חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן: "לפנרוז יש קשר עקיף לתגלית שלי"הזוכות בכימיה פיתחו "חומר נפץ" בביולוגיה

פרופ' שכטמן, יו"ר קרן וולף גם מספר על היחס של שליש מזוכי וולף בתחומים המתאימים זוכים לאחר מכן בנובל,  ולמה יש הבדלים כאלה גדולים בפערים. הקריספר, כמו הניטרוגליצרין יכול לשמש לדברים טובים, אך גם לגרום נזקים בידיים הלא נכונות.

תמונה מזכייתו של רוג'ר פנרוז עם סטיבן הוקינג בפרס וולף בכנסת בירושלים. קרדיט צילום קרן וולף
תמונה מזכייתו של רוג'ר פנרוז עם סטיבן הוקינג בפרס וולף בכנסת בירושלים. קרדיט צילום קרן וולף

"לרוג'ר פנרוז יש  קשר עקיף לתגלית שלי, הזוכות בכימיה פיתחו את המקבילה של חומר הנפץ  של נובל". כך אומר חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2011 פרופ' דן שכטמן בראיון לאתר הידען בעקבות שבוע הנובל. פרופ' שכטמן משמש יו"ר קרן וולף, ששלושה מזוכיה קיבלו השנה פרס נובל, ובכך היא שומרת על מאזן של למעלה משליש הזוכים בתחומים החופפים שמקבלים אחר כך את פרס נובל. פרופ' שכטמן הוא אחת הדוגמאות לזוכה בשני הפרסים.

השלושה הם פרופ' רוג'ר פנרוז, אחד מזוכי פרס נובל לפיזיקה  ושתי הזוכות בפרס נובל לכימיה עמנואל שרפנטייה וג'ניפר דאונדה.  

"פנרוז הוא מדען אדיר רב פעלים בעל תרומות מאוד משמעותיות בהרבה שטחים של מתמטיקה ופיזיקה הוא אנגלי , מאוניברסיטת  אוקספורד. הוא קיבל את פרס וולף ביחד עם פרופ' סטיבן הוקינג המנוח בשנת 1988 ורק עכשיו זכה בנובל ביחד עם שני מדענים שהוכיחו תצפיתית את קיומו של החור השחור המאסיבי במרכז הגלקסיה פרופ' ריינהרט גנזל ופרופ' אנדריאה גז".  במקרה של פנרוז אולי ברור הפער של 32 שנים בין שני הפרסים. פרס נובל ניתן לאחר שהתחום הוכח הן תיאורטית והן תצפיתית. כך היה במקרים קודמים, לדוגמה בוזון היגס.

"פנרוז, ביחד עם סטיבן הוקינג פיתחו תיאוריות משמעותיות ביחס לחורים שחורים שהתגלו במשך השנים כנכונות וכבסיס איתן להבנת התרמודינמיקה של חורים שחורים. אנחנו ראינו את החשיבות של הפיתוחים של פנרוז ושל הוקינג ב-1988 הרבה שנים קודם. נכון נתנו את הפרס לפני שהייתה הוכחה נסיונית. הסיבה לכך היתה שבאותה הרבה חוקרים התבססו על התיאוריה שלהם כדי לפתח את הנושא. הם היו הבסיס, ולכן היו כל כך חשובים."

פרס וולף 1988, באמצע: רוג'ר פנרוז וסטיבן הוקינג שזכו בפרס וולף לפיזיקה בעבור פיתוח תיאורית החורים השחורים. קרדיט צילום קרן וולף
פרס וולף 1988, באמצע: רוג'ר פנרוז וסטיבן הוקינג שזכו בפרס וולף לפיזיקה בעבור פיתוח תיאורית החורים השחורים. קרדיט צילום קרן וולף

אצל הזוכות בפרס נובל לכימיה המצב היה שונה. עמנואל שרפרטיה וג'ניפר דאונדה זכו בפרס וולף השנה – 2020. הן לא יכלו לבוא לקבל אותו כמקובל בטקס במשכן הכנסת, ובקרן וולף מקווים שהם יוכלו לעשות זאת באמצע שנת 2021.

