לסיכום הכנס פתח אותו המנחה לשאלות מן הקהל. אחת מהן היתה של אבי הר-אבן, עד לא מכבר מנהל סוכנות החלל הישראלית, שהעיר לפדהצור: "כשאופק 1 שוגר הופיעו בעיתונות הזרה מאמרים ובהם נכתב בדיוק מה שאמרת. בעולם מי שצריך ידע, ובארץ דווקא לא קלטו את זה כל האנשים שהיו צריכים לקלוט ולא הקצו את התקציבים.
לגבי הפרויקטים האזרחים חל מפנה, והלווין המשותף עם הצרפתים זכה לתקציב של מיליוני דולרים בתהליך די מסודר של החלטות ממשלה. תמיד אמרתי שצריך פרופורציות משום שהתקציב של סוכנות החלל הישראלית הוא כמה דקות מתקציב נאס"א." מסכם הר-אבן.

בהמשך הסכימו השלושה (בן ישראל אשד ופדהצור) כי יש לשמר את יכולת השיגור העצמאי של לווינים נמוכי מסלול אם כי פדהצור קרא שלא להתפתות לבניית יכולת לשיגור לווינים גיאוסינכרוניים.

בן ישראל חלק על דבריו של פדהצור כאילו תקציב הבטחון נשאר קבוע בעשור האחרון: "התקציב יורד כל הזמן במונחי פעילות. אם עשית בשנה שעברה פעילות מסוימת במונחים של שנות אדם, שעות טיסה, שעות מנוע, עוד לא היתה לנו שנה בעשור האחרון שבה בשנה הבאה יכולנו לחזור על אותה פעילות. כתוצאה מכך, אהוד ברק כשהיה ראש אמ"ן, סגן רמטכ"ל, רמטכ"ל, ראש ממשלה ושר בטחון, לא הסכים לתקצב את הלווין כי חשב שיש סיכוי להכרה בפרויקט כפרויקט לאומי ואם הוא יגיד לא, זה יתוקצב ממקורות אחרים. בכל המקרים הללו שרי בטחון שונים לקחו כסף מתוך תקציב הצבא והקצו אותו ללווין. אמר פה ראובן שיכולים להיות קונפליקטים בין ראיה צבאית של הנושא לבין ראיה מדינית. מי שצריך להכריע זה הצד המדיני, האזרחי. ודווקא על החלל אפשר להסתכל על חצי הכוס הריקה ולהגיד איך הצבא לא הבין שהוא צריך את לוויני התצפית לבין ההכרה שהממשלה נהגה בסדר וכן הקצתה לכך כסף, אם כי עדיין בתוך מסגרת תקציב הבטחון."
בתשובה לשאלה מדוע משקיעים למשל במסוקים ולא בלווינים אמר אשד כי לווינים לא ניתן לרכוש מהסיוע האמריקני. אין ספק שאם היה ניתן לעשות זאת, חיל האוויר היה מעדיף לווינים על פני מסוקים.
ובן ישראל סיפר סיפור אישי לסיום: "לפני 7-8 שנים ישבתי מול הגנרל האחראי בגוף הרכש של משרד הבטחון הצרפתי. הם שיגרו אז לווין שנקרא הליוס 1 במשקל טון, אנחנו שיגרנו את אופק 3, הוא שאל אותנו מה הרזולוציה של הלווין שלכם. לא התבלבלתי ואמרתי ומה שלכם? הוא ענה שזה סוד אמרתי שגם אני לא יכול להגיד אבל זה פי 1.8 משלכם."

ידען לוחמת חלל
ידען ישראל בחלל

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~676239~~~190&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן