כל כך הרבה גז בורח מהגלקסיה הזו, שניתן ליצור ממנו 500 כוכבים בשנה

תודות להיערכות אקראית של גלקסיות, אסטרונומים הצליחו להבחין באובדן מסיבי של גז מגלקסיה עתיקה, אובדן אשר מאט באופן דרמטי את קצב יצירת הכוכבים שם, ממצא ששופך מעט אור על אופן היווצרות כוכבים ביקום הצעיר

תרגום: גילת סיימון

חומר נפלט מגלקסיה ביקום המוקדם. איור: D. BERRY/NSF/AUI/NRAO
חומר נפלט מגלקסיה ביקום המוקדם. איור: D. BERRY/NSF/AUI/NRAO

מתברר שכאבי גדילה אינם מאפיינים בני נוער בלבד… תודות להיערכות אקראית של גלקסיות, אסטרונומים הצליחו להבחין באובדן מסיבי של גז מגלקסיה עתיקה, אובדן אשר מאט באופן דרמטי את קצב יצירת הכוכבים שם, ממצא ששופך מעט אור על אופן היווצרות כוכבים ביקום הצעיר.

הגלקסיה הידועה בשם SPT2319-55, מרוחקת יותר מ-12 מיליארד שנות אור מכדור הארץ. משמעות הדבר היא שהמדענים צופים כעת בגלקסיה כפי שהיתה כשהיקום היה צעיר, בן מיליארד שנים בלבד (הסחה לאדום של 5.3 א.ב). אובייקטים המצויים במרחק כה רב הם בדרך כלל יותר מדי קלושים מכדי שניתן לראותם בפרטי פרטים, אך האפקטים הכבידתיים של גלקסיה מסיבית, בין קבוצת כוכבים זו לבין כדור הארץ, מכופפת את האור של SPT2319-55 כמו עדשה, ובכך גם ממקדת את האור וגם מגבירה את עוצמתו (תופעה המכונה בשם עידוש כבידתי).

כאשר האסטרונומים התבוננו באורכי הגל בהם מולקולות של הידרוקסיל בגלקסיה בולעות אור, הם שמו לב לשינוי גדול- אשר בתורו העיד על כך שגושים עצומים של גז ואבק נזרקים ומועפים מהגלקסיה במהירות של 800 ק"מ לשנייה…! זרימה זו מונעת ע"י גלי לחץ הנוצרים ע"י התפוצצויות של מספר רב של כוכבים מתים. בסך הכל, החומר המוטל החוצה מהגלקסיה מספיק ליצירה של יותר מ 500 כוכבים בגודל השמש שלנו כל שנה, מדווחים המדענים במהדורת Science של ה 6.9.18.

משום שמהירות הבריחה המשוערת מ SPT2319-55 עומדת על 650 ק"מ בשנייה, חלק מהגז והאבק המועפים החוצה, בערך 10% מהם מניחים המדענים, יאבדו לתמיד בחלל הבין-גלקטי. השאר- יפלו בחזרה, בסופו של דבר, לתוך הגלקסיה, ובכך יניעו גלים חדשים של גדילת כוכבים במשך עשרות מיליוני שנים.

למחקר המדעי

ידיעה על המחקר באתר סיינס

עוד בנושא באתר הידען:

 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן