סיקור מקיף

למה שמישהו ירצה מחשב בבית- ההיסטוריה האווילית של התחזיות לעתיד, מפי טובי המומחים

יובל דרור,

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/falsefuture1694.html

תחילתה של שנה, ואין זה משנה אם היא שנה של יהודים, נוצרים, מוסלמים או סינים, היא תקופה מועדת לפורענות: כולם חוזים את העתיד. כולם מספרים מה יתרחש בשנה הבאה, אילו תגליות נגלה, אלו ניצחונות ננצח, אילו מפולות ננחל. האסטרולוגים מביטים בכוכבים, המיסטיקנים בכדור הבדולח, הקלפנים מערבבים את הטארוט. אבל אם את האצטגנינים המפוקפקים אפשר לבטל בהינף יד, הרי שלצידם ניצבים תמיד אנשים רציניים, המומחים.

המומחים תמיד ישמחו לומר מה עומד להתרחש, ויעשו זאת בטון סמכותי. הם יקפצו על כל הזדמנות לספר שבשנה הקרובה יהיה טוב יותר, או רע, נהיה בטוחים יותר או פחות, ננצח את כולם או שנפסיד, נראה לכולם או שהם יראו לנו, שהרי הם מבינים. הם בדקו. הם יודעים. מכאן שמם.

דווקא בגלל שאנו ערב תחילתה של שנה, ודווקא בגלל שאנו מופצצים בתחזיות מכל עבר, מעניין לבחון כמה תחזיות מפורסמות שנתנו מומחים במשך ההיסטוריה. חוזי התחזיות היו כולם אנשים חשובים ובולטים בתחומם: פוליטיקאים, ראשי ממשלה, מצביאים, מדענים, אנשי טכנולוגיה, מנהלים בכירים בחברות הסרטים, רופאים, ממציאים, עיתונאים.

תחזיותיהם קובצו בכמה ספרים, בהם "המומחים מדברים" של כריסטופר סרף וויקטור נבסקי, "מוכרי האוצר: העסקים הגדולים של קנייה ומכירה של תחזיות" מאת ויליאם שרדן ו"דה! ההיסטוריה המטופשת של הגזע האנושי" מאת בוב פנסטר. בספרים אלו ואחרים מציגים המחברים את התחזיות ומנסים להבין מדוע לא עמדו במבחן המציאות.

הסיבות רבות ומגוונות. כמה מהמומחים היו יהירים מכדי להבין שקיימות אפשרויות אחרות, שלעתיד אופי חמקמק ולעתים נקמני, קצתם היו סתם צרי מוחין או טיפשים ואחרים פשוט טעו. גם זה קורה. הלקח מכל זה הוא שיש להתייחס לכל תחזית בחשדנות הראויה, שכן לפעמים גם יודעי דבר גדולים הם מגידי עתידות קטנים.

פוליטיקה

"לא ארצה להיות ראש ממשלה, יקירתי" (מרגרט תאצ'ר, 1973)

"יחלפו שנים רבות – זה בוודאי לא יקרה בתקופתי – לפני שאשה תהפוך לראש ממשלת בריטניה" (תאצ'ר חוזרת ופוסקת, 1974)

מרגרט הילדה רוברטס נולדה ב-1925. ב-1959, כמה שנים לאחר שנישאה לדניס תאצ'ר, נבחרה לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. היא התייצבה בראש המפלגה ב-75' ובבחירות 79' היתה לראש ממשלה. היא היחידה מראשי ממשלות בריטניה שזכתה בבחירות שלוש פעמים ברציפות וכהונתה נחשבת ממושכת במיוחד.

"העם הצרפתי אינו מסוגל להרוג מלך" (1789: מלך צרפת לואי ה-16 אופטימי מתמיד)

לואי ה-16 היה נכדו של לואי ה-15. הוא היה בן 20 כאשר הוכתר למלך ויש הטוענים שהיה טיפש למדי, בדומה לאשתו, מרי אנטואנט. בתקופתו פרצה המהפכה הצרפתית, במהלכה ניסה לברוח מהמדינה ולבקש את עזרתה של אוסטריה בדיכויה. ניסיון הבריחה נכשל. ארבע שנים לאחר שהצהיר שהעם הצרפתי לא יהרוג את מלכו נכרת ראשו של לואי ה-16 בגיליוטינה, שנהפכה למכשיר חביב במיוחד על הצרפתים האנינים.

"ביל קלינטון יפסיד לכל רפובליקני שלא יגיר ריר על הבמה" (מאמר מערכת של "וול סטריט ג'ורנל", 1995)

כאשר פירסם "וול סטריט ג'ורנל" את הניתוח הפוליטי המבריק הנ"ל כבר היה קלינטון נשיא, אחרי שנבחר לכהונתו הראשונה ב-92'. לקראת בחירות 96' הוא התמודד מול המועמד הרפובליקני בוב דול והביס אותו באחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של הדמוקרטיה האמריקאית.

אנשי העיתון האמריקאי הנחשב יכולים להתנחם בכך שהם הביטו שנה אל עבר העתיד וניסו לחזות את ההתרחשויות. בישראל ניסה פוליטיקאי, רב-אלוף במילואים שמאוחר יותר הפך לראש הממשלה, לחזות את שיתרחש ב-24 השעות הקרובות וכשל. ערב בחירות 96', לאחר פרסום הסקרים, התראיין אהוד ברק בערוצי הטלוויזיה. הסקרים לימדו על יתרון קטן לשמעון פרס בהתמודדות מול בנימין נתניהו וברק חזה שעד לשעות הבוקר הפער בין המתמודדים יתרחב, כמובן לטובת פרס. כשהאור הפציע היה ביבי למלך ישראל, פרס חזר לעמדת הלוזר וברק החל לספור את הימים עד שניפק תחזית כושלת נוספת, על שחר של יום חדש.

"מבין הבעיות המסובכות בעולם, הסכסוך הערבי-ישראלי הוא אחד הפשוטים ביותר והניתנים לניהול" (27 באפריל 1948: וולטר ליפמן, אחד משלושת מייסדי המגזין האמריקאי "The New Republic", מביט מזרחה בנחת).

כן, בטח.

קולנוע

"השיר עם הקשת לא מוצלח. תוציאו אותו" (מזכר פנימי שהופץ באולפני אם-ג'י-אם בעקבות הקרנה של "הקוסם מארץ עוץ")

הסרט "הקוסם מארץ עוץ" מבוסס על ספרו של פרנק באום מ-1900, "הקוסם הנפלא מארץ עוץ", אחד מתוך שלל ספריו על עוץ. ב-1939 יצא הסרט המוסיקלי שהתבסס על הספר, כשבתפקיד "דורותי" משחקת ג'ודי גרלנד ולא ילדת הפלא האחרת שהיתה אמורה לגלמו, שירלי טמפל.

"הקוסם מארץ עוץ" נהפך לשובר הקופות הגדול השני של אם-ג'י-אם מאותה תקופה, אחרי "חלף עם הרוח", ועד היום נחשב לאחד הסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע. הוא זכה בפרס האוסקר כסרט המוסיקלי הטוב של השנה ובפרס נוסף על השיר הטוב – "מעבר לקשת בענן" כמובן.

"תשכח מזה. אף סרט על מלחמת האזרחים לא הכניס פרוטה" (מנהל בכיר באם-ג'י-אם מביע את דעתו נגד הפקת "חלף עם הרוח")

הספר "חלף עם הרוח" של מרגרט מיצ'ל פורסם ביוני 50 .1936 אלף עותקים ממנו נמכרו כבר ביום הוצאתו לאור ומיליון עותקים נוספים עד סוף אותה שנה (עד 97' נמכר הספר ביותר מ-30 מיליון עותקים). עוד לפני שפורסם הספר קיבלה מיצ'ל מקדמה בסך 50 אלף דולר, סכום חסר תקדים באותה תקופה, תמורת הזכויות על עיבוד הספר לסרט.

הצילומים החלו ב-10 בדצמבר 1938 והסתיימו ב-11 בנובמבר 1939. השתתפו בהם שלושה במאים, 17 כותבי תסריטים (בהם הסופר סקוט פיצג'רלד) ו-2,400 ניצבים. בהפקת הסרט הושקעו ארבעה מיליון דולר, סכום עתק אז, אם כי ניתן לומר בביטחה שההשקעה השתלמה – "חלף עם הרוח" הכניס עד היום 198,655,278 מיליון דולר והוא ממוקם במקום ה-51 ברשימת שוברי הקופות ההוליוודיים בכל הזמנים. בטקס פרסי האוסקר בפברואר 40' הוענקו לסרט שמונה פרסי אוסקר שחיזקו את מעמדו כאחד מסרטי המופת של הקולנוע האמריקאי.

המנהל באולפנים לא היה היחיד שחשב שהסרט יהיה פלופ. גם גרי קופר חשב כך. "אני שמח שקלארק גייבל יהיה זה שיפול על הפנים עם הסרט הזה ולא גרי קופר", אמר קופר על עצמו (בגוף שלישי) כשהסביר למה סירב לקבל את התפקיד הראשי ב"חלף עם הרוח". כך היה רט באטלר לתפקידו המפורסם ביותר של גייבל, כולל המשפט "frankly my dear, I don't give a damn". האגדה מספרת שגם גייבל לא היה מעוניין תחילה בתפקיד, אך שוכנע לאחר שהוצע לו סכום כסף גדול שאיפשר לו להתגרש מאשתו ריטה לנהאם ולהתחתן עם קרול לומברד.

"כדאי שתלמדי מיומנויות של מזכירה או שתתחתני" (1944: אמליין סניבלי, מנהלת סוכנות הדוגמנות "בלו בוק", דוחה את מרילין מונרו)

"כדאי שתחזור לנהוג במשאית" (1954: ג'ים דני, מנהל המופע המוסיקלי של ה-"Grand Ole Opry" בנאשוויל, מפטר את אלוויס פרסלי)

"לא יודע לשחק. לא יודע לשיר. מקריח. יודע לרקוד קצת" (1928: פסק הדין של מנהל מבחני הבד באולפני אם-ג'י-אם, לאחר מבחן הבד הראשון של פרד אסטר)

סימון מועמדים שיהפכו בעתיד לכוכבי קולנוע אינו משימה קלה אבל צריך להיות גאון בעיוורון כדי לשלוח את מרלין מונרו, סמל המין של המאה ה-20, הביתה. כנ"ל ביחס לאלוויס, שעד מותו ב-77' הכניס 146 שירים למצעד האמריקאי, מתוכם 112 ב-40 הגדולים, 72 ב-20 הגדולים ו-40 בעשרת הגדולים, הישגים שאיש לא שיחזר מעולם.

ומה אפשר להגיד על פרד אסטר? אחד הרקדנים המוכשרים ביותר שאי פעם ריחפו על מסך הקולנוע. יחד עם בת זוגו לריקוד ג'ינג'ר רוג'רס, הצליח אסטר להקסים מיליוני ברחבי העולם ולא מכבר נבחר למקום ה-19 ברשימת כוכבי הקולנוע הגדולים של כל הזמנים שערך השבועון "אנטרטיינמנט ויקלי".

מחשבים

"ה-ENIAC מצויד ב-19 אלף שפופרות ריק ושוקל 90 טון. מחשבי העתיד ישתמשו רק ב-1,000 שפופרות ריק וישקלו אולי רק 1.5 טון" (כתב העת "מכניקה פופולרית", 1949)

ה"Eniac" נחשב עד היום למחשב הראשון (למרות שהיו כמה לפניו). הוא נבנה בשביל המעבדה למחקר בליסטי במרילנד כדי שיסייע למערכות שיגור ארטילריה במלחמת העולם השנייה, אך בנייתו הסתיימה רק לאחריה. שטחו של המחשב היה כ-100 מטר מרובע וצריכת החשמל שלו הגיעה ל-140 קילווואט.

אחת הסיבות לצריכת החשמל הגבוהה היתה נעוצה בטכנולוגיית שפופרות הריק, דוגמת הדיודה, שצרכו זרם חזק ופלטו חום רב. למרבה המזל חלפו רק כמה שנים עד שהמציאו את הטרנזיסטור, אחרת היינו צריכים להניח על הברכיים מחשב נייד במשקל 1.5 טון.

"אני לא חושב שיש שבכל העולם שוק ליותר מחמישה מחשבים" (1943: תומס ג'יי ווטסון, יו"ר מועצת המנהלים של יב"מ, ברגע של הארה)

נהוג ללגלג על אמרתו הידועה של ווטסון, בין השאר מכיוון שעל פי קצב רכישת המחשבים הנוכחי יהיו בעולם בעוד מספר שנים כמיליארד מחשבים אישיים. ובכל זאת, אם לוקחים בחשבון שרק שנתיים לאחר הצהרתו של ווטסון הוצג המחשב הראשון, וגם הוא היה רחוק מלהיות אישי, אפשר להבין מדוע התקשה לראות את הנולד. ובכל זאת קשה להתעלם מהאירוניה, בהתחשב בכך שבמשך שנים ארוכות נחשבה יב"מ לחברת המחשבים הגדולים בעולם.

האירוניה נעשית חריפה עוד יותר כאשר נזכרים שיב"מ איבדה את הבכורה וכמעט חוסלה כיוון שמנהלי החברה לא הצליחו לחזות את עתיד שוק התוכנה ובחרו ללגלג על צעיר מחוצ'קן שהגיע אליהם יום אחד למשרד כשהוא מצהיר: "אין לי בעיה לכתוב לכם מערכת הפעלה, אבל היא לא תהיה שלכם כי אני מוכר לכם רק רישיון לתוכנה". ביב"מ כמעט נפלו על הרצפה מרוב צחוק. "מי עושה כסף מתוכנה?" שאלו וחתמו על החוזה. המחוצ'קן, ביל גייטס שמו, הלך לדרכו.

"640 קילובייט אמורים להספיק לכל אחד" (ביל גייטס, 1981)

יש הטוענים שלאחר התחזית הזו נעשה גייטס זהיר יותר ביחסו אל העתיד. 640 קילובייט של זיכרון? נסו להריץ את מערכת ההפעלה של מיקרוסופט או את אחת התוכנות שלה בעזרת 640 קילובייט. יודעים מה? נסו להריץ זאת בעזרת זיכרון הגדול פי 20 מ-640 קילובייט!

החלק המצחיק בתחזית של האיש העשיר בעולם הוא שהחברה שייסד נהפכה ברבות השנים לסיבה שבגינה כולנו קונים מחשבים חדשים. מיקרוסופט מייצרת תוכנות ששותות את משאבי המערכת דרך קש – המחשב השרירי של היום יהפוך לערימה רופסת של שבבים בעוד חמש שנים בגלל התוכנות שלה. אם 640 קילובייט אמורים היו להספיק לכל אחד, היינו יכולים לקנות היום מחשב בפחות מדולר.

"אין שום סיבה שמישהו ירצה מחשב בבית שלו" (1977: נשיא דיגיטל קן אולסון חותר תחת המודל העסקי של עצמו)

דוגמה קלאסית למומחה בתחומו שלא רואה מטר מעבר לאפו. אולסון ייסד את דיגיטל אקוויפמנט קורפ (DEC), שנקראה בקיצור דיגיטל, ב-1957, ועסקה במחשבים. ב-64' הציגה החברה מחשב שייסד את קטגוריית ה"מיני מחשבים", PDP-8. זה היה המחשב הראשון בעולם שגם משתמשים קטנים רכשו אותו ולא רק ארגוני ענק ואוניברסיטאות.

ב-76' הציגה דיגיטל את הוואקס הראשון, מחשב נוסף שהשתלט על קטגוריית המיני-מחשבים. אף שהמחשב האישי הראשון של יב"מ הוצג רק בראשית שנות ה-80, היה אולסון אמור לראות את הפוטנציאל הגדול בשוק המחשבים האישיים. הוא לא ראה אותו. בסוף שנות ה-80 עוד נחשבה דיגיטל לאחת החברות הגדולות בעולם והעסיקה למעלה מ-100 אלף עובדים, אך סופה מישמש ובא. היא נרכשה על ידי חברת קומפאק בינואר 98', שבעצמה נרכשה ב-2002 על ידי היולט פקארד. מדיגיטל נותרו רק זיכרונות.

מדעים מדויקים

"הפצצה הגרעינית לא תתפוצץ – ואני אומר זאת כמומחה לחומרי נפץ" (האדמירל ויליאם ליהי, 1945)

ליהי פרש מהצבא האמריקאי ב-1939, אבל כאשר החלה מלחמת העולם השנייה חזר לשירות ומונה למתאם הכוחות האמריקאי. למעשה הוא היה האדם הראשון שאייש את תפקיד רמטכ"ל ארה"ב, אף שרשמית רק יורשו, עומר ברדלי, קיבל את התואר. הוא מעולם לא הסתיר את סלידתו מהנשק הגרעיני והיה בטוח שהצבא היפאני עומד להיכנע גם כך. אך מכאן ועד הצהרה רשמית, הנסמכת על מומחיותו, באשר ליכולת הפצצה להתפוצץ, המרחק גדול.

כ-140 אלף בני אדם נהרגו מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945. שלושה ימים אחר כך מתו 75 אלף בני אדם נוספים מהטלת הפצצה על נגסקי. זה לא כולל את עשרות אלפי האנשים שמתו בשנים לאחר מכן כתוצאה מנזקי הקרינה. לא תתפוצץ, מה?

"שואבי אבק המבוססים על אנרגיה גרעינית יהפכו קרוב לוודאי למציאות בתוך עשר שנים" (מנכ"ל לווינט קורפ אלכס לוויט, 1955)

לוויט, מייסד ומנכ"ל החברה שייצרה שואבי אבק, היה אנטי-קומוניסט מוצהר. הוא סבר שאחת הדרכים להתמודד עם האיום הקומוניסטי היא להציג לתושבי אירופה מצרכים לשימוש אישי, דוגמת שואבי אבק, כדי שיראו את ההבדל בין קפיטליזם לקומוניזם, ובין השאר היה בטוח שההבטחה של האנרגיה הגרעינית הנקייה תגיע גם לביזנס שלו. בכך הצטרף לגשש החיוור שסיפרו על החלטת ממשלת ישראל להקים כור גרעיני בטבריה שלאחריו אולי יוקמו כורים גרעיניים לזוגות צעירים.

"כור גרעיני בטוח לאין שיעור מאכילה מכיוון ש-300 איש נחנקים מדי שנה כתוצאה מאכילת אוכל" (דיקסי לי-ריי, מושלת ואשינגטון, 1977)

לי-ריי היתה המושלת ה-17 של מדינת ואשינגטון והאשה הראשונה שמילאה את התפקיד. היה לה תואר בביולוגיה ימית והיא היתה חובבת מוצהרת של אנרגיה גרעינית. החיבה לאטומים הקטנטנים הובילה למינויה כחברה בוועדה לאנרגיה אטומית האמריקאית ב-1973 על ידי הנשיא ניקסון. אין להתפלא אפוא על הידע המופלג שהפגינה, תשע שנים לפני אסון צ'רנוביל.

"את כל הפסולת הגרעיניתשמייצר כור גרעיני בשנה ניתן לאחסן מתחת לשולחן כתיבה" (נשיא ארה"ב רונלד רייגן מלמד הנדסה במרחב, 1980)

נראה שחובבי הנשק הגרעיני חובבים השוואות מופרכות. על פי ההערכות עד 2003 נצברו בארה"ב 49 אלף טון של דלק גרעיני שנעשה בו שימוש בהפעלת כורים גרעיניים (הדלק הגרעיני בא בצורה של גלולות קרמיות מוצקות העשויות אורניום מועשר המוכנסות לשפורפרות מתכת ארוכות שאחרי מספר שנים יש להחליפן). אם היו לוקחים את כל הפסולת הגרעינית שייצרה ארה"ב עד 2003, היא היתה ממלאת שטח של מגרש פוטבול בעומק של שלושה מטרים. חתיכת שולחן כתיבה צריך כדי להסתיר את כל זה.

רייגן בכלל היה מומחה לאיכות הסביבה. באותה שנה שזילזל בכמות הפסולת הגרעינית אמר ש-80% מכלל זיהום האוויר נובע מפליטת פחמימן על ידי צמחים. "אז בואו לא נרחיב את הדיון בכך שנתחיל לדאוג לפליטת מזהמים על ידי בני אדם", קבע.

"אם עישון יתר של סיגריות משחק תפקיד בהתפתחות סרטן הריאות הרי שמדובר בתפקיד קטן בלבד" (ד"ר וו"סי היופר, מכון הסרטן הלאומי האמריקאי, 1954)

נדרשו שעות ארוכות כדי למצוא את שמו הפרטי של היופר. במכון הסרטן הלאומי האמריקאי אין אזכור לאיש ובאתרי האינטרנט הוא מוזכר רק בקשר לקביעה האומללה שלו. ברור למה. איגוד רופאי הריאות האמריקאי מעריך שב-2001 מתו 156,058 בני אדם בארה"ב לבדה כתוצאה מסרטן הריאות; 90% ממקרי סרטן הריאות נגרמים בשל עישון סיגריות.

כלכלה

"מחירי המניות הגיעו למישור קבוע וגבוה" (הפרופ' לכלכלה אירווינג פישר מאוניברסיטת ייל, 1929, ערב קריסת הבורסה)

פישר היה אחד הכלכלנים המפורסמים בארה"ב. למעשה הוא הסלבריטאי הראשון של עולם הכלכלה ועל שמו רשומות כמה עקומות ותיאוריות. למרות זאת, או בשל זאת, לא שוכח איש את ניתוחו ה"מבריק" של שוק המניות ערב ה-24 באוקטובר באותה השנה, היום שבו קרסה הבורסה האמריקאית והחל העשור האיום של השפל הגדול.

"מחירי הנפט יירדו מ-10 דולר לחבית ל-5 דולר לחבית" (ה"האקונומיסט" במארס 1999, תשעה חודשים לפני שמחיר הנפט זינק ל-25 דולר לחבית)

צריך לקרוא את כתבת הסיכום של 1999 ב"אקונומיסט" כדי לראות מהי עיתונות מתפתלת. "התחזית שלנו היתה מוקפת בביטויים דו-משמעיים כמו 'סביר להניח', 'אולי', 'ייתכן', אבל כוונתנו היתה ברורה", כותבים עורכי המגזין. מה שקרה הוא, הם ממשיכים ומסבירים, שהיינו בטוחים שהערבים, אלו מערב הסעודית, ימשיכו להציף את השוק בנפט והמחיר יירד. בפועל קרה בדיוק ההיפך. ארגון מדינות אופ"ק החליט לקצץ את קצב שאיבת הנפט והמחיר זינק בעשרות אחוזים.

אף שהמגזין מודה בטעות, הוא מלא בתירוצים. "זה לא אנחנו, כולם חשבו ככה", נכתב במאמר. מעבר לזה, "ערב הסעודית היא מדינה שקשה לדעת מה קורה בה. עיתונאים לא מקבלים מידע וההחלטות מתקבלות בסודיות". לבסוף טוענים אנשי "אקונומיסט" שייתכן שהכתבה שלנהם היא ששיכנעה את שרי הנפט של אופ"ק לשנות את מדיניותם. במלים אחרות, התחזית שלנו היא זו שגרמה לעליית המחיר. נכון שאתם שמחים שטעינו? מה, לא?

"לקדוח כדי למצוא נפט? אתה מתכוון לקדוח באדמה כדי למצוא נפט? השתגעת לגמרי" (1859: תגובת פועלים לפרויקט מיוחד של אדווין ל' דרייק)

ב-27 באוגוסט 1859 עבד דרייק בקידוח באר מים באזור פנסילווניה. במקום מים, יצא מהאדמה נפט. הנפט כבר היה מוכר כמשאב מעניין אבל לא כמשאב זמין. ספרי ההיסטוריה מספרים שהבוס של דרייק, ג'ורג' ביסל, שלח אותו למצוא אנשים וציוד מתאימים לקידוח הראשון של באר נפט. דרייק התקשה אך לבסוף עמד במשימה. אחרי שהבאר הראשונה נקדחה צצו ברחבי ארה"ב קידוחי נפט בכל פינה ותעשיית הנפט נולדה. נכון לדצמבר 2003 פעלו בעולם 2,304 קידוחי נפט.

"הקונספט מעניין ובנוי היטב אבל כדי לקבל ציון הגבוה מ-70 על הרעיון להיות בר ביצוע" (פרופ' לניהול באוניברסיטת ייל מעריך את עבודתו של פרד סמית, שהציע שירות משלוחים מהיר)

"פדרל אקספרס", אותה ייסד פרד סמית בממפיס, טנסי ב-1971, היא חברת המשלוחים המהירים הגדולה בעולם, אחרי שפיתחה בעצמה את ענף המשלוחים המהירים. ביום ממוצע היא מטפלת בכשלושה מיליון חבילות ומסמכים הנשלחים לכ-215 מדינות ברחבי העולם. היא מעסיקה קרוב ל-196 אלף עובדים ברחבי העולם ומנייתה נסחרת במחיר הגבוה מ-80 דולר, מה שמביא את שוויה ל-25 מיליארד דולר בקירוב. סמית, המשמש כנשיא, יו"ר ומנכ"ל החברה, קיבל בשנה שעברה משכורת של 5.45 מיליון דולר ובנוסף מימש אופציות ומניות שברשותו בהיקף כולל של יותר מ-30 מיליון דולר. אם רק היה שומע לפרופסור שלו.
ידען העתיד שחלף

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~953380234~~~180&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. שאלה
    לאחרונה יצא בארץ ספר המרכז ציטטות מהסוג שמוזכר באתר, כולל פרק על "נבואות" ישראליות
    האם אתה יודע מה שם הספר?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן