הנגשת המדע חשובה מאוד לפרופ’ ווסרמן, בעקבות מורו, והוא שמח על ההזדמנות לקרב צעירים רבים ובהם ילדים למדע בהזדמנות זו של אירוע שמימי שזוכה להתעניינות ציבורית
באירוע הצפיה המרכזי בליקוי החמה שהתקיים במתחם אוניברסיטת ביילור בווייקו, טקסס, השתתפו כ-11 אלף איש, גברים נשים וטף.
רבים הביאו איתם ציוד תצפית וגם המארגנים חילקו בכניסה משקפי ליקוי וכן דף ועליו צורות גיאומטריות שונות – עיגול משולש ומרובע שכאשר מקרינים אותם בשלב הליקוי החלקי, רואים את צורת השמש הלוקה ולא את הצורות של החורים.
נפגשנו עם פרופ’ וסרמן בביתן מזכרות שהקים מצפה הכוכבים לוול בפלאגסטאף אריזונה. פגשנו את פרופ’ לארי ווסרמן ממצפה לוול בביתן המזכרות של המצפה. הוא מדבר עם אתר הידען על המחקרים שלו בלוול מאז שנת 1974, המנחה יוצא הדופן שלו לדוקטורט באוניברסיטת קורנל.
“אני עוסק כיום בחקר גופים קטנים במערכת השמש, ובמיוחד בעצמים שבחגורת קויפר. אני מודד את מיקומם ומסלולם של עצמים אלו על מנת לחדד את הבנתנו את מערכת השמש החיצונית.”
לדבריו, ההתעניינות המדעית בחגורת קוויפר החלה לקבל תשומת לב רצינית בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. עם זאת, הרעיון של קיומה של חגורה של עצמים טרנס-נפטוניים הוצע כבר הרבה קודם לכן. האסטרונום ההולנדי ג’רארד קויפר, שעל שמו נקראת החגורה, פרסם ב-1951 מאמר בו הוא טען שעצמים קפואים שנותרים מהיווצרות המערכת השמשית אמורים להיות קיימים מעבר לנפטון. העצם היחיד בחגורת קויפר שהתגלה עד אז היה פלוטו.
התגלית הראשונה של עצם בחגורת קוויפר, שאיננו פלוטו, התבצעה רק ב-1992 על ידי דייוויד ג’ואלוץ’ וג’יין לו. עצם זה, שנקרא “(15760) 1992 QB1”, פתח את הדלת לסדרה של תגליות נוספות שהוכיחו שחגורת קויפר היא אזור עשיר ומלא בעצמים טרנס-נפטוניים. מאז, אלפי עצמים נוספים נתגלו באזור זה, והמחקר בנושא ממשיך להתפתח ולהעמיק את ההבנה שלנו אודות המערכת השמשית החיצונית ותהליכי יצירת כוכבי לכת ושביטים.
“אני עורך תצפיות מעקב אחר גופים בחגורת קויפר. אנו רואים רק חלק קטן מאוד ממסלולם, עקב מרחקם הרב מהשה. כדי לחזות טוב יותר את מיקומם אנחנו צרכים לעקוב אחריהם כדי לשפר את תחזית מיקומם בהמשך. כבר היו מקרים שחשבנו שנמצא את העצם שוב במקום מסוים והסתבר שהוא לא היה שם בגלל כוחות בתוך החגורה.
כיום אין לווסרמן צורך להגיע למצפה. הוא מבצע את התצפיות שלו על עצמי חגורת קויפר באמצעות המחשב בביתו.
ווסרמן, שקיבל את תוארו באוניברסיטת קורנל ב-1973 ושמנחה תזתו היה קרל סייגן, עבד גם על כוכבים כפולים ומחקר זה הציע דרך ישירה לחישוב מסת כוכבים, תובנה חשובה להבנת מהלך חייהם של כוכבים.
התפוצצות כוכבים כבדים כסופרנובות והפצת החומר שלהם בחלל היא תופעה מרכזית בכוכבים כפולים אותה חקר ווסרמן. חומרים אלה נכללים לבסוף בכוכבים ובכוכבי לכת חדשים, תהליך שהוא המרכז של החיים והתפתחות מערכת השמש. במהלך קריירתו, ווסרמן פיתח שיטות חדשות למדידה וניתוח מסלולים של גופים שמיימיים, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לצפייה ותצפית ממרחק.
בנוסף למחקריו המדעיים, ווסרמן תיאר את קרל סייגן כמורה משפיע וחשוב, אך גם כאחד שהאוניברסיטה לא תמיד אהבה את גישתו להנגשת המדע לציבור. עם זאת, “סייגן ידע לשלב בין עבודתו המדעית לבין הפופולריזציה של המדע, תרומה שהשאירה חותם עמוק אצל רבים שלמדו ממנו והושפעו מדרכו.”
גם במצפה שהוא מכון מדעי קטן המעסיק כמה עשרות חוקרים, הם הולכים בעקבותיו של לוול שאחד ממטרותיו בהקימו את המצפה היה הנגשת המדע. לאחרונה הם חנכו מרכז מבקרים בן ארבע קומות מתרומות שגייסו.
ווסרמן הסביר שליקוי החמה מדגימה את היכולת המדהימה של אסטרונומים לחזות תופעות שמיימיות בדיוק רב. תחזיות אלו מבוססות על מודלים מתמטיים וחישובים שנעשים בעזרת מחשבים, תוך כדי התחשבות במשתנים כגון גובה פני השטח בהרים ובמכתשים של הירח שמשפיעות על התהליך המכונה “טבעת היהלום” ומאפשרת למעשה לחזות בדיוק רב בכל מקום לאורכו של מסלול הליקוי כיצד ייראה המעבר של הירח על פני השמש.
בהתייחסו לפסטיבל הליקוי בווייקו אמר ווסרמן כי תופעת טבע זו מושכת קהלים רבים שבאים להתבונן, כשהם מחזקים את עניין הציבור באסטרונומיה ובמדעים בכלל. במיוחד הוא שמח על מספרם הרב של הילדים שהגיעו עם הוריהם וספגו ידע מדעי.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
“וכן דף ועליו צורות גיאומטריות שונות – עיגול משולש ומרובע שכאשר מקרינים אותם בשלב הליקוי החלקי, רואים את צורת השמש הלוקה ולא את הצורות של החורים.”
זה מזכיר לי מאמר שכתבתי פעם, שמסביר את התופעה:
https://docs.google.com/document/d/1P5IVhrMYj7k8vG3NvzZcLcgwD1eqPbytJbz7uUv6MfU/edit?usp=sharing