סיקור מקיף

ים המלח מעיד על תקופות יובש בעבר

ירידות דרמטיות במפלס ים המלח במאות אלפי השנים האחרונות, עשויות להעיד על תקופות יובש ממושכות באזור מזרח הים התיכון. למשל, בתקופת הזמן שבין לפני 70 ל-14 אלפי שנה, מפלס האגם היה גבוה בכ-270 מטרים מהמפלס הנוכחי.

גלעיני קידוח מים המלח. א- גלעיני הקידוח העמוק מתקופות של מפלס אגם נמוך שבהן שקע מלח (השכבות הלבנות); ב- גלעין שנקדח בשולי האגן הדרומי של האגם שבו נראים בבירור גבישי מלח גדולים; ג- גלעין מקידוח העמוק (ימין) המראה חילופין של שכבות בוץ (צבעים כהים), גבס וגיר (צבעים לבנים) שבו נראית דוגמה באורך של כ-10 ס"מ (שמאל) שעליה מבוצעות המדידות שנזכרות בטקסט.

האם ים המלח יכול ללמד אותנו על תנאי האקלים במזרח אגן הים התיכון ובאזור הלבנט בעבר? ים המלח הוא אגם מלוח מאוד (המלחים השונים מהווים כ-30% ממשקלו), ללא מוצא לים, ולו אגן ניקוז גדול מאוד המוביל אליו גם מים מתוקים (למשל ירדן, ירמוך, ארנון, מי מעיינות ושיטפונות). שינויי האקלים שאירעו במאות אלפי השנים האחרונות גרמו לעליות במפלס האגם בתקופות רטובות ולירידת מפלס בתקופות יבשות. במשך הזמן, בהתאם למשטר המים ותהליכים נוספים, הצטברו באגם משקעים כשכבות בהרכבים משתנים. המידע שטמון במשקעים אלו, על שינויים בהרכב מי ים המלח בעבר ועל התנאים הסביבתיים שהכתיבו אותו, למשל על המאזן בין המים המתוקים שזרמו לאגם והאידוי ממנו, עשוי, אם יפוענח נכונה, ללמד על שינויים אקלימיים שהתחוללו באזר בעבר.

איזור המלונות בעין בוקק, ים המלח. <a href="https://depositphotos.com. ">איור: depositphotos.com</a>
איזור המלונות בעין בוקק, ים המלח. איור: depositphotos.com

גלעינים מקידוח מדעי שנערך בקרקעית ים המלח ובשוליו בשנים  2011-2010 הם מדגם מייצג של המשקעים שהצטברו בקרקעית האגם. הם מכילים חללים רבים (בתווך שבין הגרגרים) שבהם נכלאו מי קרקעית אגם מלוחים. באזורים שבשולי האגם, נחשפו המשקעים והמים הכלואים התאדו והשאירו בחללים מלחים מסיסים המייצגים את ההרכב הכימי של המים. המדידה והלימוד של הרכבי המשקעים האלו והמים (או המלחים המסיסים) שבהם – הם עיקר המחקר הנוכחי של פרופ' בעז לזר ושותפיו מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית.

מחקר זה איפשר שחזור סביבתי של 220 אלפי השנים האחרונות שבהן עבר האגם שינויים רבים גם בהרכבו וגם במפלסיו. למשל, בתקופת הזמן שבין לפני 70 ל-14 אלפי שנה, מפלס האגם היה גבוה בכ-270 מטרים (רום של כ-170 מטרים מתחת לפני הים) מהמפלס הנוכחי (כ-440 מטרים מתחת לפני הים); ואילו בעשרת אלפי השנים האחרונות ירד עד למפלסים שהגיעו בערך למפלס הנוכחי. שינויים אלה משקפים תנודות משמעותיות במשטר הגשמים האזורי. ירידות המפלס נובעות מירידה בכמות המים המתוקים הנכנסת לאגם ומצביעות על תקופות יבשות ששררו באזור (שהביטוי המודרני שלהן הוא בצורות ממושכות).

המחקר, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, נסב סביב פענוח המידע הסביבתי הכלול במשקעים מהתקופות שבהן גובה האגם ירד למפלסים נמוכים והשקיע מלח. על אף ששם האגם הוא ים המלח, מלח (מלח בישול או המינרל הליט) שוקע בו רק לעתים נדירות. המחקר מתרכז בשתי התקופות העיקריות שבהן שקע המלח: לפני כ-120 אלף שנה ולפני כ-11 אלף שנה. ההרכבים הכימיים של המלחים והמינרלים השונים שבמשקעי האגם וריכוזם של יסודות כמו כלור, ברום, נתרן ומגנזיום במלחים ובמים שבתווך שבין גרגירי המשקעים שימשו לחישובים שבהם נקבעו מאפיינים סביבתיים מגוונים. בהם: מליחות האגם, מפלסו, זמני כניסות מים מתוקים ותהליכים נוספים שהתקיימו באגם בתקופות השקעת המלח. החישובים והנתונים מראים כי בתקופות השקעת המלח, נהר הירדן לא תרם כמעט מים לאגם. כיום שוקע מלח באגם בגלל ירידת מפלס מהירה הנובעת ברובה ממניעת זרימת הירדן דרומה (התערבות האדם).
ממצאי המחקר מושווים גם למידע שמגיע ממאגרי מידע גיאולוגיים בלתי תלויים אחרים, כמו גלעינים שהוצאו מהמים העמוקים של הים התיכון או משקעי מערות מאזור ישראל. כל הנתונים יחד מאפשרים לחוקרים לבנות תמונה מורכבת של תנאי האקלים האזוריים בתקופות ההן של השקעת המלח ולבחון את מידת ההשפעה של שינויי האקלים בעולם בתקופות אלו. בנוסף, שחזור תנאי האקלים הטבעיים בתקופות יובש שבהן שקע המלח מייצר בסיס נתונים בעל חשיבות רבה לכיול מודלים אקלימיים המפותחים כיום לתחזיות ההתחממות הגלובלית.

פרופ' לזר וחברי קבוצת המחקר שלו

החיים עצמם:

פרופ' בעז לזר חוקר תהליכים גיאוכימיים וסביבתיים בממשקים טבעיים, בעיקר בגופי מים כגון אגמים וימים (ים המלח, הכנרת והים האדום).

תגיות:

 

דילוג לתוכן