על הדרך שבה הבעות קוליות יכולות להעביר מידע רגשי, בייחוד בחוויות עוצמתיות, ועל חשיבות ההקשר החזותי
הבעת רגשות וזיהויים הם מרכיב מרכזי באינטראקציה ותקשורת בין-אישית. מדובר בערוץ לא מילולי שכולל הבעות פנים, קול ומנח גוף. כאשר הערוץ הזה משתבש עקב פגיעה מוחית (למשל במחלה עצבית-ניוונית כגון פרקינסון, שבץ או תסמונות מולדות), נפגעת היכולת לתקשר עם הזולת, לפענח את מצבו הרגשי ולהעביר מסרים אישיים ופנימיים, מחשבות ורגשות.
פרופ’ הלל אביעזר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית חוקר יחד עם צוותו את האופן שבו אנשים – בריאים וחולים במחלות עצביות – מביעים, מזהים וחווים רגש. מטרתם להבין את המנגנונים הנוירופסיכולוגיים של הבעות רגש ואת הגורמים לשיבושם. “כל סיטואציה ואינטראקציה בין בני אדם מערבת רגש”, אומר פרופ’ אביעזר, “ובהרבה מחלות עצביות נפגעת היכולת להביעו בפנים או לזהותו אצל אחרים, מה שגורם למצוקה של החולה ושל בני משפחתו (בפרקינסון, למשל, הפנים הופכות לחסרות הבעה וחיים – ‘פני מסכה’). כך קשה לתקשר, להביע קושי, לקבל משוב. ואז הבעות הקול – ביטוי רגשי-אקוסטי – נכנסות לתמונה”.
המחקר האחרון שנעשה במעבדתו של פרופ’ אביעזר, בהובלת הדוקטורנט דורון אטיאס ובסיוע מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, ביקשו החוקרים לבחון פענוח של רגשות הזולת על סמך הקול. אטיאס: “הבעות הקול לא פחות חשובות ורווחות מהבעות הפנים אבל כמעט לא נחקרו. וגם מעט המחקרים שנעשו עליהן התבססו על קולות של שחקנים במעבדה שהביעו רגש ולא על קולות שאנשים מפיקים בחיי היומיום. רצינו לבדוק עד כמה ההבעות הללו יכולות להעביר מידע רגשי והתמקדנו במצבים שבהם מובע רגש עוצמתי”.
החוקרים אספו באינטרנט מגוון קולות מסרטונים שבהם אנשים הביעו רגשות חיוביים ושליליים, במצבים קיצוניים. למשל של נשים שהגיבו לבשורת היריון של בתן, לפורץ בביתן (מתיחה מעוררת אימה) ולבן החייל ששב הביתה. את אותנטיות הסרטונים הם העריכו באמצעות פרמטרים כגון סגנון הצילום, סוג הסיטואציה המתועדת ועוצמת החוויה הרגשית של מושא הצילום. “יש כאן תיעוד של רגש אמיתי וחזק. זו לא חוויה שאפשר לשחזר במעבדה”, מסביר אטיאס.
החוקרים השמיעו את הבעות הקול לנבדקים וביקשו מהם לדרג עד כמה הן נשמעות להם חיוביות או שליליות, ועד כמה הרגש נתפס כעוצמתי. נמצא כי הנבדקים לא הצליחו להבחין בין הבעות הקול שהופקו בסיטואציות חיוביות לבין אלו שהופקו בסיטואציות שליליות,
בניסוי הראשון השמיעו החוקרים את הבעות הקול ל-39 נבדקים (סטודנטים), וביקשו מהם לדרג עד כמה הן נשמעות להם חיוביות או שליליות (בסולם של מינוס 5 עד 5) ועד כמה הרגש נתפס כעוצמתי (האם מדובר בסערת רגשות או בחוויה מינורית ורגועה). נמצא כי הנבדקים לא הצליחו להבחין בין הבעות הקול שהופקו בסיטואציות חיוביות לבין אלו שהופקו בסיטואציות שליליות, וכולן נשמעו להם שליליות. עוד מצאו החוקרים כי ככל שהרגש נתפס כעוצמתי, כך הבעת הקול נשמעה שלילית יותר.
פרופ’ אביעזר: “ממצאים אלה מעלים את השאלה עד כמה הבעת קול לבדה יכולה לתת מידע על החוויה הרגשית של הזולת, בייחוד כאשר היא עוצמתית. מכאן מבינים את חשיבות ההקשר החזותי שבו נשמעת ההבעה הקולית. פרשנות נכונה של החוויה הרגשית והפחתת עמימותה מחייבת כנראה גם מרכיב חזותי”.
בניסוי השני שיתפו החוקרים פעולה עם מפעל הפיס. הם קיבלו ממנו כ-150 הקלטות קול של אנשים מיד לאחר ששמעו מאראלה על הסכום שזכו בו, כולן מקוריות, וביקשו לבדוק כיצד גודל הסכום משפיע על ההבעה הקולית ופרשנותה. הם השמיעו את הקולות לסטודנטים אמריקאים מאוניברסיטת פרינסטון (שכמובן לא מבינים עברית) ואלו נתבקשו לדרגם על אותו סולם של חיובי-שלילי. נמצא כי קולות שהגיבו לסכום שקטן מ-250,000 שקלים נתפסו חיוביים, וקולות שהגיבו לסכומים גבוהים יותר מ-250,000 שקלים, נתפסו שליליים. כלומר, ככל שגובה הסכום ועוצמת הרגש עלו, כך פרשנות הבעת הקול הייתה שגויה. “גם המקרה הזה מלמד אותנו שקשה להסתמך על הבעת הקול בלבד כדי לפרש נכונה את הרגש של הזולת”, מציין פרופ’ אביעזר.
בניסוי השלישי ביקשו החוקרים לבדוק איך בכל זאת אפשר לפרש רגש על סמך הבעה קולית בלבד, ואת חשיבות ההקשר החזותי. לשם כך הם שתלו את הקולות מהניסוי הראשון בתוך סרטונים שמתארים סיטואציה שלילית או חיובית. כל הבעה קולית נשתלה גם בסרטון חיובי וגם בסרטון שלילי. כך למשל, קולות של שמחה וצהלה נשתלו בסרטון שבו אישה פוגשת פורץ ובסרטון שבו היא פוגשת אדם אהוב לאחר שנים. הסרטונים הוצגו למגוון נבדקים ישראלים, מכל קצווי הקשת החברתית, ונמצא כי גם כאשר הקולות נלקחו במקור מסיטואציות חיוביות וגם כאשר מסיטואציות שליליות, האופן שבו פורשו היה תלוי לחלוטין בהקשר החזותי. כך למשל, קול של שמחה שנשתל בסרטון על פורץ פורש על ידי הנבדקים כקול מפוחד, וקול של פחד שנשתל בסרטון על מפגש מרגש עם אהוב פורש כשמח. כלומר, גם בניסוי זה נמצא כי ההקשר החזותי הוא מרכיב חיוני ביותר בפירוש ההבעה הקולית-רגשית של הזולת.
החיים עצמם:
פרופ’ הלל אביעזר, נשוי פלוס ארבעה ילדים (בני 4 עד 22) ומתגורר במודיעין. מביע עניין תיאורטי בצניחה חופשית וקירות טיפוס, ואוהב לאכול גביניות. דורון אטיאס, עמית קרן עזריאלי, מתגורר בתל אביב עם בת זוגו מאיה. בזמנו הפנוי הוא מחפש חניה, מתרגל יוגה ומשחק כדורגל. בנוסף, הוא מתנדב בעמותת יזהר הפועלת למזעור נזקי סמים וזנות בישראל.
עוד בנושא באתר הידען:
