בעוד תורת היחסות של איינשטיין מראה את היחסות בין הזמן למהירות. רעיונות תיאורטיים כמו חורי תולעת מציעים שיטות אפשריות, אך אתגרים ופרדוקסים מעשיים, כגון “פרדוקס הסבא”, מסבכים את ההיתכנות של מסע בזמן בפועל
מאת עדי פורד, אוניברסיטת מרילנד בבלטימור
מסע בזמן, סוגיה רבת שנים בתחום המדע הבדיוני, נותר מושג מורכב ולא פתור במדע. החוק השני של התרמודינמיקה מחייב שהזמן יכול רק להתקדם, בעוד תורת היחסות של איינשטיין מראה את היחסות בין הזמן למהירות. רעיונות תיאורטיים כמו חורי תולעת מציעים שיטות אפשריות, אך אתגרים ופרדוקסים מעשיים, כגון “פרדוקס הסבא”, מסבכים את ההיתכנות של מסע בזמן בפועל.
האם אי-פעם יתאפשר מסע בזמן?
האם אי-פעם חלמתם לנסוע בזמן, כמו שדמויות עושות בסרטי מדע בדיוני? במשך מאות שנים, הרעיון של מסע בזמן שבה את דמיונם של אנשים רבים. מסע בזמן הוא הרעיון של מעבר בין נקודות זמן שונות, בדיוק כמו שאתה נע בין מקומות שונים. בסרטים, ייתכן שראיתם דמויות משתמשות במכונות מיוחדות, מכשירים קסומים, או אפילו מכונית עתידנית – כדי לנסוע אחורה או קדימה בזמן.
אבל האם זה רק רעיון כייפי לסרטים, או שזה באמת יכול לקרות?
המדע מאחורי מסע בזמן
השאלה האם הזמן הפיך נותרה אחת השאלות הבלתי פתורות הגדולות ביותר במדע. אם היקום פועל לפי חוקי התרמודינמיקה, ייתכן שזה לא יהיה אפשרי. החוק השני של התרמודינמיקה קובע שדברים ביקום יכולים להישאר אותו הדבר או להיות יותר לא מסודרים עם הזמן.
זה קצת כמו להגיד שאי אפשר להפוך חביתה בחזרה לביצה. על-פי חוק זה, היקום לעולם לא יוכל לחזור בדיוק למה שהיה קודם. הזמן יכול רק להתקדם, כמו רחוב חד-סטרי.
הזמן הוא יחסי
עם זאת, תורת היחסות הפרטית של איינשטיין מציעה כי הזמן עובר בקצב שונה עבור אנשים שונים. מישהו דוהר על חללית שמתקרבת למהירות האור – מיליארד קמ”ש – יחווה את הזמן לאט יותר מאדם על-פני כדור הארץ.
בני האדם עדיין לא בנו חלליות שיכולות לנוע במהירות הקרובה למהירות האור, אבל אסטרונאוטים שמבקרים בתחנת החלל הבינלאומית חגים סביב כדור הארץ במהירות הקרובה ל-17,500 קמ”ש. האסטרונאוט סקוט קלי בילה 520 ימים בתחנת החלל הבינלאומית, וכתוצאה מכך הזדקן קצת יותר לאט מאחיו התאום – ועמיתו האסטרונאוט – מארק קלי. סקוט היה צעיר ב-6 דקות מאחיו התאום. עכשיו, בגלל שסקוט נסע הרבה יותר מהר ממארק ובמשך כל כך הרבה ימים, הוא צעיר ב-6 דקות ו-5 אלפיות השנייה.
הזמן אינו זהה בכל מקום – אפשרויות ואתגרים תיאורטיים
כמה מדענים בוחנים רעיונות אחרים שיכולים תיאורטית לאפשר מסע בזמן. מושג אחד כולל חורי תולעת, או מנהרות היפותטיות בחלל שיכולות ליצור קיצורי דרך למסעות ברחבי היקום. אם מישהו היה יכול לבנות חור תולעת ואז למצוא דרך להזיז קצה אחד קרוב למהירות האור – כמו החללית ההיפותטית שהוזכרה לעיל – הקצה הנע היה מזדקן לאט יותר מהקצה הנייח. מי שנכנס לקצה הנע ויצא מחור התולעת דרך הקצה הנייח היה יוצא בעברו.
עם זאת, חורי תולעת נותרו תיאורטיים: מדענים עדיין לא זיהו חור כזה. זה גם יהיה מאתגר מאוד לשלוח בני אדם דרך מנהרת חור תולעת בחלל.
פרדוקסים וארוחות ערב כושלות
ישנם גם פרדוקסים הקשורים למסע בזמן. “פרדוקס הסבא” המפורסם הוא בעיה היפותטית שעלולה להתעורר אם מישהו נסע אחורה בזמן ומנע בטעות מסבו וסבתו להיפגש. זה ייצור פרדוקס שבו מעולם לא נולדת, מה שמעלה את השאלה: איך יכולת לנסוע אחורה בזמן מלכתחילה? זוהי חידה מדהימה שמוסיפה למסתורין של מסע בזמן.
סטיבן הוקינג בחן את האפשרות של מסע בזמן על-ידי עריכת ארוחת ערב חגיגית שבה הזמנות המציינות את התאריך, השעה והקואורדינטות נשלחו רק לאחר שזה קרה. תקוותו הייתה שהזמנתו תיקרא על-ידי מישהו שחי בעתיד, שיש לו יכולות לנסוע אחורה בזמן. אבל אף אחד לא הגיע.
כפי שהוא ציין: “הראיה הטובה ביותר שיש לנו לכך שמסע בזמן אינו אפשרי, ולעולם לא יהיה, היא שלא פלשו אלינו המוני תיירים מהעתיד”.
טלסקופים הם מכונות זמן
מעניין לציין שאסטרופיזיקאים חמושים בטלסקופים רבי עוצמה הם בעלי צורה ייחודית של מסע בזמן. כשהם מציצים לתוך המרחב העצום של הקוסמוס, הם מביטים לתוך היקום הקדום. לאור מכל הגלקסיות והכוכבים לוקח זמן לנסוע, ואלומות אור אלה נושאות מידע מהעבר הרחוק. כאשר אסטרופיזיקאים צופים בכוכב או בגלקסיה דרך טלסקופ, הם אינם רואים אותם כפי שהם בהווה, אלא כפי שהיו קיימים כאשר האור החל את מסעו לכדור הארץ לפני מיליוני עד מיליארדי שנים.
טלסקופים הם סוג של מכונת זמן – הם מאפשרים לך להציץ אל העבר.
טלסקופ החלל החדש ביותר של נאס”א, טלסקופ החלל ג’יימס ווב, מציץ על גלקסיות שנוצרו ממש בתחילת המפץ הגדול, לפני כ-13.7 מיליארד שנה.
בעוד שלא סביר שיהיו לנו מכונות זמן כמו אלה שבסרטים בזמן הקרוב, מדענים חוקרים באופן פעיל רעיונות חדשים. אבל לעת עתה, נצטרך ליהנות מהרעיון של מסע בזמן בספרים, בסרטים ובחלומות האהובים עלינו.
עוד בנושא באתר הידען:
7 תגובות
“זמן” איננו קיים כישות פיזיקלית. אין שום אפשרות לזהות זמן ישירות. שעון אנלוגי מודד תנועה. שעון דיגיטלי מודד שינוי.
מה שקיים במציאות זה שינוי. לכל שינוי במציאות יש מאפיין נוסף שמזהה אותו. שינוי במקום – תנועה. יכול להיות שינוי בצבע, במשקל וכו’.
שינוי ללא מאפיין נוסף הוא שינוי מופשט. זאת יצירה מנטלית. שינוי מופשט זה זמן!
לכן אי אפשר “לנסוע” בזמן כי אין במה לנסוע.
כעת צריך להגדיר מה זה עבר, הווה ועתיד אם זמן לא קיים.
הווה קיים. הווה זה הקיום, זאת המציאות זאת ההוויה. זאת ההתנסות.
עבר לא קיים. עבר נמצא ברכיב זיכרון שקיים בהווה. הוא גם לא “היה”. הוא קיים במרחב זכרון בהווה.
עתיד, כנראה קיים רק בדמיון אנושי או אולי גם של בעלי חיים. הוא לא קיים בדומם.
העבר הוא בזכרון, ההווה בנסיון, והעתיד בדמיון…
כמה זמן לקח לתרבות האנושית, לענות על השאלה,,, מה זה זמן ?
מה זה הציור הזה ז התשובה פשוטה – זה ציור בעל צורה ייחודית.
ומה זה הציור הזה מ התשובה פשוטה – זה ציור בעל צורה ייחודית.
ומה זה הציור הזה ן התשובה פשוטה – זה ציור בעל צורה ייחודית.
ומה זה הציור הזה ז מ ן המורכב משלושת הציורים הקודמים ?
התשובה פשוטה… זה ציור המורכב משלושת הציורים הקודמים.
אלפי שנים מתעסק האדם עם הציור הזה ז מ ן , מכיוון שבני אדם שאלו שאלה שאין לה תשובה – והיא…מה זה הציור הזה ז מ ן ..
ומדוע זו שאלה חסרת תשובה ?
מכיוון שהתשובה האפשרית יוצרת מעגל קסמים.
מה זה הציור הזה ז מ ן ?
תשובה – הציור הזה ז מ ן הוא הציור הזה ז מ ן .
על השאלה …מה זה הציור הזה ז מ ן בוזבזו שנות חיים רבות, ומעולם
לא הופיעה לה תשובה.
אלפי שנים עברו, ואלפי ספרים נכתבו , והציור הזה ז מ ן נשאר ציור בעל צורה ייחודית , וזה הכל.
התשובה הופיעה בסף המאה ה 19 בפיזיקה העצברית
הציור הזה ז מ ן הוא שם של “דבר כמותי רציף” ובקיצור דכ”ר
אי אפשר לזהות התחלה וסוף בדבר כמותי רציף, וכל כמות שנבחר ממנו,
תהיה תמיד בין כמות אפס לכמות אינסופית.
דברים כמותיים רציפים מופיעים במציאות הפיזיקלית ויש רק 5 כאלה.
אורך, שטח, נפח , זמן ואנרגיה.
אורך הוא דכ”ר , שטח הוא דכ”ר , נפח הוא דכ”ר , זמן הוא דכ”ר ,
ואנרגיה היא דכ”ר. חמשת הדכ”רים האלה הם שיוצרים את המציאות הפיזיקלית, והם שמספקים הסבר חדש לחלוטין, על מבנה היקום.
הדכ”רים האלה יוצרים את המדעים המדויקים גיאומטריה ופיזיקה.
אלה הם המדעים המדויקים, כיוון שהכמויות שלהם נמצאות תמיד בין כמות אפס לכמות אינסופית. לכן נדרש דיוק רב בכדי להביע כמויות כאלה.
המתמטיקה היא שפת כמויות מתאימה לדכ”רים.
הרחבה בספר
“מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”.
א.עצבר
“מישהו דוהר על חללית שמתקרבת למהירות האור – מיליארד קמ”ש – יחווה את הזמן לאט יותר מאדם על-פני כדור הארץ” הוא ניסוח שגוי. הנוסע לא *יחווה* שום שינוי מבחינת הזמן בנערכת הייחוס שלו.
גם התאור של קפיצה בזמן באמצעות חור תולעת שגוי. למיטב ידיעתי אין צורך ל”הזיז” את קצה החור במהירות גבוהה כדי להשיג את האפקט.
כפי שצויין במאמר, אין שום בעיה לנסוע *קדימה* בזמן (זה מה שהאסטרונאוט סקוט קלי עשה), אבל מסע לאחור בעייתי מהסיבות שצוינו, בעיקר פרדוקס הסבא וכאלה. חבל רק שזה לא נאמר במפורש בגוף המאמר.
ככל הנראה הבעיות האלה מופיעות כבר במאמר המקורי (לא בדקתי)
“מישהו דוהר על חללית שמתקרבת למהירות האור – מיליארד קמ”ש – יחווה את הזמן לאט יותר מאדם על-פני כדור הארץ.” – זה בטח הניסוח גם במקור, אבל זה ניסוח רע מאד. הוא *יחווה* את הזמן בדיוק כמו מי שנשאר על כדוה”א.
עצבר אם לא תחזור בזמן לשלוותא תאבד את המיטה ליד החלון, לא חראם?
מלכודת הזמן האקטיבי
הזמן האקטיבי (זה שנעלם ברגע שחושבי עליו) לא ניתן למדידה.
הזמן האקטיבי לא נמצא במציאות הפיזיקלית, ומאז ומתמיד הוא שכן
בראשם של בני אדם, ובתודעה העמוקה ביותר שלהם.
לכן, אורך של קו ניתן למדידה, ואורך של זמן אקטיבי לא ניתן למדידה.
למדידה של זמן אקטיבי אין מובן פיזיקלי, ולמכשיר המדידה ששמו שעון, אין מובן פיזיקלי.
כמות הזמן בין שתי נקישות של שעון, היא חסרת משמעות פיזיקלית.,
ואין במציאות אמת מידה קבועה לזמן אקטיבי.
לכן, אין משמעות פיזיקלית לרגע המפץ הגדול שהתרחש לפני שנים רבות
גם אין משמעות פיזיקלית לרגע מהעבר, ואין משמעות פיזיקלית לרגע מהעתיד. גם אין משמעות פיזיקלית לסתם רגע של הזמן האקטיבי.
אמרת רגע – הוא כבר ברח ונעלם, אבל מבחינה פסיכולוגית הוא קיים.
הזמן האקטיבי לא קיים במציאות הפיזיקלית, והוא קיים רק בראשם של בני אדם., או בתודעה העמוקה ביותר שלהם.
זמן אקטיבי הוא ההמצאה הגדולה ביותר של האדם, העוזרת לכל חברה אנושית לתפקד במציאות הפיזיקלית, אבל הזמן הזה לא נמצא במציאות הפיזיקלית, אלא הוא נמצא בתודעה האנושית .
הרעיונות האנושיים הגדולים ביותר, היו תמיד מעבר למציאות המוחשית.
מה שקיים במציאות הפיזיקלית הוא סוג מסוים של זמן לא מוכר למדע, ושמו זמן פסיבי, והוא מופיע בספר
“מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”.
זמן פסיבי הוא הזמן האמיתי, וביחד עם האנרגיה הם יוצרים את החומר.
כך מתחילה פיזיקה חדשה המנפצת מוסכמות בנות אלפי שנים, והיא
הפיזיקה העצברית.
א.עצבר
מסע בזמן
אין ספק שמסע בזמן הוא אפשרי.
מסע כזה יכול לערוך כל אדם, שיהפוך להיות נח מוחלט.
מצבו הטבעי של האדם, הוא מצב של תנועה.
האדם חי על פני כדור הארץ וכדור הארץ נע תמיד. ואפילו אם האדם ירחף בחלל, הוא גם נמצא במצב של תנועה , כמו כל כוכב הנמצא בחלל.
האדם הנע תמיד, לא יכול לערוך מסע בזמן.
כדי לערוך מסע בזמן, על האדם לשנות את מצבו הטבעי, ולהפוך להיות נח מוחלט. הדרך היחידה המאפשרת לאדם להיות נח מוחלט, מחייבת שימוש בדמיונו הבלתי מוגבל ובידיעתו הטבעית.
אדם נח מוחלט יודע שהוא נמצא במקומו , כמו הזמן הפסיבי .
זמן פסיבי הוא נח מוחלט וקר מוחלט, והוא ממלא את המרחב האינסופי.
החלל האינסופי אינו ריק, והוא מלא בזמן פסיבי.
בכל כיוון שנמדוד זמן פסיבי , נגלה 0.0033 מיקרו שנייה לכל מטר.
הזמן הפסיבי הוא הדבר הפיזיקלי היחידי, שנושא את התואר נח מוחלט.
כוכבי היקום נעים דרך הזמן הפסיבי כל אחד בתנועתו המוחלטת שלו, ורק
אדם נח מוחלט רואה תנועות מוחלטות של כוכבים, שהן בצורה בורגית.
הכוכבים לא נעים במסלול קו של ישר, הם גם לא נעים במסלול של קו עגול סגור. הכוכבים נעים בצורת מסלול בורגית , המאופיינת בקוטר וזווית קידום.
את צורת המסלול הבורגית של הכוכבים, רואה רק צופה נח מוחלט.
האדם הנמצא במצבו הטבעי של תנועה, רואה רק את התנועות היחסיות של הכוכבים, ואינו רואה את התנועות האמיתיות המוחלטות שלהם..
רק אדם נח מוחלט יראה בדמיונו את התנועות האמיתיות של הכוכבים, וגם יראה בדמיונו את היקום כולו.
היקום הוא מצבור סופי של כוכבים הנראה כמו דיסקוס, ודיסקוס זה נע לנצח בקו ישר בכיוון מסוים, במהירות של 12 פעמים מהירות האור.
האדם הממשי שהוא נע תמיד , לא רואה את המבנה האמיתי של היקום,
אחרי המסע המופלא הזה בזמן, הוא כבר מכיר את הזמן הפסיבי שהוא
ממלא את המרחב האינסופי, והוא התווך שבו נעים גלי זמן פסיבי, המעבירים את אור השמש.
אחרי המסע המופלא הזה, האדם הממשי יודע, שיש שני סוגים של זמן, הזמן הפסיבי הנח תמיד, והזמן האקטיבי הקיים רק בדמיונו של האדם.
הזמן האקטיבי כלל לא קיים במציאות הפיזיקלית, והוא קיים רק בדמיונו של האדם. מה שקיים במציאות הפיזיקלית, זה הזמן הפסיבי.
ומה מתברר ? , שהמסע בזמן בכלל לא דורש זמן אקטיבי
הנוסע בזמן מגיע לידיעתו המופלאה באותו רגע שהמסע בזמן התחיל.
רעיון שני הסוגים של זמן, האקטיבי והפסיבי, הופיע לראשונה בפיזיקה העצברית בסוף המאה ה 19
מאז ימי יוון העתיקה, ועד ימינו אלה, הפיזיקאים עסקו רק בזמן האקטיבי
שאינו קיים במציאות הפיזיקלית, אלא רק בדמיונו של האדם.
הפיזיקה המהפכנית העצברית, כמו גם הגיאומטריה המהפכנית העצברית המציעה למדע את ניסוי ההיקפן , זוכות להתנגדות עצומה עקב החידושים.
א.עצבר