מחקר ישראלי חדש מפענח תעלומת טבע ותיקה – כיצד מצליח גור הדולפינים לשחות צמוד לאימו?
אלכס דורון
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/dolphine1003.html
אחת מתכונותיו של הדולפין נחשבה עד היום למסתורית במיוחד -איך מצמידה הדולפינה את הצאצא שלה לגופה במשך שלוש שנים תמימות? הפרופ' הישראלי דני וייס מציע כעת הסבר לתופעה מופלאה זו.
פרופ' וייס, מהפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון בחיפה, ביצע מחקר בנושא על-פי הזמנה מיוחדת של מינהל האוקיאנוסים והאטמוספירה האמריקני, שמרכזו בסן-דייגו, קליפורניה. הוא מצא כי נקבת הדולפין מצמידה לגופה את הגור, בעזרת ניצול של שתי תופעות טבע פיזיקליות.
התופעה הראשונה היא ''אפקט ברנולי'', הקובע שכאשר שני גופים נמצאים במים בסמיכות זה לזה, נוצרת ביניהם משיכה.
כאשר המשיכה חזקה דיה, גוף אחד יכול להיצמד לגוף האחר או להצמידו אליו.
את התופעה השנייה מסביר פרופ' וייס כך: כשגוף מתקדם במים, הוא דוחף מים קדימה וסוחב מים מאחור. הגור, בסיוע אמו, מוצא את המיקום המדויק שלו ביחס לגוף האם, בו נדחפים המים קדימה. באופן זה, הגור מפעיל פחות כוח, אך שומר
על מהירות זהה לזו של אמו. אגב, תופעה זו מתרחשת גם בעת תנועה באוויר.
במהלך המחקר ערך פרופ' וייס סדרה של צילומים ומדידות וגילה שהדולפינה מנצלת את שתי התופעות ואתהשובל האחורי הנוצר בשחייתה, כדי להעביר לצאצאה בין 50% ל-65% מהכוח הדרוש לו לשחות כשהוא צמוד אליה.
פרופ' וייס מסביר כי הנושא מעסיק את דייגי הטונה האמריקנים, שמנסים להבין כיצד להימנע מדיג דולפינים. בארה''ב נחקק חוק האוסר למכור טונה אם מתברר שבמהלך הדייג מתו גם דולפינים. מינהל האוקיאנוסים האמריקני ביקש לברר
איך לפתור את הבעיה ולמנוע מהדולפינים, ובמיוחד מהנקבות שגוריהן צמודים לגופן, להילכד ברשתות.
מחקר ראשוני העלה כי בעת שהן שוחות מעל למהירות מסויימת ומנתרות, הקפיצה שלהן גבוהה יותר. סירות דייגים מיוחדות שמשתתפות בדיג טונה נמצאות כיום באזורי הדייג רק כדי להפחידן – וכך להציל חייהן – כדי שלא ינתרו ויילכדו ברשתות הדייגים. אלא שרוב גורי הדולפינים לא מצליחים לנתר
יחד עם אמן ונוחתים ברשתות, שם הם מתים. הנושא האחרון, ציין פרופ' וייס, מחייב עדיין מחקר נוסף.
ידען הטבע
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~653247547~~~198&SiteName=hayadan