"שרפנטייה עובדת במכון מקס פלנק בברלין ודאונדה בקליפורניה. הן עשו משהו מדהים. הן בדקו חיידקים ומצאו כיצד הם מתגברים על וירוסים שבאים להרוג אותם. התברר להם שבדנ"א של החיידק יש חלקים שמתאימים לחומר הגנטי של הוירוס והחלקים האלה יכולים לחתוך את הדנ"א של הוירוס ובכך לחסלו. הזוכות פיתחו את הכלי שמאפשר גם לנו לעשות את אותו דבר. והיום ניתן לומר שזו התגלית שמקרבת אותנו לדרך שבה אלוהים (למי שמאמין ) יצר את החיים. הן נתנו לנו כלי לעריכה מדויקת של הגנום."

"להבדיל מפנרוז שמדבר על דברים שלא ישפיעו ישירות על חיינו מלבד הרחבת הדעת על היקום, שרפנטייה ודאונדה נתנו לנו כלי מאוד מעשי שכבר משתמשים בו לשיפור ועמידות של צמחים והפיכתם חסינים בפני מחלות. אנחנו מחסנים את הדנ"א של הצמח שיתגבר על מחלות והצמחים צומחים וחסינים נגד מחלות שבעבר חיסלו יבולים אדירים. זה  כבר משפר את אספקת המזון."

אבל פרופ' שכטמן מציע להוסיף הערת אזהרה: "הכלי לחיתוך דנ"א הוא כלי שאם יהיה בידיים לא נכונות הוא מסוכן ביותר מפני שאם מישהו יתחיל לשנות בני אדם, וזה יקרה, אנחנו בצרה. הכלי הזה הוא כלי רב עוצמה, יכול לשמש להטבת המין האנושי ויכול לשמש לרעת המין האנושי ולכן חשוב כל כך שהוא יהיה בידיים אחראיות ואמינות שאפשר לסמוך עליהם. אי אפשר להבטיח את זה."

כשאלפרד נובל פיתח את השימוש הרחב בניטרוגליצרין הוא הרגיש אשם בכך שנתן כלי נוראי בידי בני האדם. הכלי משמש למכרות אבל גם לבניית חומרי נפץ שהורגים אנשים.  למעשה ניתן לומר שהתגלית של הקריספר דומה עקרונית לתגלית שבגללו נובל הקים את פרס נובל כמעין בקשת מחילה מהעולם. שתי החוקרות עשו אותו דבר. הן יצרו חומר נפץ אדיר ברפואה ובביולוגיה, חומר נפץ נהדר שמהווה הבסיס לריפוי סרטן אבל סכנותיה של התגלית בצידה.

אך כמו כל טכנולוגיה, צריך לפעול בזהירות, כפי שכאשר עובדים עם מסור חשמלי לא דוחפים את הידיים לאיזור הפעולה, או אש שיכולה לעזור לבשל  אך גם לגרום לדליקות. כך גם כאן, צריך להשתמש בקריספר בחוכמה.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. הקרדיט שהוקינג קיבל בעניין האנרגיה הנפלטת מחורים שחורים הוא קצת במרמה. מי שגילה זאת הוא פרופ׳ בקנשטיין ממכון ויצמן. הוקינג אימץ לעצמו תגלית של בקנשטיין.

  2. מדוע לא מצאו לנכון להעניק את הפרס כשהוקינג היה בחיים. הוא האיש שהכי מגיע לו הפרס יותר מכולם יחד.
    או לחילופין לחרוג מהנוהג ולהעניק את הפרס לשאר בשר חד-פעמית. צריך שצדק ייראה ולא בהכרח להקפיד על הפרטים הקטנים. רוב הזמן כן צריך להקפיד אבל כאן זועק לשמיים מעין עוול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן