חוקרים בת"א גילו מנגנון מרכזי הגורם ל״אסתמה של העור״

התגלית עשויה לשמש בסיס לפיתוח תרופות לסוגים מגוונים של מחלות אלרגיות, כולל אסתמה של דרכי הנשימה * החוקרים פיתחו אבטיפוס של תרופה פוטנציאלית

מימין לשמאל: פרופ' איתי בנהר, אלמוג ביטון ופרופ' אריאל מוניץ. באדיבות אוניברסיטת תל אביב
מימין לשמאל: פרופ' איתי בנהר, אלמוג ביטון ופרופ' אריאל מוניץ. באדיבות אוניברסיטת תל אביב

חוקרים באוניברסיטת תל אביב גילו מנגנון מרכזי בהתפתחותה של מחלת העור אטופיק דרמטיטיס, המכונה גם 'אסתמה של העור', ופיתחו תרופה פוטנציאלית שחוסמת את המנגנון ועשויה בעתיד למנוע או לרפא את המחלה. הטיפול, שנוסה בהצלחה במודל של עכברים ובתרביות של תאים אנושיים, עשוי לשמש בסיס לפיתוח תרופות עתידיות לסוגים נוספים של מחלות אלרגיות כרוניות, ביניהן אסתמה של דרכי הנשימה ו-EoE – מחלה אלרגית קשה של הוושט.

מובילי המחקר הם פרופסור אריאל מוניץ מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה ופרופסור איתי בנהר מבית הספר לביולוגיה מולקולרית של התא ולביוטכנולוגיה בפקולטה למדעי החיים. המאמר פורסם לאחרונה בכתב העת Science Immunology .

"אטופיק דרמטיטיס, המכונה גם 'אסתמה של העור', היא מחלה אלרגית כרונית שגורמת סבל ניכר ל-11-7% אחוזים מהאוכלוסייה," אומר פרופ' מוניץ. "על פי הערכות שונות לוקים בה כ-30-18 מיליון בני אדם בארה"ב בלבד. בנוסף, חוקרים רבים סבורים שמחלה זו מהווה פתח להתפתחותן של מחלות אלרגיות נוספות, כמו אסתמה של דרכי הנשימה. במחקר זה ביקשנו לחקור ולהבין לעומק את המנגנון העומד בבסיס מחלת האטופיק דרמטיטיס, ולנסות לפתח עבורה תרופה פוטנציאלית."

מסביר פרופ' בנהר: "כבר זמן רב ידוע שבתהליך הדלקתי שגורם לאטופיק דרמטיטיס (וגם למחלות אלרגיות נוספות) משתתפים שני חלבונים מרכזיים: אינטרלוקין 13 המכונה 13-IL ואינטרלוקין 4 המכונה 4-IL. חברות תרופות בכל העולם מנסות לפתח תרופות המבוססות על חסימת שני החלבונים, ותרופה אחת כזאת אף אושרה על ידי מנהל התרופות האמריקאי (FDA) ונכנסה לאחרונה לשימוש. עם זאת, אופן הפעולה המדויק וחלוקת התפקידים בין שני החלבונים בגרימת המחלה אינם ידועים עדיין, ומרבית החוקרים בתחום מתייחסים אליהם בדרך כלל כאל מקשה אחת. לפיכך, בשלב הראשון של המחקר ביקשנו להבחין בין שני החלבונים ולהבין איזה מהם הוא הדומיננטי בגרימת המחלה."

כדי לזהות את המחולל העיקרי של אטופיק דרמטיטיס יצרו החוקרים עכברים מהונדסים גנטית אשר אינם מבטאים קולטן מרכזי שנקשר לחלבונים IL-13 ו-) IL-4שם הקולטן: (IL-13Rα1. הם מצאו שעכברים אלה עמידים למחלה: כאשר הם נחשפים לאלרגן שמייצר אטופיק דרמטיטיס, הם נותרים בריאים. מכאן הסיקו החוקרים שקולטן זה חיוני להתפתחות המחלה. בהמשך הם נטרלו לסירוגין את שני החלבונים 13-IL ו-4-IL, והראו כי המסלול הדומיננטי להתפתחות המחלה עובר דרך קישור בין הקולטן לחלבון IL-13 (ולא ל-IL-4 ).

בשלב הבא הסתמכו החוקרים על ממצאיהם על מנת לפתח טיפול פוטנציאלי לאטופיק דרמטיטיס: הם פיתחו נוגדן ייעודי – חלבון שנקשר לקולטן הרלוונטי בעכברים, ובכך חוסם אותו ומונע את היקשרותו לכל חלבון אחר, כולל IL-13. הטיפול נוסה בעכברים במודל לאטופיק דרמטיטיס, והוכח כתרופה יעילה: העכברים החלימו מהמחלה.

לאור התוצאות המבטיחות בעכברים, עברו החוקרים לשלב הקריטי במחקרם: הם פיתחו נוגדן שנקשר לאותו קולטן בבני אדם, ונועד לחסום את מסלול המחלה ולשמש כתרופה פוטנציאלית לאטופיק דרמטיטיס. הטיפול פורץ הדרך נוסה בהצלחה בתרביות של תאים אנושיים.

מסכם פרופ' מוניץ: "המחקר שלנו מביא גישה חדשה לטיפול באטופיק דרמטיטיס ואולי גם במחלות אלרגיות כרוניות נוספות, כמו אסתמה של דרכי הנשימה ו – EoE -מחלה אלרגית כרונית קשה של הוושט שמצריכה דיאטה קיצונית. במסגרת המחקר פיתחנו נוגדן המנטרל את מסלול המחלה בבני אדם, ועשוי לשמש כתרופה עתידית. מטרתנו כעת היא לקדם את תהליך הפיתוח ובהמשך להגיע לניסויים קליניים בבני אדם.״

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. שני ילדי סבלו בילדותם מאטופיק דרמטיטיס בעיקר מאזור המרפקים והברכיים, הופניתי למטפלים אלטרנטיבים והתופעות נעלמו ולא היו יותר, בזכות משחה שרקחו להם. האם לא נבדקו עד היום הטיפולים האלטרנטיביים שנמצאים בשימוש כל כך נרחב בציבור?

  2. תודה לאל על חדשות טובות! יישר כוח החוקרים. [מניסיון ארוך עם אלרגיה זה מטרד רציני.] כל הכבוד !

  3. כל הכבוד. מעריכים את העבודה היפה שנעשתה. מקווים שאכן הניסוים יצליחו ותאושר תרופה לשימוש.

  4. בתור חולה אסתמה נשימתית ואטופיק דרמטיטיס("אסתמה של העור"), אני הראשון שאשמח להשתתף בניסוי הקליני בבני-אדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן